0
זה קרה בחברון, הם הקיפו אותי מכול הכוונים עם מבט של רצח בעיניים. זה פשוט, הם מנסים להרוג אותי, הרגשה מוזרה, ים של שנאה. בחנתי אותם בעיניים קרות ומבט מתריס, אני יודע שההמון שואב את האומץ שלו מתחושת היחד, סימנתי באצבעי על ראש הכנופיה וצעקתי לו. "אתה הולך ראשון", הוא הסתכל ימינה ושמאלה לשאוב אומץ מחבריו. לא התייחסתי לניסיונותיו להסיט את מבטי ממנו. התעלמתי מהשאר, הוא נשאר לכוד במבטי, הרמתי את הנשק באיטיות וכוונתי אותו על נקודה דמיונית בין שתי עיניו, הפחד התחיל לחלחל לגופו. חבריו התחילו לקלוט את מצוקתו והחלו להירגע. "תעזבו אותו הוא משוגע", הוא אמר בקול רועד, "באו נלך מפה". הם נעלמו בחשכת הסמטאות ואני נותרתי לבד עם הפחדים שלי. השייח הזקן צדק, מנהיגים חזקים בשליחת אחרים למוות, אבל ברגע שהמחיר נוגע אליהם אישית, הם מתקפלים ומקבלים רגלים קרות. אלון
|