השעה 02:14 רק לפני כמה דקות חזרתי. ערב עם חברה שהתחיל בפאב
ואלכוהול והסתיים בשיחת נפש בטל בייגלס. דיברנו בעיקר עליי.
היא הרגישה שיש בי. והייתה שם להתעסק בי ובעניינים שלי.
חברה אהובה..
סיפרתי לה על זוגיות שנגמרה לפני 8 חודשים, סיפרתי לה על אחד
שרק הכרתי ובעיקר התקשיתי להבין שיש לי בעיה. שאני מתאהבת מהר.
אמרתי לה שכשאני מכירה משהו ו"עפה עליו", וזה כמובן בהנחה ואני-
מחשיבה אותו לעילוי, אני לא מסוגלת אח"כ לצאת עם אחרים.
אני נמצאת אתו- בראש כל זמן שזה קורה בנינו. נותנת לזה סיכוי נקי.
כי אחרת אני מרגישה-שאני מזהמת את עצמי באנרגיות של אחרים.
היא אמרה שאני משתמשת במילים קשות מידי. שאחרי דייט אחד-
ואפילו הכי מוצלח, אי אפשר לדעת מה יהיה ושמותר לי לעשות הכל
ואני יכולה לעשות כל מה בא לי עם מי שבא לי.
במקרה שלה היא אמרה שרק אחרי כמה מפגשים היא מחליטה לגמרי
או בכלל לא. אמרתי לה שאני לא מבינה. איך אפשר להתנהג כך..
אם בפגישה היה כל-כך טוב. הרגשת יחד. אז למה שתרצי בכלל
להתעניין. לדבר. לפגוש משהו אחר? שהוא לא האיש?!
היא אמרה שזו בדיוק הבעיה. שהיא אפשר לדעת דייט ראשון
אם זה האיש או לא, ובדר"כ הכל הצגות. זיוף.
אמרתי לה.. שאני נותנת 100% מההתחלה ואם נפגם האמון
אני אפילו לא כואבת את זה, כי אז לגמרי ברור לי שהוא לא בשבילי.
וככל שהאמון נפגע יותר, להפך יותר קל לשכוח את השמוק.
היא אמרה שאני מאמללת את עצמי. שאני לא יכולה להתנהל כך,
ושלדעתה זה פשוט בחירה בפנטזיה.
הסכמתי אתה שזו התנהלות בעייתית, אבל פנטזיה לא הרגשתי.
עבורי זה עניין רציונאלי לחלוטין שאומר, טוב לי ויש אמון,
אז אין אחרים בראש. וגם אמרתי לה שאני לא יודעת אחרת.
קשה לי לחשוב שאפגוש את הגבר הזה שלי ושלא אזהה אותו,
ו"אזרום" עם אחרים. אבל בדבר אחד אין ספק,
להתאהב בדייט ראשון זה לחלוטין חוסר אחראיות.
~ השיחה הזו איפסה אותי. עשתה לי טוב. ובעיקר גרמה לי להבין
שהאהבה שאני מחפשת, ספק אם קיימת. שה-אמת הזו שאני כל- כך-
משתוקקת אליה ספק אם בכלל נמצאת. ושאני מוכנה להקריב הרבה
עבור האמת הזו. גיל. עבר. מצב משפחתי (לא נשוי כמובן).
יש כסף אין כסף, לא מעניין אותי. כאילו והאמת הזו- הניקיון בנפש
והחדות בראש, וכל השאר זז הצידה. ומה עם היומיום?! התנהלות
של שניים. למרות האמת, יכולה ההתנהלות להיות לא טובה לי.
ודבר נוסף וחשוב עד מאוד זה הזמן שצריך להגיע בכדי לקבל את האמת
הזו במעשים ולא רק במילים. או במבט.
זה לא קל למות כל פעם מחדש. לכאוב כל פעם. להיזכר שטעיתי
כשחשבתי. כשהרגשתי. ולא היה בעבור מה..
אבל כשאני חושבת על זה. אני כל כך לא יכולה לומר שזה כך.
כי טוב לי באותם רגעים. אני מרגישה שאני מקבלת אמת. אני מרגישה-
שיש שם אהבה. ואפילו אם היא קצרה. לא אכפת לי. מי קבע שאהבה
זה נישואים. או כזו שנמשכת זמן. הינה.. ואני כבר שומעת את
המצקצקים..: "אמרי התאהבות לא אהבה". ובכן.. לא אומר..
אהבה זו אהבה אין אצלי התאהבות. אין אצלי את הקשקוש הזה.
זה או שאני אוהבת או שלא. נקודה.
ניראה כאילו האמוציות אצלי גועשות, אבל אני מאוד רציונלית,
שומעת ומאזינה. מילים ושפת גוף. משווה מאה פעם בין מה שנאמר
ומה שלא נאמר. ועד שמרגישה שזה נכון יוצא לי עשן מהמוח.
ואז ורק אז מחליטה לאהוב. העניין הוא שאם החלטתי אז אני אוהבת.
לחלוטין! ומהר. זה פשוט בא.
והחברה שלי.. לא מבינה אאת זה. ואני כל כך מבינה מה היא אומרת.
שאי אפשר להכיר בזמן כל כך קצר נפש. ואני אומרת נכון. אבל מה
שהכרתי מספיק לי. זה זה בדיוק מה שאני צריכה. 1.2.3.
ואז היא אומרת לי תפסיקי עם התבניות. תשחררי.
ואני אומרת לה שאני לא יודעת איך לעשות את זה.
ושוב פעם אנחנו חוזרות לעניין הזה שזה מהר. ומסוכן.
והעולם הזה לא תמים כמוני. ושזאת התנהלות רומנטית מדי
שמתאימה למאה ה16.
עניין נוסף שעלה זה שלא אכפת לי שהגבר שלי ישכב עם נשים
אחרות. למה את אומרת את זה. היא שאלה.
אמרתי לה שבאת לא אכפת לי.
ואז היא אמרה, מילים בדיוק כמו שאת אומרת אמרתי לפני שנים,
אבל תאמיני לי את לא רוצה את זה. אני כן. אמרתי, למה שיהיה לי אכפת. הנפש שלו שלי. ואם הוא ידע
שהוא יכול לעשות מין עם מי שבא לו, אז הוא ירגיש חופשי.
אבל אתם בזוגיות.. היא אמרה.. תראי אני מכירה יחסים פתוחים..
אבל זה לא פשוט.
לא, את לא מבינה, אמרתי. זה לא יחסים פתוחים. זה רק אני והוא.
לאינטימיות שלנו אף אחד לא ייכנס. אבל זה בעייתי היא המשיכה,
זה בעייתי כשאת מעלה את זה כאופציה את מכניסה אישה זרה ליחד
שלכם. למה שתעשי את זה.
לא, אני לא מכניסה. קטעתי אותה. ואם היחד שלנו נפגם,
אז הגבר הזה לא היה שם עבורי, ולא הבין מי האישה שאתו. אני-
פשוט רוצה לנטרל את הרעש. את לא מבינה.. הרעש הוא המיניות,
ואם אני יכולה לתת לו את החופש הוא יהיה תמיד שם עבורי בראש-
ובנפש. זה טוב ברמת התאוריה, היא אמרה לי, היו מקרים בהם הגבר
המשיך עם האחרת, ואז מה.. זה מה שאת רוצה..
תראי.. עניתי, אם הגבר שלי יחליט לעשות מאחורי הגב שלי,
למרות שהענקתי לו את עצמי ואת הגאווה שלי ואחרות-
אז הוא חתיכת אידיוט. אפס מאופס. ואני אדאג "לעשות" את כל-
החברים שלו. ריבית דריבית. וגם אשלח לו תמונות שלהם.
אז זה הקטע.. להחזיר.. היא התרגזה עליי.
ואני המשכתי משועשעת.. ברור שלא. מה שרציתי לומר-
זה שאם הגבר שלי יהיה גרידי וירצה עוד ויפגע באינטימיות שלנו,
שום כלום לא יישאר שם עבורו. גם לא החמלה, והזיכרונות מ-היחד.
זה יפגע בי מאוד. אבל יהיה לי מאוד קל להוציא את הטעות מהחיים.
השיחה התארכה עוד ועוד.. בסופה חברתי המשיכה לא להבין
מה אני רוצה ממנה.. היא אמרה שגם היא כשהייתה בגיל שלי
דיברה כך, היום היא בת 38, חושבת אחרת, ואז היא סיפרה על זוגות
שנשואים 20 שנה, על כאלו שזה הצליח להם מגיל 16 ועוד כמה
בודדים. אני לא מכירה זוגות שזה הצליח להם. ובכל זאת.
מה זה משנה, מה הצליח למי. זו הזוגיות שאני רוצה. אינטימית.
פתוחה. חושפת הכל. את כל הסטיות. את כל מה שיש. נפש לנפש.
הגוף.. לא אכפת לי לחלוק בו. ואם הגבר שלי יבחר בי כל ערב,
אהיה האישה הכי גאה בעולם, אבל אם ירצה גוף אחר, לא איעלב,
כמו אישה מהממת אמצא לו את הדבר הכי מטריף עלי אדמות
והגיש אותה אליו, כמנחה. זה יהיה בנוכחותי, ואני אבחר בה.
מצב שכזה יאפשר לי להיות חלק מהפנטזיות של האיש שלי,
ולהחליט בעניינן. תמיד הוא יהיה שלי, ואף פעם לא רק שלי.
~
יצאתי מהערב הזה בתחושה מוזרה. מצד אחד אני מבינה שאני לחלוטין
שאני לא יכולה להמשיך ולהיות הקמיקזה שאני, ובמפגש אחד להתאהב
ואפילו אם מדובר בעילוי. ומצד שני, שאפילו חברה קרובה לא מצליחה
להבין אותי ואת סוג האהבה שאני מבקשת. ולא משנה כמה נדבר על זה.
הרבה סוגים של אהבה, ומה שחשוב זה מה עובד לנו. ואם יעבוד לי
או לא, את זה רק אני אדע כשאתחיל לקיים את האהבה שלי. ואם
היא תצליח אף-אחד לא ימחה לי כפיים ואם היא לא תצליח אף אחד
לא יאסוף את החלקים בי. מה שכן רצוי זה שאניח מעט
לאישה הרומנטית שאני. זה לא כל כך לבריאות..
|