מגיח אוטובוס אטום לחלוטין, חסר דלתות אך בעל נהג, חולף בזעף על פני התחנה שלי, וכך בדיוק גם הבא. אני נאלץ ללכת ברגל, הכביש מתעקל למעין בור אלכסוני, זה גבוה לי מדי, נערה ועוד אחרת שאני אמור להכיר, לא יעשו שם דבר.
לא-חלום עטוי קרום של מוות, כמו מישהו השתעל על הריסים שלי פתיתי ריאותיו האחרונים, חץ אפור של מילים סתומות, מרקיבות כמונו על הכביש, ואת אומרת: "כבר סיפרת להם מספיק". |