0
הערב התחיל כל כך טוב. יום נהדר, שהתחיל מוקדם בבוקר בעבודה עם קפה טוב ועיתון ואחכ קצת בית ובערב הורים. היה טוב לפגוש קצת בית. אין לי ממנו ביומיום. שתינו הרבה היום, וגם חבר של אחי הצטרף, וצחקנו הרבה. אחכ ירד לי המצב רוח בגלל איזו שטות. על כל פנים.. שואלת את עצמי אם להישאר בבית בתחושה של שום כלום או לצאת. חברים נפגשים הערב. לא בא לי לפגוש אנשים מוכרים. הייתי שמחה להיפגש היום עם זר גמור. אבל כזה שלא יפלוש לחיים שלי, כי כבר אין לי כוח לדבר וגם אני כבר לא ממש נחמדה. למען האמת ממש לא בא לי להיות נחמדה כרגע. בלתי אפשרי להיות במקום הזה כרגע. האופציות שעומדות לפני זה ספר שהגיע הזמן שאקרא בו ובושה שעד כה זה לא נעשה (אהבה בימי כולרה), או סרט שאחפש לי בצפייה ישירה. סרט בנות. סוחף שיגיר ממני קצת דמעות ויאפשר לי לישון בשקט. חבר ממש טוב רצה לישון אצלי אבל לא רציתי. מעולם הוא לא נגע בי וגם לא ניראה לי שיעז. הוא מקסים. מרצה לתקשורת ומבריק והלב שלו כל כך טוב לי. כיפ לי שהוא אצלי, אנחנו מדברים הרבה ושותקים הרבה וישנים ביחד ואוכלים ביחד. אינטימיות נהדרת עם מישהו שלא מבקש דבר. אם תשאלו אותי מה זאת אהבה אומר לכם שניראה לי שהיא כזו. ולמה אין מעבר.. כי אין. הוא לא הגבר הזה. אבל אהבה זה אהבה. והעניין הזוגי זו משוואה של גם אהבה וגם מיניות. וכשאמצא אותה אדע. הדיבורים האלו עשו אותי יותר טוב. עוד מעט אתקלח אשיל מעליי את השבוע אאפשר לראש לנוח, אמזוג משקה ואולי גם מוזיקה. וניראה לי סרט. הספר יאלץ אותי לעבוד. לפתוח מחברת לסמן. כי ככה אני קוראת ספרים כשלצד הקריאה יש גם כתיבה. ממש סמינר שאני הולכת לעשות על גבריאל גרסיה:)) אבל זה כיפ. כי במצב כזה כל משפט שנגע בי נשאר איתי, תמיד יש לאן לחזור ומספרי עמודים ליום בו ארצה להוסיף את זה לדוקטורט. אז מה העתיד.. כרגע. מרחק מקלחת חמה עם אד-אנד-שולדרייס ועם הקול המהמם של זו...
|