דווקא באה טוב (-:
אני מתכוונת קצת לשתף כאן, קצת להקיא כאן, קצת לצחוק בקול רם ובהחלט לרקוד כאילו אף אחד לא רואה אותי...
פוסטים פופולאריים
-
את?? רווקה?? לא יכול להיות...!!!
16/1/08 | 760 צפיות
-
ושוב מנקה את הנשמה!
17/3/09 | 720 צפיות
-
אמא'לה - חיפה!!!!
17/12/07 | 464 צפיות
-
קילו
6/1/08 | 802 צפיות
-
הכל כל כך שביר...
8/10/07 | 363 צפיות
-
מצפצפים אלינו
6/2/08 | 715 צפיות
פוסטים אחרונים
- מישהו מכיר את הדרך לצפון? עזרה! 30/3/09
- ושוב מנקה את הנשמה! 17/3/09
- כמה שאני התגעגעתי... 2/2/09
- הצעת חוק: מעליות בעבודה - מי מצטרף? 9/4/08
- תשפריצו בעמידה! 28/3/08
- היא אוהבת רק רדיו סגור, אוהבת...ש(לא) מנגן 27/3/08
עצוב. אבל רק קצת.
זה כבר כמה חודשים שאני במצב רוח ממש ממש טוב, סטטי, לא משתנה. לא מכירה אצלי תקופות כאלה שנמשכו כל כך הרבה זמן, זה בד"כ מגיע, נוגע בי, מעורר אותי ומתפוגג. זה כל כך ממכר, לקום ב - 05:30 (אבל להתעורר באמת ב - 10:00) ולגלות שאני מחייכת, השלווה בלב ושמחת החיים שמאירה על כולם. כיף נורא שהמועקות נשכחות, שהחרדות והדאגות נשארות בהיסטוריה, שאני עסוקה בליהנות מהכאן ומהעכשיו. זה מעורר לצחוק מכל שטות, אבל לצחוק באמת (כן, הצחוק הזה שעושה קוביות בבטן, ע' אהובתי...). כיף להתלבש ולגלות שהכל יושב בול והצבעים מתאימים ופתאום לראות שלתסכול אין מקום בארון הבגדים שלי. זה מפתיע לגלות שתיבת הפנדורה שלי שמכילה את כל הזוועות שעברתי בחיים עדיין נעולה, דברים לא נשפכים ממנה, לא בורחים החוצה, לא מפריעים את מנוחתי ולא זוקפים ראשם המכוער. כבר בכיתי וכאב לי מספיק מהתכולה שלה, אז די. זה כיף שזה די פתאום. משמח אותי שאני לא מוותרת לעצמי. על כלום. גם אם זה אומר פחות שעות שינה, פחות מתוק בפה והרבה יותר שלם בראש. השליטה נשארת בידיים שלי, כן - חולת שליטה (אבל רובנו, לא?)
אבל היום אני עצובה. לא היום. עכשיו. ממש ממש עכשיו. אומרים שזה בסדר להיות קצת עצובה... אז למה זה מרגיש כ"כ עצוב...? |
תגובות אחרונות
-
יוני-ל
בתגובה על דולר/מדד/ריבית/אג"ח/ני"ע - איזה פחד!! עזרה? מישהו?
-
ritabar
בתגובה על bad hair day / "שיער" - הגרסה האמיתית
-
^ ^
בתגובה על מישהו מכיר את הדרך לצפון? עזרה!
-
ettgar1
בתגובה על ושוב מנקה את הנשמה!
-
מלכת האמבטיה
בתגובה על כמה שאני התגעגעתי...
-
בונבנירה
בתגובה על הצעת חוק: מעליות בעבודה - מי מצטרף?
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אז בואי נעשה את זה כבר!!
יש קרחון. רואים רק את הקצה שלו, זה שמעל המים.
את החלק שבתוך המים לא רואים. ככה זה גם אצלנו.
תמיד יש חלק (טוב נו, התת מודע) שאותו אנחנו לא רואים ולכן גם לא מכירים.
מה שמשנה זה לא מה שאנחנו אומרים, או חושבים שאנחנו רוצים, או חושבים שאנחנו אוהבים וכו' וכו'. מה שמשנה זה מה קורה בסופו של דבר במציאות.
אני יכולה להגיד מהיום ועד מחר שאני רוצה משהו מסוים, אבל בפועל, לדחות אותו כשהוא שם.
המציאות אמרה לדחות. החלק החיצוני, הגלוי, אמר לרצות.
המציאות משקפת את התת מודע. את מה ומי שאנחנו באמת. את מה שיש בפנים, (ולא את מה שאנחנו רק חושבים שיש) אם נרצה או לא נרצה.
רוצה לומר, זה לא משנה מה אנחנו חושבים שאנחנו מרגישים, או מה אנחנו אומרים שאנחנו מרגישים. משנה מה קורה במציאות.
השאר, ב- 4 עיניים....
כן כן, את צודקת, זה היה נורא פולני מצידי לא לעשות את זה... (חמודה ששמרת על מקצב של 10 ספרות, מחוננת את).
תגידי - אם על דידו אני לא אחשוב על מי אני אחשוב, אה?
העליתי כאן תמונה במיוחד במיוחד בשבילך
ממי, ציידתי אותך בהוראות שימוש לפעם הבאה. לוקחת את הנייד, אפס חמש ארבע משו משו משו משו משו משו משו
ויוצאת מזה צ'יק צ'ק. אני רואה שהחברים כאן שמרו עליך יפה ועל זה אני אומרת - חמסה חמסה.
ודידי מודה על הרעיון עם העצם. כבר שעה שאני שומעת מהכיוון שלה חפחפחפחפחפ תק חפחפ תק גרר
כן, פתאום נזכרתי איך זה יכול להרגיש.
לא כיף.
אני לא יודעת מה איתך, אני לא הקשבתי בשיעורי גיאגרפיה...
מזל שאבא שלי היה מושיב את שלושתינו בשבתות חורפיות עם מלא מלא פלחי תפוז קלופים ושקדים קלויים (שילוב מושלם - כדאי לנסות) כשהאטלסים וספרים עתירי ידע פתוחים לפנינו והיה מלמד אותנו כל מה שהיה חשוב בעיניו.
כי את כבר לא רגילה
וטוב שכך
:)
גם Nathan, הילד מכיתה ה' שהתחרה מולה, גדל במדינה נטולת אירוויזיון.
האמת היא שיש לנו חסרון מולה: עלי ועל נעמה אף אחד לא יאמר: "נו, טוב, בלונדינית...". בהיעדר התירוץ הזה, נאלצנו להקשיב בשיעורי גיאוגרפיה.
הלו הלו, לא יפה, לכם יש יתרון עליה - גדלתם במדינה ששידרו בה את האירוויזיון...
טפו טפו טפו
יקירי,
יש לי קוביה בהתהוות שהשם שלך מרוח עליה בגדול, כל כך צחקתי...
הייתי אומרת "נו טוב, בלונדינית..." אבל אימא שלי בלונדינית כך ש...
תודה מתוק שלי
חמסה חמסה חמסה חמסה עליך
נעמה,
אולי עצוב לך קצת, כי הגוף לא יכול לספוג כמויוות מוגזמות של אושר. אז מדי פעם הוא נכנס למצב קראנצ'י, רק לקצת זמן, כדי לאזן את עצמו.
ובינינו - איך היינו מצליחים להעריך את האושר בחיים, אם לא היינו עצובים מדי פעם...
אז הנה משהו קטן לעידוד (ולעבודה על קוביות הצחוק בבטן) -
http://www.youtube.com/watch?v=ANTDkfkoBaI
תודה בובונת
אני מאמינה שלימדתי את עצמי לצאת מזה צ'יק צ'ק.
גם יש לי (למזלי הרב) על מי להישען, הרבה מאוד חברים שלי יהיו מוכנים לספוג את הזוועה הזאת ולנקות אותי ממנה.
מקלחת טובה כבר עשיתי, לגבי השינה....ובכן - התחלתי ללמוד למבחנים כך ששינה בחודש הקרוב היא בבחינת מותרות.
כי לפעמים יש גם את זה.
תתנחמי בעובדה שזה אחרי זמן ממושך של שמחה, ומן הסתם לא יימשך יותר מדי זמן.
מקלחת טובה ושינה טובה ובטח גם זה יעבור.