המסע האחרון של מלך יהודה - --------------------------------------- שם מלך קדום, מלך ישראל בימי הבית השני .
הורדוס ה-1 (?73 - 4 לפני הספירה), מלך יהודה (37 - 4 לפני הספירה), בנו השני של אנטיפטרוס האדומי, שמשפחתו התגיירה בתקופתו של יוחנן הורקנוס ה-1. אנטיפטרוס שימש להלכה כיועצו של המלך הורקנוס ה-2, אך בפועל שלט במדינה.
שלטונו של הורדוס היה מעין תקופת ביניים בין שלטון מלכי בית חשמונאי, ובין שלטון הנציבים הרומאים. הורדוס היה מלך וסאל של רומא. מעמד זה העניק לו ולממלכתו, יהודה, אוטונומיה רבה, אבל גם מחויבות למלא אחר הוראות השלטון הרומאי. בימיו הפכה יהודה לחלק אינטגרלי, גם אם אוטונומי, של האימפריה הרומית. הורדוס ידוע במיוחד במפעלי הבנייה מפוארים שיזם. הוא בנה מחדש את בית המקדש, והפך אותו למבנה מפואר. הוא בנה מחדש את העיר שומרון, ושינה את שמה ל"סבסטיאה", כמחווה לקיסר אוגוסטוס. שרידים של מפעל הבנייה של הורדוס אפשר לראות גם במצדה, מקום שבו בנה לעצמו ארמון-מקלט.
להורדוס יש דימוי של שליט אכזר, השולט בכוח הזרוע בניגוד לרצונו של העם. הדימוי הזה נובע מכמה גורמים: ההתנגדות העזה שהייתה כלפיו וכלפי יורשיו מצד קבוצות שונות בממלכת יהודה
הערב תיפתח במוזיאון ישראל התערוכה הגדולה ביותר שנערכת מאז הקמתו: "הורדוס - מסעו האחרון של מלך יהודה." זוהי התערוכה הראשונה בעולם העוסקת בהורדוס, משחזרת את מסע ההלוויה שלו ומציגה את מפעל חייו וממצאים מארמונותיו.
אחד הממצאים הנדירים בתערוכה הוא תמונה מחדר האירוח בארמונו של הורדוס, המתארת את קרב אקטיום - אחד הקרבות הימיים המפורסמים מאז ומעולם. בקרב זה ניצחו כוחותיו של אוקטביוס, לימים הקיסר אוגוסטוס, את כוחותיהם של אנתוניוס וקליאופטרה. התמונה נועדה לשמש נושא לשיחה בין הורדוס לבין המצביא וידידו של הקיסר אוגוסטוס, מרקוס אגריפס.
התערוכה צפויה להימשך תשעה חודשים, ויוצגו בה מיצגים מארמונותיו וממפעלי הבנייה של הורדוס. בתערוכה שוחזרו שני מבנים במידות אמיתיות, כפי שעמדו בשטח לפני 2,017 שנה: החדר המלכותי בארמון ביריחו, שבו הונחה גופתו של הורדוס לפני שיצאה למסע ההלוויה, והמאוזוליאום - החלל מוקף העמודים שבו הונח ארון הקבורה שלו. מלבד מבנה הקבר, הממצא המרשים ביותר הוא ציור הקיר, שלפי ההערכה צויר לפני 2,050-כ שנה בידי אנשי מקצוע מצרים. כמו כן מוצגים שני ציורים נוספים שהתגלו בארמון בהרודיון: ציור של תמונה המדמה חלון פתוח אל אחו, שבו רועות פרות, וציור של שתי דמויות מתענגות בבית מרחץ.
התערוכה נולדה בעקבות חשיפת הקבר על ידי הארכיאולוג פרופ' אהוד נצר מהאוניברסיטה העברית בירושלים, לאחר שנפל אל מותו באתר החפירות בהרודיון, והיא הוקדשה לזכרו. חלקיו של הקבר, שנופץ בהלומת פטישים, חוברו והודבקו ומוצגים כעת במבנה המשוחזר.
הורדוס היה מלך בחסות הרומאים ושלט ביהודה במשך 33 שנה במאה הראשונה לפנה"ס. רוב המידע המכריע על אודותיו לקוח מספריו של יוספוס פלביוס, שהמהדורות הראשונות של שני ספריו, שהודפסו במאה 15-ה לספירה, שולבו אף הן בתערוכה.
הקמת התערוכה ארכה כשלוש שנים, ואוצריה הם דודי מבורך וסילביה רוזנברג. לדברי ג'יימס סניידר, מנכ"ל המוזיאון, "זהו כבוד גדול לנו להיות המוזיאון הראשון שמקיים תערוכה בנושא הורדוס. זוהי התערוכה הארכיאולוגיות השאפתנית ביותר שנעשתה אי פעם." במהלך הכנת התערוכה הפסיקו אנשינו לחשוב על האישיות של הורדוס והתחילו לחשוב על ההישגים שלו כבנאי אזורי אדיר." קרב אקטיום הקרב היבשתי והימי המכריע ששם קץ למלחמת האזרחים ברומי הקדומה. בקרב זה הביס אוֹקטַבייַנוּס (לימים אוגוּסטוּס, ראשון קיסרי רומי) את כוחותיהם של מַרקוּס אַנטוֹניוּס וקלֶאוֹפַּטרה. היה קרב ימי במלחמת האזרחים הרומית בין מרקוס אנטוניוס ואקטוויאנוס (אוגוסטוס קיסר). הוא התרחש ב-2 בספטמבר 13 לפנה"ס בים היווני. ליד המושבה הרומית אקטיום שביוון (כיום העיר פרבזה). ציו של אוקטוויאנוס הונהג בידי מרקוס ופסניוס אגריפה וציו של אנטוניוס נתמך בציה של מאהבתו קליאופטרה, מלכת מצרים התלמית. הניצחון בקרב היה לאוקטוויאנוס, והוא הוביל לכינויו פרינקפס אוגוסטוס, ולבסוף גם להיחשב כקיסר רומי הראשון; לכן, יש הרואים בתאריך זה את יום נפילתה של הרפובלקיה הרומית ותחילתה של האימפריה הרומית. הקרב נחשב גם לקיצה של התקופה ההלניסטית מכיוון שהוביל להתאבדותה של קליאופטרה המלכה האחרונה של בית הלחמי.
|
תגובות (22)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ללא ספק אלך לתערוכה , תודה על הסקירה החשובה הזו
והורדוס היה מלך יהודה , הפלסטינים לא היו קיימים בתקופה זו ,
אך זה לא מפריע לשני אנשים הזויים (כנראה שמאלנים)
לחוות את דעתם ולטעון שהמימצאים הארכיאולגים לא שייכים רק לישראל
אלא גם לפלסטינים ..הכתבה ההזויה הזו הנה היא כאן.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4343304,00.html
למרות השם הרע שיצא לו, הורדוס ייצג את הגישה ה"כנועה" כלפי רומא, שבכך הצליחה להיטיב עם עם ישראל, ולא רק חומרית, אלא הבטיחה את המשך קיום העם. זאת בניגוד לגישה הקיצונית של מיעוט בעם, שהביאה בסופו של דבר לחורבן הבית ובעיקר - לטבח המוני של יהודים בירושלים והגלייתם (במקביל לחורבן הבית, טבח שמשום מה שכחו). ותתפלאו, אבל ב"מפלגה השמאלנית" הזו היה גם רבן יוחנן בן זכאי, גם הוא בין ה"כנועים", שניסה להידבר עם הרומאים וכמעט הציל את עם ישראל מהאסון, אך הקיצוניים גברו על דעתו. מזכיר לכם משהו? עכשיו תחליטו מי באמת צדק, בראייה היסטורית.
למעוניינים, הנה הפניה לפוסט שכתבתי בעבר בנושא: http://cafe.themarker.com/post/559672/
את מרתקת
אוהבת את
כל מה
שאת כותבת
ציונה היקרה,
תודה על המידע המפורט
שהשלים לי כמה חסרים
בתחום הארכיאולוגי.
ב ה ו ק ר ה ,
ברוך
מעניין. תודה.