צטט: מלכוד22 2013-08-26 15:53:33

גם אותם ממציאים לא יצרו את ההמצאות שלהם יש מאין, הם למדו לפני כן ואחרי זה פיתחו את המצאתם. יש חשיבות מאד גדולה ללימוד תיאוריה ואפילו שינון והשכלה רחבה ואין בזה רע, ה"רע" שיש במערכת החינוך היום זה שלא מלמדים לחשוב יצירתי אלא רק ציונים. לא מלמדים לשאול שאלות. לא נותנים את הכלים. חלק מהמורים בעצמם שבויים בקונספציה של ציונים כמטרה, אבל זה רק חלק מהמשוואה ואין ספק שהיא חסרה.

בדיוק קראתי את זה

אז זה לא שאני בעד שכל ילד ילמד בבית. אני אפילו חושבת שזה אקוטי שהוא יהיה בחברת ילדים נוספים והרבה. המבוגרים מקובעים מידי מכדי לאפשר לו את סיעור המוחין שהוא יכול לקבל מחברת ילדים. זה הלחשוב יצירתי שאתה מדבר עליו. לא צריך ללמד את זה, אפשר פשוט לאפשר.

עדיין, גם אם צריך את התאוריה, ניתן ללמד אותה בדרך אחרת. וגם זה רק אחרי שמבינים שזה מרתק את הילד.

שיטת המבחנים, התחרות הבלתי נגמרת וצמצום הכל לתאוריות שלא ניתן לסטות מהן ימינה או שמאלה, גם לא לשם הדיון, הייתה רלוונטית לעבר.

לאנשים קשה להיות מי שהם. גם חכמים מתקשים. מקורי עלול להיות לא מובן, מוזר ולא מוערך. מסוכן. בטוח וקל להתכסות בתדמית פופולרית, לפלוט אמירות ריקות, להתחנף ולהמשיך לצעוד בשביל הטמטום.

צטט: אלי למה 2013-05-09 00:20:32

איזה מין יהודים נהיה אם כל אחד יהגג איך שבא לו. אימרו "בעזרת השם" ורוצו מיד להתפלל. שמעתם?

מה?

הי,
תודה!

צטט: מיכאל michael 2013-03-22 07:58:41

אז אנחנו נכנסים לבית-ספר יסודי, גורל גרוע מהמוות ומהגיהינום ביחד. שם אנחנו לומדים שני שיעורים בסיסיים: 1) ישנה תשובה אחת נכונה לכל שאלה. 2) חינוך פירושו שינון של התשובה האחת הנכונה ופליטתו המחודשת ב"מבחן". אותה הטקטיקה ממשיכה בתיכון, למעט במדעים מסוימים, ואפילו באוניברסיטה. (וגם במכללה:) ולם יכולים לזכות חזרה בחירות, אם יעבדו קשה מספיק. אני עובד על זה כבר יותר מחמישים שנה ועדיין מגלה חלקים שבי שמתנהגים כמו רובוט או זומבי. ללמוד "להיעשות מה שאתה" (במילותיו של ניטשה) לוקח חיים שלמים, אבל עדיין מדובר במשחק המוצלח ביותר בסביבה. אני למדתי את זה מגורדייף. על המכניות של האדם. שיעור חשוב מאוד. עכשיו אני שובר ת'ראש איך אני יוצא מזה. חג שמח!:-)

חג שמח מיכאל (:

צטט: rebosher 2013-03-06 22:11:47

"...ביל גייטס יצר סוגים חדשים של תוכנה וכו'"

===>

בשורה זו עצמה נפלת בפח. אך אפילו הקלישאות על האמן והמדען כמונעים ע"י הצורך לחדש כדי להיות שונים מתנגנים לאוזני כתמליל של סוכני מכירות.  במדע כמובן אין 'כזה ראה וקדש' כשם שאין שום סיבה שבעולם שהאמנות תעסוק בהעתקה לשמה. אך אניח למומחים למנות את שבחי פרנסיסקו גויה - הענק שהקדים את דאלי, פיקסו ומירו ביותר ממאה שנה.     

וזה באמת חשוב כל כך? מי ראשון, מי אחרון, ומי מחדש?

חופש המחשבה. בעיניי, הוא העיקר

"...ביל גייטס יצר סוגים חדשים של תוכנה וכו'"

===>

בשורה זו עצמה נפלת בפח. אך אפילו הקלישאות על האמן והמדען כמונעים ע"י הצורך לחדש כדי להיות שונים מתנגנים לאוזני כתמליל של סוכני מכירות.  במדע כמובן אין 'כזה ראה וקדש' כשם שאין שום סיבה שבעולם שהאמנות תעסוק בהעתקה לשמה. אך אניח למומחים למנות את שבחי פרנסיסקו גויה - הענק שהקדים את דאלי, פיקסו ומירו ביותר ממאה שנה.     

צטט: אסף ויצמן 2013-03-04 10:32:30

יש לתופעה הזו מינוח- "פרדיגמה". באזור שנות השמונים השוויצרים הפסידו את שוק השעונים לטובת היפנים משום שסירבו להאמין לרעיון של שעון שעובד על קוורץ והתעקשו על המודל הישן והמוכר. לאחר שהשוק הכלכלי של השעונים השוויצרים קרס, הם נאלצו להדביק את הטכנולוגיה שפיתחו היפנים, באיחור של הרבה שנים. עם זאת "אמת אחת" אינה מגבילה בהכרח לפרדיגמות, מפני שהשורש שלה כל כך גבוה, וכשהיא באה לרדת לפועל אצל בני אדם, הם מוכרחים לכווץ אוןתה לזוויות שונות כי המסוגלות היא לתפוס רק חלק קטן ממנה, כך שבכל אופן לעולם יהיו זוויות שונות של הופעת האמת. איינשטיין ועוד מדענים עוסקים בחפוש אחר נוסחה שתאחד את כל נוסחאות. גם אם יצליחו לנוסחא כזו שורשית, הרי שבפועל נהיה מוכרחים להשתמש גם בנוסחאות החלקיות יותר. פעם שאלו את איישטיין מניין לו שיש אחידות בטבע (שחוק פיזיקלי פועל בכל מקום), והוא השיב שזאת אמונה. הרי שרעיון האחדות, האמת האחת הוא השורש, אל שלצרכים פרקטיים אנו פורטים אותו לזוויות שונות. רק לעתיד לבוא תהיה אחדות יותר גדולה בין השורש לבין ההופעה בפועל. "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו (הופעתו במציאות) אחד"

אמן

צטט: עצבן 2013-02-24 07:44:31

לא יודע למה אבל אני מעדיף מעט צניעות. במקום לכתוב "כולם מטומטמים" האם לא עדיף להסתפק בהנחה "אני מטומטם?"

נכון שיש שמות שהם סמל לגאונות ולחשיבה עצמאית - אבל בפועל כמעט בכל תחום שנכנסים אליו לעומק מוצאים הרבה מאוד אנשים שפיתחו והמציאו דברים וחשבו באופן לא שגרתי. דרך אגב גם עבודה קשה והצמדות לנהלים הביאה לא מעט פתרונות שהאנושות נדרשה להם (וחלקם אף מופיעים ברשימה הנכבדה הזאת).

 

זה נכון שבית הספר עוסק בעיקר במישמוע (ואולי צריך לחשוב מה כבר יכול לעשות מורה שהוא צריך להשתלט על כיתה של מעל 30 ילד - מה עוד שבתקופתנו המשמעת העצמית שהילדים מביאים מהבית מאוד נמוכה?). אבל אולי שלב ראשון בחשיבה לא שגרתית היא לא לתת לבית הספר (ובכלל לאחר) את המפתחות לסקרנות שלך?

 

מה גם שאוטומציה של המחשבה והליכה בנתיב מוכר מספקים לא מעט ביטחון, וצריך לזכור שלא מעט מאלו שהחליטו לצעוד בנתיב הלא מוכר של מחשבה אישית עצמאית מצאו עצמם בסופו של דבר חסרי כל (וחלקם אף זכו להגדרה של חולי נפש).

 

נחמד להיזכר באלו "שלקחו את הסיכון" והצליחו, אבל זה כמעט כמו לומר לילד תשחק כדורסל ותהיה מייקל ג'ורדן. מכל הילדים שמשחקים כדורסל פחות מאלפית האחוז מוצאים עצמם כשחקנים מקצוענים, ובאותו אופן מכל מי שמנסה באופן מודע ללכת על קו מחשבה עצמאי שנוגד את תחתיבי החברה פחות ממיליניונית האחוז מוצאים עצמם מוכרים כגאונים. לכן צריך לעודד ילד לשחק כדורסל על מנת שהוא יהנה מהמשחק ויפתח קישורי חיברות, ובאותו אופן צריך לעודד אותו למחשבה עצמאית כדי שחייו יהיו מעניינים וכדי שהוא יפתח עצמאות. אבל לנפח את האגדה שאם לא תחשוב כמו כולם תהפוך לאיינשטיין - קצת מסוכן.

מה זה משנה אם תתן את מפתחות הסקרנות שלך לביה"ס או לא? עצם ההכרח עבור ילד, שכל כולו שופע חיות, לשבת על הטוסיק ולא לנוע יותר מידי במשך שעות רצופות, עם מס' דקות הפסקה בניהן- היא, אני מאמינה, מנטרלת את המח. 

ולמה לנסות למצוא פתרונות למורה בכיתה של 30 ילדים, כשאפשר נניח, אם נשארים במסגרת "ביה"ס" להכניס לכיתה 100 אנשים- בני ה30 מדריכים את בני ה25, בני ה25 את בני ה18 וכן הלאה עד גיל גן. וההפרדה אינה חקוקה בסלע. גם אינטראקציה בין הקטנים ביותר לגדולים ביותר יכולה להוליד נפלאות.

אני חושבת שההפרדה הלא ברורה שהתרגלנו אליה בין הגילאים, שבעיניי נדמית קצת יותר לפס יצור כשגיל הילדים מעיד על "הברקוד" או "תאריך התפוגה"- הוא שמייצר אנשים מאוד ממושמעים, אפילו מאוד מוצלחים- לעולם היצרני- צרכני, אך בה בעת מנוטרלים, מדוכאים, מופחתי מעוף ודמיון.

אני לא אומרת שאנו איננו בעלי מעוף. אני כן אומרת- שאם בתנאים האלו אנחנו עוד מצליחים לחשוב באופן עצמאי, אז מה יקרה כשהאינטראקציה עם הסביבה שלנו תזין את היצירתיות שבנו?

כמה המון ילד בן 3 יכול ללמוד מבן 10- רק ע"י התבוננות.

כמה המון יכול אותו ילד בן 3 ללמוד מבן 30.

למה להפריד אותנו?

הרי הסיטואציות בהן בן ה5 פוגש מבוגרים ממנו בחייו הן מאוד צרות ומוגבלות. כמה יכולנו ללמוד אחד מהשני רק מלשחק ביחד. אפילו במשחקים שמלמדים אותנו ידע. כמה יכולים מבוגרים ללמוד מילדים על דרכי ההתבוננות שלהם. על הנקיון בו הם מתבוננים במשהו- נטולי דעות קדומות.

תן לילד בן שנתיים וחצי כובע ותשאל אותו "מה זה יכול להיות?" הוא מסוגל לחשוב גם על 200 רעיונות. מבוגר יחשוב בממוצע על 10? 12?

יש לנו כל כך הרבה אפשרויות. 

הסיבה "שלא מעט מאלו שהחליטו לצעוד בנתיב הלא מוכר של מחשבה אישית עצמאית מצאו עצמם בסופו של דבר חסרי כל" היא בעיקרה, אני מאמינה, בגלל צרות המחשבה שלנו.

יש מאחורינו הסטוריה. כבר למדנו שכשהיה ברור לנו מעל לכל ספק שהעולם הוא שטוח- גילינו שהוא עגול.

היום אנחנו יכולים להגיד בבטחון ששום דבר לא חקוק בסלע. היום כבר מדברים על עולם אליפטי. כך שהבטחון שחשנו מדחיית המחשבה העצמאית, הוא אשלייתי. ולא רלוונטי לנו עוד.

גם האפשרות שכולנו נעודד מחשבה ותפיסה אישית, היא סוג של עדר. עדר לא חייב להגיע בצורת פס ייצור בו כולם נעים בצורה אחידה. למה זה מפחיד? 

אני חייבת להעתיק פסקה שרשמת, בשביל להראות לך עד כמה אנחנו טובעים בתוך שבלונות:

"נחמד להיזכר באלו "שלקחו את הסיכון" והצליחו, אבל זה כמעט כמו לומר לילד תשחק כדורסל ותהיה מייקל ג'ורדן. מכל הילדים שמשחקים כדורסל פחות מאלפית האחוז מוצאים עצמם כשחקנים מקצוענים, ובאותו אופן מכל מי שמנסה באופן מודע ללכת על קו מחשבה עצמאי שנוגד את תחתיבי החברה פחות ממיליניונית האחוז מוצאים עצמם מוכרים כגאונים. לכן צריך לעודד ילד לשחק כדורסל על מנת שהוא יהנה מהמשחק ויפתח קישורי חיברות, ובאותו אופן צריך לעודד אותו למחשבה עצמאית כדי שחייו יהיו מעניינים וכדי שהוא יפתח עצמאות. אבל לנפח את האגדה שאם לא תחשוב כמו כולם תהפוך לאיינשטיין - קצת מסוכן."

 

למה להגיד לילד "תשחק כדורסל ותהיה מייקל ג'ורדן"? הרי פה בדיוק טמונה הבעיה. 

למה להראות לו מה להיות? למה לא להקשיב לו? להתבונן בו. לראות לאן נפשו הולכת ואיך הוא תופס את מה שהוא חווה. לאפשר לו פשוט להיות, במקום לחפש לו קריירה עוד לפני שהוא הבין את עצמו? 

למה לעודד אותו לשחק כדורסל אם כל מהותו, נניח, מתעניינת במשהו אחר? מתי החלטנו שעדיף להיות כמעט טובים בהכל מאשר להתעמק, נניח, במה שמעניין אותנו. הרי סבירות גבוהה שאם משהו מאוד מעניין ומסקרן אותי, אני גם אניב פירות (למי שחושש שהעולם יקרוס מחברה שאינה יצרנית (:  )

וכן, לאפשר לו לא להיות איינשטיין. האם זה כשלון?

והאם זה כל כך לא הגיוני שאם לא היינו לומדים כל חיינו באדיקות כיצד להיות ממושמעים, היינו סופגים המון גירויים, והופכים לאיינשטיינים קטנים, לא כי איינשטיין מיוחד, אלא כי בכולנו קיים דמיון וקיימת יצירתיות.

איזה סיכון אנחנו לוקחים כשהילד שלמד כדורסל לא הופך למייקל ג'ורדן?

הסיכון שיהפוך למשהו אחר?

זה בפני עצמו נפלא.

זה היה נפלא יותר אם הוא גם היה הופך לאחר שקשוב לרחשי ליבו. כולנו היינו מרוויחים מזה. אני מבטיחה.

לא יודע למה אבל אני מעדיף מעט צניעות. במקום לכתוב "כולם מטומטמים" האם לא עדיף להסתפק בהנחה "אני מטומטם?"

נכון שיש שמות שהם סמל לגאונות ולחשיבה עצמאית - אבל בפועל כמעט בכל תחום שנכנסים אליו לעומק מוצאים הרבה מאוד אנשים שפיתחו והמציאו דברים וחשבו באופן לא שגרתי. דרך אגב גם עבודה קשה והצמדות לנהלים הביאה לא מעט פתרונות שהאנושות נדרשה להם (וחלקם אף מופיעים ברשימה הנכבדה הזאת).

זה נכון שבית הספר עוסק בעיקר במישמוע (ואולי צריך לחשוב מה כבר יכול לעשות מורה שהוא צריך להשתלט על כיתה של מעל 30 ילד - מה עוד שבתקופתנו המשמעת העצמית שהילדים מביאים מהבית מאוד נמוכה?). אבל אולי שלב ראשון בחשיבה לא שגרתית היא לא לתת לבית הספר (ובכלל לאחר) את המפתחות לסקרנות שלך?

מה גם שאוטומציה של המחשבה והליכה בנתיב מוכר מספקים לא מעט ביטחון, וצריך לזכור שלא מעט מאלו שהחליטו לצעוד בנתיב הלא מוכר של מחשבה אישית עצמאית מצאו עצמם בסופו של דבר חסרי כל (וחלקם אף זכו להגדרה של חולי נפש).

נחמד להיזכר באלו "שלקחו את הסיכון" והצליחו, אבל זה כמעט כמו לומר לילד תשחק כדורסל ותהיה מייקל ג'ורדן. מכל הילדים שמשחקים כדורסל פחות מאלפית האחוז מוצאים עצמם כשחקנים מקצוענים, ובאותו אופן מכל מי שמנסה באופן מודע ללכת על קו מחשבה עצמאי שנוגד את תחתיבי החברה פחות ממיליניונית האחוז מוצאים עצמם מוכרים כגאונים. לכן צריך לעודד ילד לשחק כדורסל על מנת שהוא יהנה מהמשחק ויפתח קישורי חיברות, ובאותו אופן צריך לעודד אותו למחשבה עצמאית כדי שחייו יהיו מעניינים וכדי שהוא יפתח עצמאות. אבל לנפח את האגדה שאם לא תחשוב כמו כולם תהפוך לאיינשטיין - קצת מסוכן.

צטט: לבנה שוורץ 2013-02-19 02:43:38

 

אני למשל, לא רואה בזה סיפור. לסיפור יש בדרך כלל התחלה אמצע וסוף.  או משהו כזה בערך ובאותה נשימה יש הרבה אנשים טיפשים בעולם וזה בהחלט לא אומר שמה שכתבת לא נכון, כי אחד יהיה יותר טוב ממך בדבר אחד ואת תהיה יותר טובה ממנו במשהו אחר וזה בכלל בלי קשר לאיינשטיין כמובן ..

הסיפור כוון למה שבועז סיפר ולא לפוסט שהעלתי.

נראה לי שטיפשות זה לא משהו שנולדים איתו, גם חוכמה לא ממש. מכסימום אייקיו שמשקף מספר בפוטנציה ולאו דווקא ממשות. בכל אופן, עניין הטיפשים יותר או פחות לטעמי הוא טפל בדבר. המודעות, היא העניין

צטט: אלו-נה 2013-02-14 00:15:15

(: סיפור משעשע

ציטטתי, ולכן דעתי לא מופיעה שם. אני דווקא חושבת שאין אנשים טיפשים. לכל היותר, אתה חכם יותר ממני במשהו מסויים, אני חכמה ממך במשהו אחר. 

ועדיין, לא רואה בהבדל הזה בגישות- משהו שיוצר סתירה או מערער את הקונספט

 

אני למשל, לא רואה בזה סיפור. לסיפור יש בדרך כלל התחלה אמצע וסוף.  או משהו כזה בערך ובאותה נשימה יש הרבה אנשים טיפשים בעולם וזה בהחלט לא אומר שמה שכתבת לא נכון, כי אחד יהיה יותר טוב ממך בדבר אחד ואת תהיה יותר טובה ממנו במשהו אחר וזה בכלל בלי קשר לאיינשטיין כמובן ..

צטט: יוסף זיתוני 2013-02-15 05:26:25

כתוב במקורותינו "המביא דברים בשם אומרם. מביא ברכה לעולם"תודה שציינת זאת בסופו של הפוסט. אך אני לא יודע ולא מצליח להבין .היכן את עומדת בפילוסופית חיים הזו ומה דעתך האישית? כי תמיד אפשר להסתתר מאחרי דיעות מלומדות של מפורסמים .בכדי "להיות בסביבה" אעדיף לכן להמתין ךחומר כתוב אישי שלך ורק אז להגיב. אם בכלל כל טוב.

זו הפעם הראשונה שאני מפרסמת פוסט מצוטט.

מניחה שאת השקפת חיי תוכל להכיר מפוסטים אחרים שלי.

אין ספק שציטטתי כי התחברתי לכתוב, גם אם לא לכל מילה או לדרך שבה נאמרה.

(:

צטט: בתיה ענה 2013-02-14 11:43:57

למה אינך יכולה להיות נון-קונפורמיסטית כמו כולם....?

שאלת תם? שאלה רטורית? ציניות? 

לא הצלחתי להבין (:

צטט: AmitLi0 2013-02-14 07:55:59

תיקון קל בהתפלגות נורמלית כמו שכל ממוצא וחציון הם באותו מקום וחוץ מי זה הכל נכון :)

בהתפלגות נורמלית

אולי לו זה לא נראה נורמלי (:

ofir more, קוביקוב
איכשהו.. אני לא שמעתי האשמות או קיטורים.
לא חושבת שהעניין או העיקר הוא העבר. העבר הוא עבר. סך העבר שלנו הוא מי שאנחנו היום. אלה אנחנו היום. חלק מתהליך בו יכולנו להתפתח כך או אחרת, כמו שבכל רגע כל אחד מאיתנו יכול להתפתח לכיוון אחר, וכך גם כולנו.
זה לא משנה שיכולנו אחרת, כי עבר אי אפשר למחוק. מה הטעם להתרכז בו אם לא בכדי ללמוד? אלה מי שאנחנו היום, ווילסון אומר: תראו, תסתכלו, יש לנו יכולת להיות אנשים טובים יותר. ויש לנו יכולת ללמוד. אז בואו נהיה..

פוסט מעניין, רצוף עובדות ומספר קביעות אשיות.

על מי/מה בעצם מצר הפילוסוף, על הוריו ומחנכיו שבגיל הצעיר?

על חוסר היכולת או הקושי האישי להפתר מדימויים והטבעות?

בקריאה שניה הרגשתי שהוא קצת יותר מקטר מאשר מחדש או תורם.

כנראה ההפך ממטרתו הראשונה לכתיבת המאמר  :)

אהבתי את המאמר 

תודה ששיתפת :-)

עם זאת צריך להכיר שזוהי הדרך שבחרנו להתפתח

ולכן זהו הטבע שלנו ולא טמטום

אין צורך בסכסוך, אין צורך בהאשמה... נכתב בטאו

מה שמזכיר לי תמיד שאני חופשי לבחור את דרכי

בכל רגע נתון ולחיות את חיי בנאמנות לעצמי

שיהיה לך יום נפלא

(: סיפור משעשע

ציטטתי, ולכן דעתי לא מופיעה שם. אני דווקא חושבת שאין אנשים טיפשים. לכל היותר, אתה חכם יותר ממני במשהו מסויים, אני חכמה ממך במשהו אחר. 

ועדיין, לא רואה בהבדל הזה בגישות- משהו שיוצר סתירה או מערער את הקונספט

מצד אחד, במקום כול-שהוא, זו היא קריאת

תיגר על כול המערכות, באשר הן.

מצד שני, לא מונחת לפיתחה של אותה קריאת

תיגר שום אלטרנטיבה אחרת.

הביקורת אולי נכונה..., אולי. אני בטוח שבקריאה

שנייה ושלישית יכול מישהו בעל מחשבה לסתור

כול נקודה שהועלתה, בטיעון משלו.

למשל, ובמחשבה די מעמיקה ומכבדת, אני בטוח

שמחצית האנשים שנתקלתי בהם בכול חיי, עד כה,

אינם..., טיפשים.

כן, חלק מהם התנהגו לפעמים בטיפשות נואלת,

אבל...,

הרי לך מעשה/דיבור נאה מאת בנימין ד'יזרעאלי:

באחד מנאומיו חוצבי להבות לפני הפרלמנט הבריטי

אשר שוסע פעמים רבות, עצר לפתע האיש משטף

דיבורו ואז היישיר מבט אל אולם הפרלמנט ואמר:

אני מאמין שחציים מאנשי הפרלמנט, הם טיפשים

גמורים!

הלורד-צ'נסלור פנה אל ד'יזרעאלי בדרישה לחזור

בו מדבריו. ד'יזרעאלי לא נזקק ליותר מזה, ואמר:

אני חוזר בי מדבריי. מחצית מאנשי הפרלמנט אינם

טיפשים גמורים...