כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    על הדמוי ועל המציאות - מכתב

    54 תגובות   יום חמישי, 14/2/13, 22:41
     ''

     

    יש מקום בדרום ירושלים, בקצה טיילת גולדמן, בסוף העולם ואולי בתחילתו, לשם אני  מגיעה  בשעות הבוקר המוקדמות. הנוף הנשקף שם  משתנה לא רק מעונה לעונה, אלא גם משעה לשעה, מדקה לדקה אפילו. בחורף, אפור השמים נוסע שם. אפשר לחוש במהירות התנועה, להבין שהאפור, כשהוא בשְבוּנג, הוא לא יותיר תכלת או  לבן בדרכו, לא יעצור עד שיאפיר, ישחיר עולם.

     

    זו נקודת תצפית,  מעין גזוזטרה  רחבת ידיים, שפתחיה הגדולים  צופים להרי יהודה ולירושלים והיא פתוחה לרוחות השמים ולרוחות המדבר.

     

    הגזוזטרה מרוצפת אבן ירושלמית ומקוּרה  בגג עשוי רצועות עץ.  בנגוד לימי אפור בודדים, רוב ימות השנה, בחרכים שבין הרצועות, האור והצל משחקים מחבואים.

     

    בדרך כלל אני לבד שם עם הרוחות, עם הנוף ועם הצפורים. הן מצייצות לכבודי ושונות, כל עוד ארצה להאזין להן, צוויץ, זכרי, צוויץ,  צוויץ, העולם נברא בשבילך, הן שרות לי. מלכה, מלכה אני שם. די לי בדקות האלה  כדי  להתמודד עם הטרדות  בהמשכו של יום.

     

    כשהגעתי לשם לראשונה האור היה צלול במידה  ומשחקי הצבעים שבין החרכים היו כפלא בעיניי. צלמתי.

    הנה התוצאה:

     

    ''

     

    מאז, משך שנים, בכל פעם שאני מגיעה  לכאן -  בטרם נשימה ארוכה, בטרם הייחוד עם הנוף, בטרם אספוג את המציאות המורכבת סביבי -   אני רואה בעיני רוחי קודם כל את הדמוי שבצלום,  את משחק הצבעים שראיתי אז, אף שבפועל רק לעיתים רחוקות הוא דומה או מתקרב לדמוי שבצלום.

     

    כמו הטענתי  לי באמצעות הדמוי איזה מימד נוסף, רובד אחר של המציאות, רובד שהוא שלי בלבד, משמעות שלא היתה שם לפני שראיתי את התצלום. כמו  עיביתי את מציאות הגזוזטרה, הוספתי לה משמעות משלי, שיניתי את אישיותה.

     

    כך, בזכות הדמויים, נבנה העולם הפרטי שלנו ומקבל את משמעותו. מרגע שראיתי את האובייקט בתצלום ועד שאפליג בנהר הלתה המשכיח,  התקבע הדמוי בתודעתי, נהיה חלק ממציאות הגזוזטרה.

     

    משהתקבע דמוי מצלום, מיצירת אמנות, מאיזו פיסה של התרבות שעליה גדלנו, מרגע זה והלאה נקלוט את המציאות מבעד לפילטר הדמוי.

     

    בשנות השמונים, כשחזרתי לארץ שם,  לבית שבו נולדתי , אף שזיהיתי את המקום, וידעתי באופן חד משמעי שזה הבית שבו נולדתי, לא היה בינו ובין הבית שהיה בזכרוני  דבר.

    אמנם הכתובת, לפיה נווטתי ומצאתי את המקום, היתה זהה, אבל המציאות כמו התפצלה לשניים:

     

    לפניי עמד הבית בפועל ברחוב נובי סבייט (העולם החדש) עשר,  שבו נולדתי  ובו בזמן לא היה זה אותו הבית בכלל.

    בעצם,  הבית שלי היה ונשאר  זה שהיה בזכרוני.

     

    בנגוד לבית שעמד מולי, שהתגמד, התקלף, התפורר והזמן נגס ועשה בו שמות,  בבית שהתקבע במוחי לא חל כל שנוי. אף שעברו שלושים  שנה מאז שעזבתי אותו.   קיר לא התקלף, דבר לא התפורר, לא נשבר. הפארקט לא נשרט, לא דהה. שום שמשה לא נופצה. ידית הפליז בשער הבריקה כמו אז, צבעי הכחול צהוב שלטו בויטראג`ים שבחדר המדרגות וסננו את קרני האור החודרות מבעד לחלונות הקטנים בדיוק במידה שעשו זאת לפני שלושים שנה. מידות הבית  נותרו ענקיות כשהיו, צבעו של שער הכניסה נותר חום, בדיוק כפי שזכרתי אותו. כאילו שהבית עכשיו והבית אז היו שתי מציאויות אחרות.

     

    הבית שראיתי בבגרותי לא היה הבית שלי, וזה שהתקבע לי בזכרון  היה.

    כמו התחברתי לאיזו בטריה, שקע חשמלי, מקור מתח , נביעה של אנרגיה -  כך הטעינו הדמויים הראשונים  שהתקבעו בי את תפיסת המציאות שלי  והעניקו לה את משמעותה ואת פשרה.

     

    עד כמה אני זקוקה לגרויים מהמציאות כדי ליצור דמוי.

    האם אני בכלל זקוקה  להם, או שתהליך יצירת הדמויים  הוא אוטונומי, לא תלוי מציאות. עד כמה המציאות היא בטוי לדמוי הנוצר בדמיון,  עד כמה הדמיון והמציאות צריכים להשיק זה לזו, אם בכלל.

    עד כמה תלויה שפיותי במידת ההשקה שבין דמיון ומציאות. הרי לא אחת, המציאות שבדמיון, אינטנסיבית, מרתקת, חיה, קיימת ובועטת הרבה יותר מהמציאות, הרבה יותר מציאות ממציאות.

    אם כך, למה אני בכל זאת תלוייה באשורי המציאות, זאת שנדמה לי, שקיימת מחוצה לי, ואולי גם היא איננה אלא תעתוע.

     

    כאן אתה נכנס למשחק, היית לי פרטנר. בזכות המכתבים, המלים שרצו הלוך ושוב, הפינג פונג הזה של כמו מציאות, היית שותף  שסִפק גרויים של מציאות. 

     

    לכאורה פוס, תודה, תם המשחק. איני זקוקה לך עוד, די לי בדמוי שלך שנוצר בדמיוני. אבל במעבדה כמו במעבדה, חלק מהתוצאות צפויות, אחרות פחות.

     

    משנפגשנו,  נוסף  נדבך לנסוי, אתה קיים, בשר ודם,  פנים וגוף, קול והילה. ראיתי אותך במציאות. אני יכולה למקם אותך בדירה שלך, ליד השולחן, מול המחשב, במיטה שלך, בחצר, עם השכנים והעצים מסביב, הכלבים, המוזיקה והגשם, בערב ובבוקר. אתה בסביבה מוגדרת ומובחנת, אתה אתה, נטוע במציאות, אמנם בפרגמנט ממנה ואף על פי כן מציאות.

     

    מאז קיימים בראשי שניים, אתה,  שבסביבה שלך, אתה שבמציאות וההוא, שנוצר בדמיוני במילים שהוחלפו בינינו בטרם פגישה.  שני דיוקנים.

     

    כמה סבוך המשחק , השתי והערב הזה, השטיח הזה שבו נארגים דמיון ומציאות, אתה חי,  וחוטי הדמיון שלי, שכורכים אותך ואורגים לאחר. עד כמה  קשה ההפרדה, ההבחנה, ואולי בשל כך ההדברות, החדירה, קריעת המסכה, ראיית האחר. האם היא  אפשרית.

     

    לא נהיר לי עדיין,  איך מתחברים שני ה"אתה".  

     

    מידת הפער בין המציאות לדמיון משתנה בין אדם לאדם ונגעתָ בזה במכתבים שלך. אני מעריכה את הנגיעה שלך.

    התבוננות איננה מנהג  נפוץ. לא רבים מוכנים לתת על כך את הדעת או את הלב.

    וכאן מתחילה ההכרה הנעימה, שיש בך, באתה האמיתי, הרבה ממה שציפיתי שיהיה.

    עם  ההתרוצצות הפיזית שלך, התזזית, ההיפר אקטיביות או מה, יש בך יכולת תוך כדי בצועי הפורפרה, לקלוט ולו במעט את  זולתך.

     

    היתכן שאינני כנה עד הסוף אתך, או מה שחמור יותר עם עצמי. אולי מאחורי המלים, מאחורי המסכה המתבוננת, מאחורי זו שנכנסת למעבדה, שכותבת ומדמיינת מסתתר פחד גדול, פחד גדול מנגיעה, בריחה. צורך גדול כל כך, שנעטף בצעיף, שמא תכזיב.

     

    (C) כתבה וצלמה באבא יאגה

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (54)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/3/13 20:42:

      צטט: Shimon Rosenberg 2013-03-02 20:09:15

      סביר שתמונת המציאות שאנו מזהים, זוכרים, מבינים או מאמינים בה היא תוצר דימיוננו, וגם הדימיון הוא תוצרת איזו מציאות אובייקטיבית בלתי תלויה בנקודת מבטנו. היא גם מושפעת מגורמים משתנים של נסיבות זמן מקום גיל, ואף השפעות של נקודת מבטם של האחרים. במיוחד אם יש להם קרבה ומשקל רגשי או תבוני עלינו. כך חליפת מכתבים בין אובייקט לסובייקט.

      מכיוון שהזכרת ביקור בארץ הולדת, לא יכולתי שלא להזכר כיצד עצבתי אני את זכרוני מהבית בו נולדתי. ולהבדיל - בריר לי שאין בזכרוני יותר מאשר פרגמנטים בודדים, אפילו לא מתאר של בית שלם. זכרון מהוהַ של מטבח, מסדרון וחצר, שהושלם בפרטים המתוארים בידי אמי אחי ואחותי הגדולים. הביקור ב-1992 היה מאכזב. ב-2007 המצב רק החמיר... האם מצב הבית החמיר או שהיה זה הזכרון שהחמיר עמו נוכח זכרון קודם יותר "מתון"? וכעת כאני מביט בתמונות?

      אין ספק עוד, שהכל יחסי.

      כן, זה נכון. חוויותי כחויותיך.   

       

        2/3/13 20:09:

      סביר שתמונת המציאות שאנו מזהים, זוכרים, מבינים או מאמינים בה היא תוצר דימיוננו, וגם הדימיון הוא תוצרת איזו מציאות אובייקטיבית בלתי תלויה בנקודת מבטנו. היא גם מושפעת מגורמים משתנים של נסיבות זמן מקום גיל, ואף השפעות של נקודת מבטם של האחרים. במיוחד אם יש להם קרבה ומשקל רגשי או תבוני עלינו. כך חליפת מכתבים בין אובייקט לסובייקט.

      מכיוון שהזכרת ביקור בארץ הולדת, לא יכולתי שלא להזכר כיצד עצבתי אני את זכרוני מהבית בו נולדתי. ולהבדיל - בריר לי שאין בזכרוני יותר מאשר פרגמנטים בודדים, אפילו לא מתאר של בית שלם. זכרון מהוהַ של מטבח, מסדרון וחצר, שהושלם בפרטים המתוארים בידי אמי אחי ואחותי הגדולים. הביקור ב-1992 היה מאכזב. ב-2007 המצב רק החמיר... האם מצב הבית החמיר או שהיה זה הזכרון שהחמיר עמו נוכח זכרון קודם יותר "מתון"? וכעת כאני מביט בתמונות?

      אין ספק עוד, שהכל יחסי.    

        1/3/13 17:45:

      צטט: הלנה היפה 2013-02-25 09:07:09

      רק קפצתי לביקור, הפוסט שלך עושה חשק לחזור, אבל לצערי זה לא מספיק. תודה יקירתי

      תודה ששלחת ד"ש ומחמאה.ודאי תחזרי

       

        1/3/13 17:44:

      צטט: פרודת רשתית 2013-02-24 21:22:58

      הגעתי באיחור, קראתי כמה פעמים וחשבתי כמה מעניין יכול היה להיות אילו החלפנו את הבתים בפוסט באנשים המבלבלים בין דמיון למציאות וכמה השניים הללו מתעתעים בנו ומתערבבים ועד כמה הגבול בניהם יכול לעיתים להיות דק

      תודה רבה, אכם כך.

       

        25/2/13 09:07:
      רק קפצתי לביקור, הפוסט שלך עושה חשק לחזור, אבל לצערי זה לא מספיק. תודה יקירתי
        24/2/13 21:22:
      הגעתי באיחור, קראתי כמה פעמים וחשבתי כמה מעניין יכול היה להיות אילו החלפנו את הבתים בפוסט באנשים המבלבלים בין דמיון למציאות וכמה השניים הללו מתעתעים בנו ומתערבבים ועד כמה הגבול בניהם יכול לעיתים להיות דק
        21/2/13 13:19:

      צטט: צלילי הלב 2013-02-20 12:14:22

      צטט: באבא יאגה 2013-02-18 21:18:20

      צטט: צלילי הלב 2013-02-18 10:25:52

      בבה יאגה, אלואנורה הנהדרת, תודה רבה. זה אחד הפוסטים היפים, המלאים, הרגישים, והמעניינים שקראתי בזמן האחרון ובכלל, נגיעות שכאלה, אולי מאפיינות סוג מסוים של בני האדם, שיוצרים עולמות נוספים בתוכם, בעזרת הדמיון, ובעזרת הממשק הזה שבין הדמיון והמציאות.

      אהבתי והנה זה מה שבחרתי לי מתוך הפוסט  הנהדר הזה שלך או המכתב, המשפט הזה שדיבר אלי ותמצת אותו עבורי בכל אופן:

       התבוננות איננה מנהג  נפוץ. לא רבים מוכנים לתת על כך את הדעת או את הלב.

       

      כמה יפה שבחת. התגדלתי בעיני עצמי

      ובצדק:) 

       

      אהה, תודה ופורים שמח

       

       

        20/2/13 12:14:

      צטט: באבא יאגה 2013-02-18 21:18:20

      צטט: צלילי הלב 2013-02-18 10:25:52

      בבה יאגה, אלואנורה הנהדרת, תודה רבה. זה אחד הפוסטים היפים, המלאים, הרגישים, והמעניינים שקראתי בזמן האחרון ובכלל, נגיעות שכאלה, אולי מאפיינות סוג מסוים של בני האדם, שיוצרים עולמות נוספים בתוכם, בעזרת הדמיון, ובעזרת הממשק הזה שבין הדמיון והמציאות.

      אהבתי והנה זה מה שבחרתי לי מתוך הפוסט  הנהדר הזה שלך או המכתב, המשפט הזה שדיבר אלי ותמצת אותו עבורי בכל אופן:

       התבוננות איננה מנהג  נפוץ. לא רבים מוכנים לתת על כך את הדעת או את הלב.

       

      כמה יפה שבחת. התגדלתי בעיני עצמי

      ובצדק:) 

       

        18/2/13 21:18:

      צטט: צלילי הלב 2013-02-18 10:25:52

      בבה יאגה, אלואנורה הנהדרת, תודה רבה. זה אחד הפוסטים היפים, המלאים, הרגישים, והמעניינים שקראתי בזמן האחרון ובכלל, נגיעות שכאלה, אולי מאפיינות סוג מסוים של בני האדם, שיוצרים עולמות נוספים בתוכם, בעזרת הדמיון, ובעזרת הממשק הזה שבין הדמיון והמציאות.

      אהבתי והנה זה מה שבחרתי לי מתוך הפוסט  הנהדר הזה שלך או המכתב, המשפט הזה שדיבר אלי ותמצת אותו עבורי בכל אופן:

       התבוננות איננה מנהג  נפוץ. לא רבים מוכנים לתת על כך את הדעת או את הלב.

       

      כמה יפה שבחת. התגדלתי בעיני עצמי

       

        18/2/13 21:16:

      צטט: mezra 2013-02-18 08:36:45

      פוסט מקסים באבא יאגה

      תודה רבה , עזרה, על יכולתך להחמיא ולפרגן

       

        18/2/13 10:25:

      בבה יאגה, אלואנורה הנהדרת, תודה רבה. זה אחד הפוסטים היפים, המלאים, הרגישים, והמעניינים שקראתי בזמן האחרון ובכלל, נגיעות שכאלה, אולי מאפיינות סוג מסוים של בני האדם, שיוצרים עולמות נוספים בתוכם, בעזרת הדמיון, ובעזרת הממשק הזה שבין הדמיון והמציאות.

      אהבתי והנה זה מה שבחרתי לי מתוך הפוסט  הנהדר הזה שלך או המכתב, המשפט הזה שדיבר אלי ותמצת אותו עבורי בכל אופן:

       התבוננות איננה מנהג  נפוץ. לא רבים מוכנים לתת על כך את הדעת או את הלב.

        18/2/13 08:36:
      פוסט מקסים באבא יאגה
        17/2/13 15:42:

      צטט: שולה ניסים 2013-02-17 14:11:15

      מאוד מעניין לחקור את זה, איך נוצרים דימויים, איך אנחנו משתמשים בהם, האם הם נשארים בתוכנו עד יום מותנו או מוחלפים מידי פעם.
      בדקתי ומצאתי ש"דימוי" זה ערך שנמצא ב "אנציקלופדיה של הרעיונות" ואני מצטטת משם את הפיסקה הראשונה:
      ייצוג חזותי של אובייקט או תמונה מנטלית של הנראה. צורה מיוחדת של דיבור או חשיבה באמצעות תמונות. דימוי יכול להופיע כתמונה קונקרטית, הניתנת לתיאור באופן ישיר כמו במשפט: 'פרחים אדומים כיסו את החומה" או באופן פיגורטיבי מושאל, כמו במשפט: "היא שושנה". הדימוי מצטיין באופיו הרווי והחושני ובקונוטציות הרגשיות שהוא מעורר. חברת המדיה והצריכה מעודדת חשיבה באמצעות דימויים; שליטת הדימויים בחיינו משקפת את הממד הריגושי והדמיוני של תרבות ההווה. בתרבות זו הפך הדימוי סחורה"
      מתוך האנציקלופדיה של הרעיונות, עמוד 299.

       

      תודה רבה, שולה על התוספת וההרחבה.

       

        17/2/13 14:11:

      מאוד מעניין לחקור את זה, איך נוצרים דימויים, איך אנחנו משתמשים בהם, האם הם נשארים בתוכנו עד יום מותנו או מוחלפים מידי פעם.
      בדקתי ומצאתי ש"דימוי" זה ערך שנמצא ב "אנציקלופדיה של הרעיונות" ואני מצטטת משם את הפיסקה הראשונה:
      ייצוג חזותי של אובייקט או תמונה מנטלית של הנראה. צורה מיוחדת של דיבור או חשיבה באמצעות תמונות. דימוי יכול להופיע כתמונה קונקרטית, הניתנת לתיאור באופן ישיר כמו במשפט: 'פרחים אדומים כיסו את החומה" או באופן פיגורטיבי מושאל, כמו במשפט: "היא שושנה". הדימוי מצטיין באופיו הרווי והחושני ובקונוטציות הרגשיות שהוא מעורר. חברת המדיה והצריכה מעודדת חשיבה באמצעות דימויים; שליטת הדימויים בחיינו משקפת את הממד הריגושי והדמיוני של תרבות ההווה. בתרבות זו הפך הדימוי סחורה"
      מתוך האנציקלופדיה של הרעיונות, עמוד 299.

        16/2/13 22:53:

      צטט: ניקיטה רנא 2013-02-16 22:25:56

      ירושלים של זהב... ולהיות מכשפה זה להיות חית יער...

      אה, באמת, לא ידעתי. אבל אם את אומרת...

       

        16/2/13 22:25:
      ירושלים של זהב... ולהיות מכשפה זה להיות חית יער...
        16/2/13 18:23:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2013-02-16 17:49:07

      יפה כתבת. אני מזדהה. (לאחרונה בחפוש אחר מסמכים מצאתי מכתבים מנער ועלם שזכרתי, שחליפת מכתבינו נקטעה ביזמתו. אז, הוספתי לכתוב ולא לשלוח "מכתבים לא', בעצם היה זה "ספרי" הראשון. עכשיו גיליתי שבכלל הוסיף לכתוב. הוא קיים, האיש שהיה הילד הזה, אבל אין לי אפילו רצון לעמת את דמותו מהזיכרון עם האמיתית...*

      אה, מענין מאד. האם פרסמת את הספר?

       

        16/2/13 18:20:

      צטט: amii 2013-02-16 16:33:00

      מה שנשאר בזיכרון זוהי כנראה הנוסטלגיה, כשחוזרים לאחר שנים ונפגשים באותו בית שלא השתנה או חבר שכן השתנה, קשה לשמור על הקשרים כמו שהיו וחבל, אם הצלחת לשמור על הנוסטלגיה, אשריך, ולפי תאוריך הבית בו נולדת, מלא השראה

      הבית כפי שהוא היום חסר השראה ואיום, הדמוי או הזכרון שלו מלא השראה, כך דמוי החבר , לא מציאותו. תודה לך

       

      יפה כתבת. אני מזדהה. (לאחרונה בחפוש אחר מסמכים מצאתי מכתבים מנער ועלם שזכרתי, שחליפת מכתבינו נקטעה ביזמתו. אז, הוספתי לכתוב ולא לשלוח "מכתבים לא', בעצם היה זה "ספרי" הראשון. עכשיו גיליתי שבכלל הוסיף לכתוב. הוא קיים, האיש שהיה הילד הזה, אבל אין לי אפילו רצון לעמת את דמותו מהזיכרון עם האמיתית...*
        16/2/13 16:33:
      מה שנשאר בזיכרון זוהי כנראה הנוסטלגיה, כשחוזרים לאחר שנים ונפגשים באותו בית שלא השתנה או חבר שכן השתנה, קשה לשמור על הקשרים כמו שהיו וחבל, אם הצלחת לשמור על הנוסטלגיה, אשריך, ולפי תאוריך הבית בו נולדת, מלא השראה
        16/2/13 15:39:

      צטט: מטפלת באמנות- איריס 2013-02-16 13:44:46

      כנראה שהמציאות הסובייקטיבית שזורה מכל המרכיבים, דמיון, דימוי כפי שכל אחד רואה, חווית העבר והכאן והעכשיו.כפי שנראה ונחווה וגם כאן הוא שונה מאחד לשני... ומה היא האמת? גם היא משתנה ללא הרף כמו קרני האור והפערים בין התמונה שמתקבלת ע"י המצלמה לבין התמונה שהתקבלה בעין/זכרון שלך. פוסט מקסים! תודה ושבת שלום

      כן, המציאות , אם בכלל אפשר להפריד אותה כשלעצמה, נדמה לי שתמיד היא סוביקטיבית. תודה רבה

       

        16/2/13 15:36:

      צטט: גילהסטחי 2013-02-16 13:22:19

      באבא יאגה,כתבת סיפור מדהים הנבנה נדבך על נדבך ומביא את הקורא למקום בו זיכרונותיו מקועקעים. הזיכרון הוא ספרייה שמקטלגת ומשמרת ריחות, חוויות, תחושות ורגשות. איני יודעת לתרגם את הפער בין הזיכרון החקוק לבין החוויה המציאות. הזיכרון החוויתי שאני נושאת עמי מכאן הוא ענוג וקסום.

       תודה רבה, אני מסכימה

      כנראה שהמציאות הסובייקטיבית שזורה מכל המרכיבים, דמיון, דימוי כפי שכל אחד רואה, חווית העבר והכאן והעכשיו.כפי שנראה ונחווה וגם כאן הוא שונה מאחד לשני... ומה היא האמת? גם היא משתנה ללא הרף כמו קרני האור והפערים בין התמונה שמתקבלת ע"י המצלמה לבין התמונה שהתקבלה בעין/זכרון שלך. פוסט מקסים! תודה ושבת שלום
        16/2/13 13:22:
      באבא יאגה,כתבת סיפור מדהים הנבנה נדבך על נדבך ומביא את הקורא למקום בו זיכרונותיו מקועקעים. הזיכרון הוא ספרייה שמקטלגת ומשמרת ריחות, חוויות, תחושות ורגשות. איני יודעת לתרגם את הפער בין הזיכרון החקוק לבין החוויה המציאות. הזיכרון החוויתי שאני נושאת עמי מכאן הוא ענוג וקסום.
        16/2/13 11:24:

      צטט: כורך דברים 2013-02-16 11:13:27

      איינשטיין נהג להגיד שאפילו המציאות היא יחסית.

      אפילו, אהה? תודה.

       

        16/2/13 11:23:

      צטט: (--) 2013-02-16 08:00:57

      הדמיון והמציאות צריכים להשיק זה לזה וכמו שכתבת זו המידה המשתנה שבה הם משיקים ומצטלבים זה לזה שגם מגדירה את הזהות ואת ההבדלים בין דבר לדבר,וגם לכן לא תמיד מי שיושב נינוח ובטוח בעצמו ומהורהר הוא מתבונן יותר אמין מזה המתוזז והנסער,ולפעם דווקא התנהלויות מאוד שונות מספקות בדיק את החוט החסר להמשך המלאכה האינסופית והסופית בהחלט של מציאת היחס הנכון בין הדימוי למציאות ובין היוצר לנוצר

       

      ברגע הראשון חשבתי שאני מסכימה רק עם הסיפא, אבל אני מסכימה לגמרי

        16/2/13 11:21:

      צטט: שוש חזן גרינברג 2013-02-15 23:40:13

      מציאות היא מה שאדם יוצר.

      זה נכון ואף על פי כן יש קצת פער

       

        16/2/13 11:20:

      צטט: Benj 2013-02-15 23:25:04

      לחשוב על מה שיהיה, לחשוב על מה היה קורה אילו, לנסות לחשוב מה אחרים חושבים. נכון הוא לפנות ישירות ולא להסתחרר עם המחשבות.

      ללא ספק נכון לפנות ישירות, אם רק אפשר.

       

        16/2/13 11:19:

      צטט: face 2013-02-15 21:41:48

      לא יודעת מה זה דמיון. יודעת יותר מה זאת תפיסה. איך נראים זכרונות. לפעמים אחרי שנים כשמנסים לתפוס אותם במצלמה הם יוצאים קצת אחרת, לפחות לעיניים של אנשים אחרים. שלא היו אז ו//או כן וכתבת לבטן שלי נפלא. ואגב ענייני מכשפות. את יודעת שלשם אני לפחות מתחברת ומאד,

       

      טוב, קראי לזה תפיסה. תודה רבה

       

        16/2/13 11:13:
      איינשטיין נהג להגיד שאפילו המציאות היא יחסית.
        16/2/13 08:00:
      הדמיון והמציאות צריכים להשיק זה לזה וכמו שכתבת זו המידה המשתנה שבה הם משיקים ומצטלבים זה לזה שגם מגדירה את הזהות ואת ההבדלים בין דבר לדבר,וגם לכן לא תמיד מי שיושב נינוח ובטוח בעצמו ומהורהר הוא מתבונן יותר אמין מזה המתוזז והנסער,ולפעם דווקא התנהלויות מאוד שונות מספקות בדיק את החוט החסר להמשך המלאכה האינסופית והסופית בהחלט של מציאת היחס הנכון בין הדימוי למציאות ובין היוצר לנוצר
      מציאות היא מה שאדם יוצר.
        15/2/13 23:25:
      לחשוב על מה שיהיה, לחשוב על מה היה קורה אילו, לנסות לחשוב מה אחרים חושבים. נכון הוא לפנות ישירות ולא להסתחרר עם המחשבות.
        15/2/13 21:41:

      לא יודעת מה זה דמיון. יודעת יותר מה זאת תפיסה. איך נראים זכרונות. לפעמים אחרי שנים כשמנסים לתפוס אותם במצלמה הם יוצאים קצת אחרת, לפחות לעיניים של אנשים אחרים. שלא היו אז ו//או כן וכתבת לבטן שלי נפלא. ואגב ענייני מכשפות. את יודעת שלשם אני לפחות מתחברת ומאד,

        15/2/13 19:55:

      צטט: קביאר 2013-02-15 19:39:09

      זה קרוב לחייטות צמרת מה שעשית כאן. אני אתייחס דווקא למפגש עם הבית. עברתי את זה כמה פעמים כשביקרתי בבתים בהם חייתי בילדותי שהייתה מלאת נדודים. בית אחד נראה לי כל כך עלוב שזרק אותי היישר אל רגעים בילדות בהם הייתי פחות מאושרת. בשנים אחרים עמדתי, הבטתי ושאלתי את עצמי מה, מהם נשאר אצלי, מה לקחתי איתי ואילו חלקים ממני נמצאים שם בין הקירות. מעניין הוא שתמיד הלכתי משם זקופה ושמחה. הבית כנראה מיצה את עצמו. הדימויים שלו מתחלפים על פי מעשי, מצב רוחי. למדתי לחיות איתם תודה לך

      תודה שהרחבת והוספת את חוויותיך. גם לי יש עוד בתים "נטושים" כאלה, אבל ההוא משמעותי לי ביותר, בגלל ששנים לא יכולתי לחזור אליו.

       

        15/2/13 19:50:

      צטט: אלוןארמה 2013-02-15 19:20:25

      למה את מכנה את עצמך מכשפה. אולי פייה טובה.

      אולי. יש בי מזה ומזה. תודה לך

       

        15/2/13 19:39:
      זה קרוב לחייטות צמרת מה שעשית כאן. אני אתייחס דווקא למפגש עם הבית. עברתי את זה כמה פעמים כשביקרתי בבתים בהם חייתי בילדותי שהייתה מלאת נדודים. בית אחד נראה לי כל כך עלוב שזרק אותי היישר אל רגעים בילדות בהם הייתי פחות מאושרת. בשנים אחרים עמדתי, הבטתי ושאלתי את עצמי מה, מהם נשאר אצלי, מה לקחתי איתי ואילו חלקים ממני נמצאים שם בין הקירות. מעניין הוא שתמיד הלכתי משם זקופה ושמחה. הבית כנראה מיצה את עצמו. הדימויים שלו מתחלפים על פי מעשי, מצב רוחי. למדתי לחיות איתם תודה לך
        15/2/13 19:20:
      למה את מכנה את עצמך מכשפה. אולי פייה טובה.
        15/2/13 19:13:

      צטט: עמנב 2013-02-15 18:44:19

      tאלאונורה, אהבתי את התצלום ואת הכתיבה. הייתי במרפסת ההיא פעמים לא מעטות, ומעולם לא ראיתי אותה כפי שנתפסה במצלמתך והפכה לדימוייה אצלך. הכתיבה שלך מעידה על התבוננויות ותובנות של סופרים, ואת פועלת נכון כשאת מעלה את הגיגייך על הכתב. מעניין ומעורר מחשבה. שבת שלום, עמוס.

      תודה על המחמאות, עמוס. שמחה אתן. שבת שלום גם לך

       

        15/2/13 19:12:

      צטט: KLGERY סוכן נדל 2013-02-15 14:41:53

      יפה כתבת אין יותר יפה מירושלים

      תודה, כן יפה היא לאוהביה

       

        15/2/13 19:11:

      צטט: דליהו 2013-02-15 13:44:55

      כתבת יפה :}הרבה תהיות בין דימוי למציאות.:}שלוש אפשרויות שאדם אומר לעצמו 1 קיים פער בין דימיון ומציאות .2 אין פער בין דימיון ומציאות 3 הפער הוא הנחת בסיס ברורה. מבין שלושת האפשרויות זאת השלישית מאפשרת תנועה תמידית.אפילו במטריקס ששם קשה להתהלך.

      תודה דליה, האפשרות השלישית היא זו שמקובלת עלי. הפער אכן מאפשר תנועה מדמיון למציאות ולהיפך. שבת שלום 

        15/2/13 18:44:
      tאלאונורה, אהבתי את התצלום ואת הכתיבה. הייתי במרפסת ההיא פעמים לא מעטות, ומעולם לא ראיתי אותה כפי שנתפסה במצלמתך והפכה לדימוייה אצלך. הכתיבה שלך מעידה על התבוננויות ותובנות של סופרים, ואת פועלת נכון כשאת מעלה את הגיגייך על הכתב. מעניין ומעורר מחשבה. שבת שלום, עמוס.
        15/2/13 14:41:
      יפה כתבת אין יותר יפה מירושלים
        15/2/13 13:44:
      כתבת יפה :}הרבה תהיות בין דימוי למציאות.:}שלוש אפשרויות שאדם אומר לעצמו 1 קיים פער בין דימיון ומציאות .2 אין פער בין דימיון ומציאות 3 הפער הוא הנחת בסיס ברורה. מבין שלושת האפשרויות זאת השלישית מאפשרת תנועה תמידית.אפילו במטריקס ששם קשה להתהלך.
        15/2/13 13:40:

      צטט: Gfaus 2013-02-15 13:28:07

      ליופיה של ירושלים אין גבול *

      זה ממש נכון, אבל לא כולם אוהביה

       

        15/2/13 13:40:

      צטט: ישראל איגרא - isig 2013-02-15 12:45:53

      מקום תצפית מיוחד ונושא מעניין למחשבה.

      קולמוסין רבים נשברו עליו..

      אכן, היום נשברות מקלדות!

       

        15/2/13 13:38:

      צטט: נועהר 2013-02-15 11:32:41

      לפעמים אנו  יוצרים לנו בראש מציאות מפחידה,

      המחזקת את המחשבה השלילית ,

      מונעת מאיתנו להמשיך הלאה...

      איזרי עוז ..תעשי מעשה..

      ומה שיהיה יהיה..

      תודה אני מעריכה את דבריך. אני עושה מעשים

       

        15/2/13 13:37:

      צטט: מריםרוזנצוייג 2013-02-15 10:09:56

      באמת כיף..

      ירושלים והנוף או הדמויים בראש?

       

        15/2/13 13:37:

      צטט: bonbonyetta 2013-02-15 09:32:08

      *
      אהבתי, אי אפשר שזה לא יגע בך.

       

      תודה רבה ושבת שלום

       

        15/2/13 13:28:
      ליופיה של ירושלים אין גבול *

      מקום תצפית מיוחד ונושא מעניין למחשבה.

      קולמוסין רבים נשברו עליו..

        15/2/13 11:32:

      לפעמים אנו  יוצרים לנו בראש מציאות מפחידה,

      המחזקת את המחשבה השלילית ,

      מונעת מאיתנו להמשיך הלאה...

      איזרי עוז ..תעשי מעשה..

      ומה שיהיה יהיה..

        15/2/13 10:09:
      באמת כיף..
        15/2/13 09:32:

      *
      אהבתי, אי אפשר שזה לא יגע בך.

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין