תחביר קמאי מאת: ד"ר אנטון בידרמן
תערוכת יחיד של האמנית חנה אלטרץ בבית האמנים חדרה. אוצרת התערוכה, חנה ברק אנגל. בתערוכה מוצגות 40 עבודות שנבחרו על ידי אוצרת התערוכה. התבנית המצע, הבמה, הוא נייר ממוחזר, עליהן מודפסים, מצוירים, משורבטים וחרוטים דיוקנאות, נופים מופשטים, דמויות וחותמות בטכניקות המזכירות לנו תרבויות קדומות. התערוכה מלווה בקטלוג מקצועי ומפואר ובו עשרות פרוצסים וטקסט של חנה ברק אנגל, אוצרת התערוכה.
מה האמנית ממחזרת? מה היא מסמנת? ומהו הפער הדיכוטומי בין שני המסמנים, הנייר הממוחזר כבחירה וכעמדה ורישום כמרשם פיגורטיבי ומופשט המתכתב עם עולמות קדומים ושל עכשיו ומוצגים בעידן העכשווי ובתוך תרבות מערבית ומזרחית כאן בישראל.
עולם הדימויים של אלטרץ נע בין הקמאי למפוקח והתבוני, משמרת בתהליך עבודתה על הפער בית שתי התפיסות על מנת ללכוד אסוציאציות אל תרבויות עברו ואל העכשווי הנוגע בסביבתה ובה עצמה. עיסת הנייר כמצה ארכיאולוגי, כפעולה פיזית יוצקת תבנית חומרית טעונה ברגשות מעורבים של הריסה ובנייה מחדש ועליו היא מתווה את עולמה הרגשי והאינטלקטואלי.... האנרגיות הקמאיות פורצות מעל פני חומר הממוחזר ובתוך חומר העיסה בכתמים והקווים רבים. פני החומר הממוחזר פוצע את המבט בטקסטורה פיסולית. התוצאה, מהדהדת פראות מאורגנת וגם כחמלה ואנושיות וכהתכתבות והתחברות לתרבויות קדומות.
חורטת ופוצעת את הנייר, יוצרת קווים וכתמים שחורים לבנים ואפורים, המשבשים את הלובן של הנייר ומשתלב היטב בחומריותו. לעיתים הצופה מזהה את מהות הדימוי הפיגורטבי ופעמים הוא נופל לעולם אניגמאטי מורכב וסבוך. התוצאה אינה סופית או מוחלטת בפוטנציאל הפרשני שלה ואנו נותרים עם סדרה שלמה של שאלות ותהיות. הדיבור האמנותי חוזר לאותם מחוזות ומחוות בלתי ברורים, יונגיאניים, רורשכיים, ומעודדים את הצופה לחשוב ולפענח עבור עצמו את שרואות עיניו מתוך עומק הבנתו.
למרות הערפול, ברור כי העבודות עוסקות ביחסי החיים ובעיסוק בסופיות ועם הילדותיות המתפרצת והחופשית. התפרצות זו של הפראי שלעיתים נראה כמתוכנן, או המתוכנן שלעיתים נדמה כפראי, מציגה את יחסה המיוחד של האמנית לכללי האמנות ולשיח שמחבר בין תרבות מערבית לקליגרפיה יפנית וציורי דיו וגם את אותם כללים שהיא מכירה היטב היא שוברת ומחברת אותם לביטוי האישי שלה.
ביטוי באינטנסיביות של מופשטים למחצה ועד לפיגורציות שניתן לזהות את דיוקנה. בעבודות אחרות מראות דימויים מהמערות וממצרים העתיקה, שרבוטים וחותמות לא מפוענחות, בעבודות אחרות מבנים וצורות לא קונקרטיים של מכשירים שונים...
המעברים בין הקונקרטי למופשט, בין הנייר הפיסולי הממוחזר לבין האפקט הרגשי שיוצרים הקווים והצורות הטעונות מוליד נוכחות עדינה והאניגמאטית שמתרחבת לנוכחות חזקה של פיסות תרבות צפות ומרחפות מול עינינו... נכונה היא ההחלטה לנתקם מהקיר באמצעות לכידות העבודות בין שקיפות הפרספקס... המעברים והקפיצות כמטוטלת בין הקטבים, מערבי מזרחי, מתחים בין חזק לעדין, בין דרמטי למינורי, בין זה החורט לזה המלטף... אין בעבודות מה שקרוי דימוי מול מצוי... אלו עבודות של מצב נתון והצופה מוזמן להתבונן ולחוש את הדחפים, את המאווים והרגשות העזים שעוררו את היווצרותן .... ואלה הם הדחפים והמאווים האישיים ביותר, אף קיים אתגר של ממש לנסח ולפרשן אותם עבור הצופה המתבונן בהם לראשונה. ניגודים אלה, מאפשרים לה לגעת בנקודת המוות והחיים, רגע הפרידה מהם אינה ידועה, הנקודה מצויה במרחק נגיעה ואין יודעים מתי היא תגיע.
לסרטון התערוכה: |