לעיתים אבות "חלשים" מדי מותירים לבניהם החסונים והנמרצים לחמוס את מה שידם לא השיגה, או במילים אחרות למלא משאלה קלוקלת שהותירו להם בירושה. הבן המושלם הוא כמובן מי שממלא כל מה שאביו לא הספיק: ממש כשם שסדאם היה הירושה הפנטזמטית שהותיר בוש האב לבנו, כך החרדים אשר "אינם שותפים בנטל" עברו בקלות יתרה מדי מלפיד אחד למשנהו.
נניח לרגע לאדיפוס לטובת ניקור עיניים אחר. אם היהודי, שומר המצוות, נתפס בגולה בתור הסמן האולטימטיבי של ההמרה ושל הסירקולציה החברתית (חלפן הכספים, נווד ללא בית) הרי שהחרדי הישראלי מסמן עבורנו, שלא מרצונו, את האוטופיסט הסוציאליסטי הראשון. כן כן, הקיבוצים אינם אלו שהגשימו את חלומותיהם בהקיץ של מרטין בובר או שארל פורייה, אלא דווקא ה"טפיל" הזה שמתעקש בחוצפתו על כך שהקולקטיב צריך לשלם על עצם תפילתו. עבור הבורגני הממוצע וגם הלא-ממוצע, זהו חילול קודש בלתי נסבל. אנו בתור קולקטיב יצרני מוכנים לשלם לאינדיבידואל עבור כך שהוא עובד במילים רק אם הוא עובד במילים הנכונות לנו (כלומר, קופירייטר, תעמולן בחירות מניפולטיבי, חבר כנסת המפזר מילים כאלו ואחרות, או אפילו - הבוס בעבודה המפזר את מילות החכמה שלו על גבי אי אילו מזכרים מרתקים). נמצא, החרדי מממש פנטזיה חילונית לחלוטין ואסורה לחלוטין: לפעול לקידום עצמו (שהרי אנו לא מאמינים לו באמת שהתפילות שלו עוזרות "לנו") על חשבון הכלל. העובדה המיותרת לחלוטין כי ישנן ארצות אירופאיות המעניקות לתושביהן את הזכות ללמוד ללא תשלום כלשהו איננה אמורה להעניק שום לגיטמיציה לממן לימודים בלתי יצרניים בעליל.
ישנם עוד, אגב, מתי מעט הזוכים למימון זעום תמורת כך שהם עובדים במילים לא נכונות. אמנם, איש עדיין לא סיפר לי את הכללים, מהן המילים הנכונות לעבוד בהן על מנת שאזכה בפרס קלוקל לספרות, זה או אחר, זאת או אחרת. אך לכאורה, אין צורך לדעת את המילים הנכונות משום שמטרת הספרות איננה לרצות את אותם מחלקי התשורות ואורזי המחמאות, נכון? לסיכום, הבה ונתפלל כולנו יחד שאין שינוי ואין עתיד וכי לעולם לא יגמרו "לטפל" בחרדים. לכו תדעו, אם הם באמת יסיימו "לטפל" בהם, מתי יגיע תורנו. |