שי, כתבת כל כך נוגע, עצוב ומרגש. כתבת על אהבה שנגמרה, אך לפחות יש לך את הזכרון כי בסופו של דבר, זכרונות הם משהו שאף אחד לא יכול לקחת או לגזול מאיתנו, לכן צריך לשמור עליהם היטב ולהעיר אותם מדי פעם, אולי אף לכתוב אותם, כפי שעשית כאן בדיוק. כך, הנצחת את הזכרון והוא ישאר איתך לנצח ♥

יבורך הזכרון הטוב... שלא יגמר לעולם.

"גם שנגמר הזכרון נשמר"... כן החוויה מעצימה ,משנה אותנו, כואבת או אוהבת אבל הופכת להיות חלק ממה שאנחנו .

איך אני אוהבת את צירוף המילים: את זוכרת איך פעם? (או אתה זוכר איך פעם?)

הצירוף הזה מעניק חיים ולו לרגע למצב של "אין רגשי" של עצבות הפיכחון, של אובדן התמימות. 

אתה מלא..מלא...רגש ועוד המון.

עצוב... כשמפסיקים לדבר זה סימן לא טוב....

זכרונות נעימים מהעבר לעולם לא משתכחים מאיתנו ,גם את הלא נעימים אנחנו

נוטים לזכור ,אם כי לעיתים הם נדחקים הצידה ...משהו שקשור להישרדות הנפש .
אבל אנחנו בפתחו של יום האהבה הבינלאומי ..אז בואו ונאהב ,בואו ונמצא אהבה ..

כי מכל דבר אפשר למצוא משהו שנאהב....♥

היה היה והחיים ממשיכים......... והחיים יפים!!

נכון שגם כשהכל נגמר הזיכרונות נשמרים בפינה מיוחדת בלב, הלב מאדיר את הטוב וממאן לזכור את הרגעים הפחות טובים ובזכות התכונה המחוכמת הזאת אנו שורדים את העבר, למרות היותינו טרף קל כל כך לגעגועים. כתיבתך מדהימה כמו תמיד ♥

אהבה לעולם לא נגמרת

היא נצחית כמו הנשמה.

♥