כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    השפעה הדרגתית זוחלת

    52 תגובות   יום שלישי, 12/2/13, 21:57

    ''

    השפעה הדרגתית זוחלת 

     

    לפעמים בחיים יש הבלחות קטנות של נחת, אין הרבה וכדאי להעריך. אנו רגילים פעמים רבות ל"מצב שלולית" ולא שמים לב כשהשמש מפציעה, מחממת ועושה נעים. אני מדמה דקות אלה לאור באפלה שנותן כוח וטעם ללכת הלאה. ולא, ממש לא כמו הבדיחה על האיש שהולך במנהרה חשוכה לקראת אור שמפציע רחוק, ובסוף מתברר לו (מאוחר מדי) שזו הרכבת הדוהרת לקראתו.....

     ''

    יש סוגי פעילות בחיים, אם בשכר או התנדבות, בכל שטח ולמען כל מטרה, שמטבעם הם סיזיפיים. למשל: חינוך, פעילות למען סביבה, חסרי בית, קשישים, בעלי חיים, ואפילו ה"דיאטה". לכאלה מכנה משותף: אופי סיזיפי, מתמשך, ללא יעדים מוגדרים, נדמה שטוחנים מים ולא מתקדמים, כי ההתקדמות איטית ואינה מורגשת.

    אך שימו לב, ההתקדמות בפעילות במאבק אינה מורגשת מפני שלפעמים דברים יחסיים לתקופה ונמדדים במדד שנים ארוכות, דורות וזמן, לפעמים ההשפעה מצטברת, ובמקרה כזה היחיד שפועל בשטח אינו רואה זאת. נדמה לו שלא זזים. התגמול, הדובדבן על הקצפת יש ואינו נראה, אז יש צורך לדמיין אותו ולשאוף לו, כי הוא באופק וכמעט ואינו נראה. מי שאינו חזק לכן ב"דחיית סיפוקים" תהיה לו קצת בעיה עם פעילויות כאלה.

    לכולנו לפעמים בעיות עם פעילויות שנדמה שטוחנים בהן מים ושינוי לא מורגש.

     

    ה"תגמול" פעמים רבות מגיע בהפתעה, בעקיפין, בבת אחת, ולמרבית הפליאה לא תמיד אנו מרגישים בו, למשל:

    ''כשעושים דיאטה ימים רבים ולא זז כלום, כמה קשה להחזיק מעמד ולהמשיך נכון ? גם כאן פתאום אחרי זמן ממושך שאין תזוזה פתאום, בבת אחת, הקילוגרמים מתחילים לנשור, ואתה מקבל תגובות של: "יו נשאר ממך חצי"....(סוף סוף, איזה כיף)

    ''כשמצליחים להסב לזקן בודד קורת רוח ו"עושים לו את היום", על כל אחד כזה נמצאים הרבה במצב מביש ומתים מהזנחה בבדידות.

    ''כשפועלים לקידום ילדים ונוער במצוקה, ומצליחים לקדם מישהו מהם, על כל אחד שרואים פרי בעמלך, באים אחרים עם מכות מהבית, ומידרדרים לדרך ללא מוצא.

    ''כש"גומלים" מי שנפל לסמים ופועלים בקרבם, ורואים מצד שני שעשרות אחרים נפלו לבור הזה.

    ''על כל בעל חיים שהצלחת להציל מהזנחה והתעללות, למצוא לו בית חם, המוניהם אחרים סובלים, מתים או ננטשים, או עוברים ייסורי תופת במשקים תעשייתיים או במעבדות ניסויים.

     

    לא קל להיאבק כשלא רואים את הסוף, כולנו צריכים "סיפוקים מידיים" ולו במעט. קשה לפעול כל הזמן בלי פידבק ותוצאה, ולו היא מועטה. רובנו מתייאשים, "עושים הפסקה" בפעילות זו או אחרת, נותרים מתוסכלים ואומרים  לעצמנו ככה בפנים ש: "ככה זה לא יעזור", ומתייאשים. "מה הטעם"?

     

    אז זהו, שהטעם קודם כל הדחף של חלקנו למצות משהו מעצמו, לעזור במשהו שיכול ללא אינטרס לא משנה במה, למען האחר, לעשות ולו משהו כי אינו יכול להישאר אדיש ולא לעשות דבר, פשוט לא יכול, וגם לא רוצה. אז עושים מה שיכולים, והשאר בידי שמיים. בדומה לפתגם הידוע: " לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להבטל ממנה"...

    '' 

    ולפעמים, קורים גם במציאות ניסים קטנים, ורואים אור קטן בקצה החשכה אחרי פעילות ממושכת ומתישה שלא מניבה דבר, ובמקריות מדהימה, פתאום לפניך רואים את השינוי, את קרני השמש.

    לכן אל לאף אחד מאתנו להפסיק מלאכתו, להרים ידיים ולהתייאש במיוחד כשפועלים למען האחר. אנו כולנו חוליות בשרשרת, ואם כל אחד יעשה מבלי לדעת אם זה יעזור וכיצד זה יגמר, מבלי לצפות לשינוי "מהר ועכשיו" – איכשהו, מתישהוא קורים ניסים - מישהו ניצל, מישהו, לא חשוב מי, החיים שלו משתנים – ויש שכר לעמלנו. כמו משל כוכב הים. (זה משנה... לאחד הזה!"...)

      

    עמל שנות פעילות סיזיפית של אנשים רבים לעולם אינו "טחינת מים", לא נמוג, לא נעלם, ולא יורד לטמיון. אלא שלפעמים התוצאות מתחילות להראות אחרי שנים רבות, ולא תמיד מבחינים בשינויים כי הם קטנים והדרגתיים. ואז פתאום, מקבלים פידבק מדהים, אחרי שחשבת שעמלך לריק. הפתעה - וזה נעים, נותן כוח להמשיך.

     

    תשמעו מה קרה.

    אחותי בכללי כזה אוהבת בעלי חיים, אך רחוקה ממני בדעותיה. דווקא משום כך, לקבל ממנה טלפון היסטרי באחד הימים הקובל על כך שהיא הפכה לאני הצחיק אותי עד דמעות וחייכתי לעצמי בפנים בלב. היא ריחמה על חולדה שכמעט נדרסה בין המכוניות וניסתה לעזור לה להגיע בשלום לעבר השני של הכביש, ואמרה לעצמה בצחוק ציני לאן היא הגיעה, שהתחילה לחשוב קצת כמוני - בעיני זה קצת מאותו אור בקצה מנהרה, סימן שפעילות בכל זאת מחוללת משהו במישהו, אפילו אם נדמה שעניינים לא זזים.

     

    מכר טוב שלנו היה בטיול בחו"ל, ראה כלב עזוב מורעב, ומספר שנזכר בי, שאל את עצמו מה הייתי עושה. הלך ו – קנה לו אוכל, נשאר לידו לוודא שלא ייקחו לו. גם הוא די צחק לעצמו כשראה "לאן הידרדר", אז כשרצה לתת לי מזכרת מתנה או משהו אמרתי שכבר נתן.......

     

    אז "מה זה יעזור", תמיד עוזר מתישהו למישהו, וכדאי לעשות מה שיכולים כי בכל מקרה, ל"כוכב הים" הזה, האחד, עזרתם – ולפעמים זה ההבדל בין חיים למוות.

    השפעת פעילויות רבות הדרגתית ולא מורגשת, וגם אם בכל אחד מאתנו חבוי "ילד" שרוצה וחייב תגמול מיידי", "דחיית סיפוקים" בהמתנה לתוצאה חיונית. האור בקצה החשכה יגיע, ואם נהיה ערניים לא נפספס ונראה אותו,  ויהיה לנו כוח להמשיך.

     

    ''     ''      ''          ''                       

    דרג את התוכן:

      תגובות (52)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/2/15 22:46:
      פוסט מעניין
        20/2/13 23:07:
      ברור שבתוך חשכת החיים נמצאים גם נקודות האור. הן מבליחות מדי פעם ולא תמיד אנו יודעים להעריך או יכולים למוש אותן. אך הידיעה שהן קיימות נותנים לנו את הטעם להמשיך. אין טוב מוחלט בחיים (חוץ ממעשה חסד אחרון למתים למשל שכאן אתה נותן ויודע שלא תקבל) כי כל נתינה יש בה סיפוק הנפש ולכן הטוב אינו מוחלט. אך בנתינה יש חן יופי ועונג שאין בקבלה. לכן הנתינה טובה יותר לנפש. מכל מקום כך אני מרגיש. החיות יודעות רק לתת ומסתפקות במועט מבחינת הקבלה. הן לא אחת טובות מבני אדם שהם - חיות האדם - יכולות להיות החיות האכזריות הקשות והמסוכנות ביותר עלי אדמות.
        18/2/13 22:42:

      צטט: bonbonyetta 2013-02-18 21:12:36

      צטט: ליריתוש 2013-02-14 11:22:02

      בונבושית, אני כל כך מבינה אותך, גם אם נושא המאבק שלו אני שותפה הוא שונה משלך. אני כל הזמן אומרת, כדי לא להתייאש: "לאט אך בטוח" ושגם אם אדם אחד בלבד יפנים מסר מאלו החשובים לי - זו תהיה מתנה. מחזקת כתמיד את ידייך ללכת ולעשות את מה שאת מאמינה בו ובאהבה גדולה שתתן לך את הכוח להמשיך עוד ועוד.

      --

      תודה ליריתוש, גם אני אותך במאבקך שלך. 

      המאבק שלך, שלי, הם הרי אינם שלנו, הם של פני החברה שאנו רוצים שתהיה....

       

      אמת ונכון, אלו לא מאבקים פרטיים שלנו, הם מאבקים כלליים שכל פרט תורם בהם משהו.

      שיהיה לנו בהצלחה ובסבלנות, בונבוש..........

       

      ''

       

        18/2/13 21:24:

      צטט: רונה ב 2013-02-15 09:24:57

      טיפה ועוד טיפה הופכות לאוקינוס . אחותך הוכיחה זאת

      תודה 

        18/2/13 21:24:

      צטט: * חיוש * 2013-02-15 07:54:08

      (((((-: דברייך והפוסטים הרגישים שלך ניטמעים אט אט לכל אותם כביכול...

      אלו שלא תמיד התבוננו היטב לסיבלם של האחרים ( גם חיות)

      זה כמו לימוד תורה - גם סזיפי ביותר - מחייכת בשובבות

      ואז ברוב המיקרים ( לא תמיד) התורה והמיצוות חודרות עמוק לזרימת הדם

      * כוכב אהבה לתלותו על דש ליבך

      חיבוקים אוהבים ושבת נהדרת יקירה

      סליחה על תגובתי המאוחרת נבוך

       

      זה בסדר, את משלמת עם ריבית 

       

      ''

       

        18/2/13 21:21:

      צטט: שלויימה 2013-02-14 23:05:30

      לא מזמן קראתי באיזה מקום שחוות מזור עומדת להסגר וחשבתי לעצמי -המחשבה הראשונה שעלתה בראשי היתה עלייך ועל אנשים כמוך שמשקיעים את כל כולם במאבק גם ללא סיפוקים מידיים בהחלט עבודה סיזיפית אבל העובדה היא שגם איש אחד יכול לשנות דברים כמו האיש שעמד מול הטנקים השועטים בכיכר טייאנאמן בסין. כל הכבוד ואת תמיד בליבי גם אם לא תמיד אני טורח לומר זאת !

      תודה שלויימה

       

      הנה זה כאן

       

      חוות מזור בפני סגירה: ייאסר ייצוא בעלי חיים לניסויים בחו"ל 

       

      כל מי שרוצה להצטרף למאבק יתקבל בברכה, אפשר גם דרך העמותה מאחרי דלתות המעבדה בפייסבוק

      או דרך ענת רפואה פייסבוק

      אפשר גם לפנות אלי באישי.

        18/2/13 21:12:

      צטט: ליריתוש 2013-02-14 11:22:02

      בונבושית, אני כל כך מבינה אותך, גם אם נושא המאבק שלו אני שותפה הוא שונה משלך. אני כל הזמן אומרת, כדי לא להתייאש: "לאט אך בטוח" ושגם אם אדם אחד בלבד יפנים מסר מאלו החשובים לי - זו תהיה מתנה. מחזקת כתמיד את ידייך ללכת ולעשות את מה שאת מאמינה בו ובאהבה גדולה שתתן לך את הכוח להמשיך עוד ועוד.

      --

      תודה ליריתוש, גם אני אותך במאבקך שלך. 

      המאבק שלך, שלי, הם הרי אינם שלנו, הם של פני החברה שאנו רוצים שתהיה....

       

      ''

        18/2/13 20:08:

      צטט: אורי זמיר 2013-02-14 11:13:36

      תשמעי סיפור חביב. הילדה שלי בת ה8 הולכת לחוג מקסים בשם "שומרי הגן" שעוסק בהכרת הטבע כמו גם בהישרדות בו. לפני כמה ימים היא חזרה עם תובנה מעניינת: "אבא" היא שאלה, "אתה יודע איך מזהים צמחים בטבע שאפשר לאכול אותם?" , "איך?" שאלתי...."פשוט! מחפשים איזה עלים אכלו קודם הזחלים!" ענתה לי הפשושה...

      --

      אוי, איזה מתוקה, כעת גם אני למדתי משהו.

      כמובן שהכלל הזה יש לו יוצא מהכלל, כיון שיש זחלים שלא רגישים לדברים או רעלנים מסוימים בצמח אז זה אינו מושלם אבל הרעיון בבחינתו הגיוני ובריא מאד. דרך החשיבה הגיונית וזה מה שחשוב שהם לומדים.

      קורס מעולה.

      נהניתי, תודה שסיפרת

       

      ''

        18/2/13 20:04:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2013-02-14 10:31:37

      כן, חביבתי, תמיד לטפטף את הטיפה שלנו. אני אתך. לא להקשיב לספקנים, לחשדנים, לחורשי ולחושבי הרע וכו'. אבל כמובן שעד גבול מסויים...***

      --

      וכיון ש"עד גבול מסוים", גם הגבול וגם מסוים הם יחסיים לחתולין (זו לא שגיאת דפוס), אינך באמת מצפה שאעשה זאת בהתאם למה שכל אחד ואחד יאמר לי ....הא?

       

      ''

       

        18/2/13 20:00:

      צטט: למדנית 2013-02-14 08:54:39

      מזדהה עם דברייך החכמים, בונבונייטה. הפתגם שציטטת : "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה" הזכיר לי את סיפורו של חוני המעגל. הוא ראה אדם זקן נוטע עץ חרוב ושאל אותו מדוע הוא נוטע אותו, שהרי לא יזכה לראות אותו נותן פירות. הזקן ענה לו : "אני מצאתי את העולם בחרובים" והוסיף שהוא עושה זאת עבור הדורות הבאים. כשהתעורר חוני משנתו מצא את נכדו של אותו האיש ליד עץ החרוב.

      --

      תודה למדנית, השלמת עם הסיפור שהבאת את הפוסט, זה היה ממש במקום, תודה 

       

      ''

        18/2/13 19:51:

      צטט: טונקס 2013-02-13 22:04:11

      זה נכון. כמו אבא שלי שתמיד עשה פרצופים חמוצים על כל החתולים שאספתי ופתאום אחרי גיל 70 ראה בטלוויזיה הרג כלבי ים ויותר לא בא לו לאכול בשר. ואתמול אמא שלי מספרת איך רוקסי אוהבת אותו והוא מרים אותה. זו חתולה שאמא שלי זורקת לה אוכל מהמרפסת יחד עם עוד כמה חתולים. והמהפך, כשהוא קורה, בדיוק כמו שכתבת קורה בהפתעה. אגב, כך היו המהפכות הגדולות בהיסטוריה. שנים התבשלו האיכרים והמעמד הבינוני בצרפת ונאנקו תחת עול האצולה והמלכים, מאות שנים התבשלו רעיונות חדשים על חירות ושוויון - אבל כשפרצה המהפכה הצרפתית היא פרצה בבת אחת ואף אחד לא צפה אותה ולא היה מוכן לה. אמן כך יהיה עם זכויות בעלי חיים

      והיום "פתאום" נשים מצביעות ....אז כשהועלה הרעיון פתחו על זה אנשים בתמהון את הפה ואמרו "לאן נגיע בקצב הזה"...

      ''

       

        17/2/13 21:57:

      צטט: dominic 2013-02-13 16:18:59

      כן ירבו כמוך, יקירה. הלוואי ואנשים היו "נדבקים" ממך באהבה הגדולה והדאגה שלך לבעלי חיים באשר הם. הענין הוא אופי. ישנם אנשים שהם נעדרי כל חמלה. אם זו חמלה לבעלי חיים ואם זו חמלה לקשישים או קשיי יום. לרוב, מי שידע סבל, מבין סבל מהו ומתעוררת בו חמלה מסוימת. אנשים רבים משתפים אותי בדילמה שלהם מה לעשות עם עצמם, חלק מהם באמצע החיים, יצאו לפנסיה או עובדים חצי משרה והם "מ ש ת ע מ מ י ם". ואני כמו תמיד, מציעה להם ללכת ולהתנדב למען קשישים, קשיי יום, קהילות בעייתיות וכיו"ב, אך הם מעקמים את האף. "לא, זה לא בשבילי", הם אומרים, ומוסיפים באותה נשימה "אולי יום אחד..." לעומת זאת, ראיתי כבר אנשים שמתנדבים בשקט, בשקט, לא מבקשים כלום ולא צועקים. פשוט הולכים ועושים בלי שאף אחד ידע. מה שנקרא מתן בסתר. זכורים לי מקרים אחדים של התנדבויות יפות כאלה, והלב מתרחב לדעת שיש בכל זאת אור בקצה המנהרה, ופרט לזאת, אסור לומר נואש. אם כל אחד מאיתנו ברחבי הכדור היה עושה משהו ותורם למען הזולת ולמען בעלי חיים, היה הכל נראה אחרת, ואני בטוחה שהיינו רואים את האור בקצה המנהרה יותר מוקדם ממה ששיערנו.

      --

      תודה דומיניק. יש דווקא די הרבה כמוני והרבה יותר ממני, אך העניין שצריכים הרבה יותר פעילים, והרבה יותר מודעות לדברים אצל כלל הציבור.

      כבר ראיתי גם אנשים שנחשבו רעים פתאום איכשהו לא יודעת משתנים ואמאמצים בעלי חיים, אוהבים, מורידים אוכל לחתולים (דוגמא אישית שסיפרתי עליה מהשכן שלי....שוב בנושא הפוסט פרי עמלי שנים, השפעה הדרגתית זוחלת...). ויש שאין בהם טיפת חמלה ורוחב לב, אכן יש כאלה. וזה אינו ניתן לביטוי רק לגבי בעלי חיים אלא בכלל בחיים שלהם, העניין שהרבה יותר קל וזמין לפגוע בבעלי חיים מכל חסרי הישע, וזה הנורא בדבר.

      לגבי התנדבות, זה מה שאני מנסה להסביר לשכנים שלי ובכלל לאנשים. אתה לא חייב לעשות מי יודע מה. מספיק שתהיה מודע לדברים אז את שאריות תוצרת החלב והבשר למי שאוכל אפשר להוריד למטה לחתולי הרחוב יפה על חתיכה עתון ואח"כ להוציא במקום לזרוק, אם רואים ילדים מנסים לפגוע בחתולים אפשר לצעוק עליהם או להעיר, כל מיני דברים קטנים שלמעשה אינם דורשים שום מאמץ. גם זו עזרה בקטנה, אבל עזרה. ויותר טוב מכלום.

      ''

       

       

        16/2/13 19:54:

      צטט: Perfect-Beat 2013-02-13 14:31:00

      תמיד לעשות. מה שאפשר. מה שיכולים. שינויים מתרחשים לאט. באינקרמנטים. אבל מתרחשים. אניצ'ה. שום דבר לא עומד במקום. פוסט מקסים. תודה לך.

      בסופו של יום, רצוי לסיים את היום במחשבה טובה. גם בסופו של פוסט. רצוי.

      כי למרות הקושי של כל הדברים מולם מתמודדים, מחר יום חדש והזדמנות לשפר ולהייטיב.

      ''

       ככלות הכל כמו הפתגם הידוע:

      אם לא תתן לעולם מה שיש לך לאיזה עולם אתה שומר זאת?

      אני בחרת לתת במקום שאני חושבת שהכי זקוקים

      ''

        16/2/13 19:48:

      צטט: נ.י.ל.י 2013-02-13 13:10:50

      למרות שאני אוהבת את בעלי החיים מרגע שזכרוני התחיל

      איני מגיעה לקרסולייך

      לכן גם אני התחלתי לחשוב עליך בכל מקרה שאני נתקלת בבעל חיים במצוקה

      את נוגעת בנפשם של רבים יקירה

      ---

      יקרה שלי אל תגידי דברים כאלה, כל אדם עושה כיכולתו והבנתו וזה הרבה, הרבה עבורו, וזה מוערך בכל מקרה בודאי מזה שאינו עושה דבר. כל עשייה היא עולם ומלואו עבור נשוא העזרה.

      גם אני אוהבת בעלי חיים מאז שזכרוני החל ואפילו לפני כן. אמי מספרת על משהו שעוללתי שאני עצמי לא זוכרת אותו אבל היא מספרת שהיא הייתה בשוק ממני כי הייתי בקושי בת שלוש.

      סיפרתי על כך בכמה מהפוסטים. 

      ''

        16/2/13 19:43:

      צטט: צוריאל צור 2013-02-13 11:57:50

       שינוי גדול בעולם, מתחיל משינוי קטן בתוכו של כול אדם.

      בהחלט נכון צוריאל צור, ותודה על הסרט הנפלא, שכל פעם שאני צופה בו מתמלאות לי העיניים והלב בהתרגשות. אהבה בהחלט מנצחת את כל הדיעות הקדומות והבדלי הגזע.

      '' 

        15/2/13 21:39:

      אכן, לא תמיד נמדדת תרומת היחיד בכמות... אך השפעתה מופלאה והיא מידבקת:)

        15/2/13 18:57:

      צטט: itzikyy 2013-02-13 10:01:36

      אפילו אני נזכר במשמעות סיפורים שלך לפעמים במצבים מסוימים מול חיות אחרות. כך שהשפעתך מגיעה עד לאזורי הפריפריה הנשכחים.

      אפילו אני....הרסתאותי, אפילו התגובות שלך וההומור הדק כפיל השלוב בהן מעוררת בי בלב חיוך וסימפטיה ענקית.

      שולחת לך חיבוק.

      '' 

        15/2/13 18:51:

      צטט: דוקטורלאה 2013-02-13 08:38:09

      על כך אפשר לומר בקיצור "שלח לחמך על פני המים כי ברוב ימים תמצאנו".אין ספק כי פעולה חיובית הנודעת לרבים יכולה להשפיע, במוקדם או במאוחר.

      תודה לקיצור

      '' 

        15/2/13 18:50:

      צטט: אור 2013 2013-02-13 06:42:10

      כן ככה זה בחיים.

      כן, זה בדיוק העניין, שזה לא חייב להיות כך. 

      ''

        15/2/13 18:48:

      צטט: מרב 1956 2013-02-13 05:16:19

      יופי של פוסט, בונבוניטה.

      היום אני חוגגת 8 שנים בעבודתי,

      שהיא בדיוק על מה שאת כותבת.

      אך אינני מסכימה שהיא סזיפית.

      יש תוצאות גם אם אינן נראות.

      וגם, אם תרומתי/תרמותך, אינן כלפי האחר,

      הן בראש ובראשונה עבורי/עבורך.

      ----

      ועוד אין זה סזיפי. כשאתה בתוך זה אינך רואה זאת תמיד, ואינך רואה איך אחרים רואים זאת. אם משווים זאת לעומת עיסוקים אחרים או התנדבויות בשטחים אחרים יש בזה משהו איןסופי כטחינת מים. אני אינני רואה זאת כך משום כך גם כתבתי על איך אני אישית רואה זאת. אולי אחרים יתחילו גם לראות את הצד הזה ויתחילו לשים גם יד לעזרה פה ושם. 

      ''

       

       

        15/2/13 18:44:

      צטט: יאיר גרוסמן 2013-02-13 05:00:48

      מעורר השראה. אין סיפוק גדול יותר מלעזור לאחר. גם אם הוא אחד מאלפים של אחרים שלהם לא אוכל לעזור.

      יש הרבה, זה אחד מהם, אכן אולי הגדול  מגניב

        15/2/13 10:38:

      צטט: ~בועז22~ 2013-02-12 23:49:09

      הגדרת היטב את המכניזם וגם את הפן הריגשי. כול פעולה של יחיד, אשר אינה נתמכת ע"י שותף לפעולה, נתפסת כמלאכה לא פשוטה, לשון המעטה. הפעילויות אותן הזכרת, גם הן נחשבות כמיטיבות עם ה"אחר", נתפסות בגדר פעילות שהשפעתה שולית וזניחה, כול עוד היא נעשית ע"י אדם אחד. הרתמותם של רבים למען עשייה מסויימת הופכת את תוצאות הפעילות להיראות מהר יותר. קבלת חיזוקים מהסביבה יכולה אולי להוסיף ולדרבן את היחיד, אולם אין בה די. נדרשת עזרה פעילה, ולא סבילה, מהסביבה, כדי לעשות את ההבדל הגדול.

      ---

      כן, ולפעמים קורים ניסים קטנים גם בקטנה. ראיתי זאת לפעמים קורה.

       

      ניסיתי להסביר לילדים שגירשו והבהילו חתולי רחוב, שהם יכולים להרוג אותם ככה. הם רואים זאת כאילו בקלות ראש והסברתי להם, שבגלל שחתול נבהל - מהם הוא למשל עלול לקפות לכביש ולהידרס, ואז מי למעשה גרם למותם? שיחשבו על זה. הם חיים בבית יש להם כל, אוכל שתיה, בית חם, הורים. לחתולי רחוב אין את הדברים האלה והחיים שלהם לא קלים, אז שלא יבהילו אותם.

       

      נראה לי שסוף סוף משהו משהו הצליח לחדור לחינוך שקיבלו עם חוסר התיחסות והתחשבות למי שחלש מהם.

       

      ''

        15/2/13 09:24:
      טיפה ועוד טיפה הופכות לאוקינוס . אחותך הוכיחה זאת
        15/2/13 07:54:

      (((((-: דברייך והפוסטים הרגישים שלך ניטמעים אט אט לכל אותם כביכול...

      אלו שלא תמיד התבוננו היטב לסיבלם של האחרים ( גם חיות)

      זה כמו לימוד תורה - גם סזיפי ביותר - מחייכת בשובבות

      ואז ברוב המיקרים ( לא תמיד) התורה והמיצוות חודרות עמוק לזרימת הדם

      * כוכב אהבה לתלותו על דש ליבך

      חיבוקים אוהבים ושבת נהדרת יקירה

      סליחה על תגובתי המאוחרת נבוך

       

        14/2/13 23:05:
      לא מזמן קראתי באיזה מקום שחוות מזור עומדת להסגר וחשבתי לעצמי -המחשבה הראשונה שעלתה בראשי היתה עלייך ועל אנשים כמוך שמשקיעים את כל כולם במאבק גם ללא סיפוקים מידיים בהחלט עבודה סיזיפית אבל העובדה היא שגם איש אחד יכול לשנות דברים כמו האיש שעמד מול הטנקים השועטים בכיכר טייאנאמן בסין. כל הכבוד ואת תמיד בליבי גם אם לא תמיד אני טורח לומר זאת !
        14/2/13 19:38:

      צטט: noa_p 2013-02-12 22:13:19

      תמיד כששואלים אותי- אבל זה לא משנה כלום, נכון? אני עונה, שלדעתי, זה כן משנה. ואז מתעקשים ושואלים שוב- אבל בגדול, זה לא משנה כלום, נכון? ושוב אני עונה- בגדול, כנראה שנכון, ולכן אני שם, במעשים הקטנים, האפשריים.

      זה תמיד משנה, וכל מי ששואל שאלה ויחד אתה גם עונה לעצמו בעצם, ספרי את סיפורו של כוכב הים.

      אבל עדיין לא סיימנו.

       

      היית ראשונה לתגובה,

      אז מגיע לך פינוקים,

      קפה עוגה ופרחים,

      תודה בשמם ל"מעשים,

      הקטנים האפשריים"....

       

      ''''

        14/2/13 18:47:
      * אז בינתיים, עד האור הגדול, כדי שלא תלכי בחושך
        14/2/13 18:24:

      עם האופטימיות הנצחית שלך -

      ננצח!!!

      *

      אלומה

      חזקי יקירה, כל הכבוד
        14/2/13 16:46:
      אה יה יי, מיליון כוכבים והעיקר שכמה שיותר יפנימו ויעשו למען.
        14/2/13 13:09:
      תודה ששיתפת וריגשת סופשבוע מבורך ומואר בחום ואהבה צחיתוש
        14/2/13 11:22:
      בונבושית, אני כל כך מבינה אותך, גם אם נושא המאבק שלו אני שותפה הוא שונה משלך. אני כל הזמן אומרת, כדי לא להתייאש: "לאט אך בטוח" ושגם אם אדם אחד בלבד יפנים מסר מאלו החשובים לי - זו תהיה מתנה. מחזקת כתמיד את ידייך ללכת ולעשות את מה שאת מאמינה בו ובאהבה גדולה שתתן לך את הכוח להמשיך עוד ועוד.
        14/2/13 11:13:
      תשמעי סיפור חביב. הילדה שלי בת ה8 הולכת לחוג מקסים בשם "שומרי הגן" שעוסק בהכרת הטבע כמו גם בהישרדות בו. לפני כמה ימים היא חזרה עם תובנה מעניינת: "אבא" היא שאלה, "אתה יודע איך מזהים צמחים בטבע שאפשר לאכול אותם?" , "איך?" שאלתי...."פשוט! מחפשים איזה עלים אכלו קודם הזחלים!" ענתה לי הפשושה...
      כן, חביבתי, תמיד לטפטף את הטיפה שלנו. אני אתך. לא להקשיב לספקנים, לחשדנים, לחורשי ולחושבי הרע וכו'. אבל כמובן שעד גבול מסויים...***
        14/2/13 08:54:
      מזדהה עם דברייך החכמים, בונבונייטה. הפתגם שציטטת : "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה" הזכיר לי את סיפורו של חוני המעגל. הוא ראה אדם זקן נוטע עץ חרוב ושאל אותו מדוע הוא נוטע אותו, שהרי לא יזכה לראות אותו נותן פירות. הזקן ענה לו : "אני מצאתי את העולם בחרובים" והוסיף שהוא עושה זאת עבור הדורות הבאים. כשהתעורר חוני משנתו מצא את נכדו של אותו האיש ליד עץ החרוב.
        14/2/13 00:02:
      תהליך , שינוי הדרגתי. יש תהליכם לשנים. עבודה מהלב מביאה תוצאות מהר יותר.
        13/2/13 23:11:
      איזה יופי
        13/2/13 22:54:

      מטרות קטנות
      הישגים גדולים

        13/2/13 22:04:
      זה נכון. כמו אבא שלי שתמיד עשה פרצופים חמוצים על כל החתולים שאספתי ופתאום אחרי גיל 70 ראה בטלוויזיה הרג כלבי ים ויותר לא בא לו לאכול בשר. ואתמול אמא שלי מספרת איך רוקסי אוהבת אותו והוא מרים אותה. זו חתולה שאמא שלי זורקת לה אוכל מהמרפסת יחד עם עוד כמה חתולים. והמהפך, כשהוא קורה, בדיוק כמו שכתבת קורה בהפתעה. אגב, כך היו המהפכות הגדולות בהיסטוריה. שנים התבשלו האיכרים והמעמד הבינוני בצרפת ונאנקו תחת עול האצולה והמלכים, מאות שנים התבשלו רעיונות חדשים על חירות ושוויון - אבל כשפרצה המהפכה הצרפתית היא פרצה בבת אחת ואף אחד לא צפה אותה ולא היה מוכן לה. אמן כך יהיה עם זכויות בעלי חיים
        13/2/13 21:51:
      תבורכי ו!
        13/2/13 18:13:
      ככה זה... אם כל אחד מאיתנו יודע שעושה הכי טוב שיכול ויודע... זה כבר עושה את שלו... יופי של פוסט! תודה!!
        13/2/13 16:18:
      כן ירבו כמוך, יקירה. הלוואי ואנשים היו "נדבקים" ממך באהבה הגדולה והדאגה שלך לבעלי חיים באשר הם. הענין הוא אופי. ישנם אנשים שהם נעדרי כל חמלה. אם זו חמלה לבעלי חיים ואם זו חמלה לקשישים או קשיי יום. לרוב, מי שידע סבל, מבין סבל מהו ומתעוררת בו חמלה מסוימת. אנשים רבים משתפים אותי בדילמה שלהם מה לעשות עם עצמם, חלק מהם באמצע החיים, יצאו לפנסיה או עובדים חצי משרה והם "מ ש ת ע מ מ י ם". ואני כמו תמיד, מציעה להם ללכת ולהתנדב למען קשישים, קשיי יום, קהילות בעייתיות וכיו"ב, אך הם מעקמים את האף. "לא, זה לא בשבילי", הם אומרים, ומוסיפים באותה נשימה "אולי יום אחד..." לעומת זאת, ראיתי כבר אנשים שמתנדבים בשקט, בשקט, לא מבקשים כלום ולא צועקים. פשוט הולכים ועושים בלי שאף אחד ידע. מה שנקרא מתן בסתר. זכורים לי מקרים אחדים של התנדבויות יפות כאלה, והלב מתרחב לדעת שיש בכל זאת אור בקצה המנהרה, ופרט לזאת, אסור לומר נואש. אם כל אחד מאיתנו ברחבי הכדור היה עושה משהו ותורם למען הזולת ולמען בעלי חיים, היה הכל נראה אחרת, ואני בטוחה שהיינו רואים את האור בקצה המנהרה יותר מוקדם ממה ששיערנו.
        13/2/13 14:31:

      תמיד לעשות. מה שאפשר. מה שיכולים. שינויים מתרחשים לאט. באינקרמנטים. אבל מתרחשים. אניצ'ה. שום דבר לא עומד במקום. פוסט מקסים. תודה לך.

      בסופו של יום, רצוי לסיים את היום במחשבה טובה. גם בסופו של פוסט. רצוי.

      כי למרות הקושי של כל הדברים מולם מתמודדים, מחר יום חדש והזדמנות לשפר ולהייטיב.

      ''

        13/2/13 13:10:

      למרות שאני אוהבת את בעלי החיים מרגע שזכרוני התחיל

      איני מגיעה לקרסולייך

      לכן גם אני התחלתי לחשוב עליך בכל מקרה שאני נתקלת בבעל חיים במצוקה

      את נוגעת בנפשם של רבים יקירה

        13/2/13 11:57:

       שינוי גדול בעולם, מתחיל משינוי קטן בתוכו של כול אדם.

      ''

        13/2/13 10:01:
      אפילו אני נזכר במשמעות סיפורים שלך לפעמים במצבים מסוימים מול חיות אחרות. כך שהשפעתך מגיעה עד לאזורי הפריפריה הנשכחים.
        13/2/13 08:38:
      על כך אפשר לומר בקיצור "שלח לחמך על פני המים כי ברוב ימים תמצאנו".אין ספק כי פעולה חיובית הנודעת לרבים יכולה להשפיע, במוקדם או במאוחר.
        13/2/13 06:42:
      כן ככה זה בחיים.
        13/2/13 05:16:

      יופי של פוסט, בונבוניטה.

      היום אני חוגגת 8 שנים בעבודתי,

      שהיא בדיוק על מה שאת כותבת.

      אך אינני מסכימה שהיא סזיפית.

      יש תוצאות גם אם אינן נראות.

      וגם, אם תרומתי/תרמותך, אינן כלפי האחר,

      הן בראש ובראשונה עבורי/עבורך.

        13/2/13 05:00:
      מעורר השראה. אין סיפוק גדול יותר מלעזור לאחר. גם אם הוא אחד מאלפים של אחרים שלהם לא אוכל לעזור.
        12/2/13 23:49:
      הגדרת היטב את המכניזם וגם את הפן הריגשי. כול פעולה של יחיד, אשר אינה נתמכת ע"י שותף לפעולה, נתפסת כמלאכה לא פשוטה, לשון המעטה. הפעילויות אותן הזכרת, גם הן נחשבות כמיטיבות עם ה"אחר", נתפסות בגדר פעילות שהשפעתה שולית וזניחה, כול עוד היא נעשית ע"י אדם אחד. הרתמותם של רבים למען עשייה מסויימת הופכת את תוצאות הפעילות להיראות מהר יותר. קבלת חיזוקים מהסביבה יכולה אולי להוסיף ולדרבן את היחיד, אולם אין בה די. נדרשת עזרה פעילה, ולא סבילה, מהסביבה, כדי לעשות את ההבדל הגדול.
        12/2/13 22:13:
      תמיד כששואלים אותי- אבל זה לא משנה כלום, נכון? אני עונה, שלדעתי, זה כן משנה. ואז מתעקשים ושואלים שוב- אבל בגדול, זה לא משנה כלום, נכון? ושוב אני עונה- בגדול, כנראה שנכון, ולכן אני שם, במעשים הקטנים, האפשריים.

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין