 סיפורו של נחום [השם המלא שמור במערכת] הינו סיפורם של רבים מנכי שיתוק מוחין בוגרים השוהים בביתם ואינם משתלבים בקהילה ובחברה. דיבורו לקוי ופיו נטול שיניים, פגוע קשות בארבעה גפיו הוא מרותק לכסא הגלגלים וסעודי .
מריה, המטפלת הפיליפינית מקימה, רוחצת, מלבישה ומאכילה אותו כמו היה פעוט. לאחר ארוחת הבוקר שחלקה מתפזר בסביבתו הקרובה, היא נוטלת אותו למרכז שיצפה באנשים ויתחמם בשמש הנעימה ולה זה מפגש יומי עם חברותיה. כמה הן מדברות וצוחקות...כך הוא חושב - איתו אף אחד לא מדבר כבר שנים כך הוא חושב והוא חש בודד ועצוב.
נחמן שכנו הקשיש, חטף אותה בשבץ מוחי הם שכנים דלת מול דלת. מתגורר הוא עם רעייתו ועם המטפל מסרילנקה. הוא מתעורר עם ציוץ העפרוני שעל העץ מול חלונו - כך הוא מספר - ממתין למטפל שיקימו לשירותים, למקלחת ולארוחת הבוקר שמכינה רעייתו. אוכל עם מפית המונחת על חזהו ועוד מגבת על המכנסיים. המטפל דואג לסכו"ם עם ידית עבה המתאימה לאחיזה עם יד מוגבלת. לאחר הארוחה נוטל אותו המטפל למקלחת ושוטף את התותבות ומדביקן עם חומר לחניכיים שלא יזוזו עם דיבורו. מנקה את פניו עם מטלית לחה חמה.
נחמן, מוסע כל בוקר למרכז יום לקשיש, משחק שח ומפטפט עם חבריו. מקבל טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק וגם ארוחת צהרים מלאה.. חוזר בשעה 14.00 ומשכיבים אותו לשלאפ-שטונדה "שנת יופי"... בשעה ארבע מעירים, מקימים והוא קורא עיתון ומכרסם מקערה פירות חתוכים וכמובן המגבת הצחה מונחת על ברכיו. ואז באים בנו וכלתו עם שני הנכדים ומתרפקים עליו והוא צוחק בקול על כל חוכמה של הנכד הקטן שלו....
על הקירות ועל מדף המזנון יש תמונות של המשפחה. הבן עם רעייתו, הבן עם הנכדים, נחמן ביום כלולותיו עם אשתו, נחמן עם סירה, נחמן, אשתו וחברים באיזו שמחה והילולה. מדי פעם, נחום שומע את נחמן ורעייתו "פותחים שולחן" לכמה חברים ומשחקים רמיקוב על אמת עם כסף... מדברים על המצב ועל המחלות ... ואיך היו פעם החיים ואיך עשו ונסעו לכל המלונות ולכל המקומות. שרים ומספרים בדיחות והקירות רועדים מצחוק.
בצהרים, מריה מגישה לנחום ארוחה חמה שמקבל מהחלוקה. האמת היא, שנחום מקבל עוף או קציצות לכל השבוע. אבל הוא משאיר את העוף למטפלת. לאחר הארוחה מושיבה אותו בכורסה והוא מאזין לרדיו או מסתכל בטלוויזיה חדשות זה מה שמעניין.
פעם עבד – כך נחום מספר- במפעל מוגן והתקוטט עם כל העולם ואשתו.. התסכול גבר עם השכר שקיבל 300 שקל לחודש – שכר מתואם, זה הכינוי לתעסוקה היזומה מטעם הרווחה. וכיום אין הוא מועסק ואין הוא משתתף בשום פעילות חברתית או קהילתית.
טלפון יש בבית אבל אף אחד לא מתקשר אליו. רק פעם בחצי שנה, אולי. מתקשרת אליו העו"סית "שלו" ושואלת לשלומו והיא כאילו שמבינה אומרת לו כן כן כן אני מבינה... איזו מבינה ואיזה גבינה...
נחום בוהה בקירות שהיו פעם לבנים, ציור אחד של שדרות עצים אחיו ואחותו באים פעם בשבוע לבקר את ההורים לשעה קלה ואינם מדברים איתו..הם כועסים עליו- כךהוא טוען - מדוע אינו שוהה במוסד....
נחום שמע אותם פעם אומרים אחד לשני כשההורים ילכו לעולמם הם יכריחו אותו להיכנס למוסד ואת הדירה הם ימכרו או ישכירו.
נחום ק. מהרהר על המצב. נחמן והוא בכסא גלגלים. נחמן יושב בכסא מלכות - והוא ??? הערות המחבר: א. כ- 30,000 נכי שיתוק מוחין ברמות נכות ותפקוד שונים חיים במדינת ישראל. חלקם מתגוררים במוסדות ובהוסטלים ומיעוטם בעלי משפחות.
ב. נכי שיתוק מוחין במדינת ישראל סובלים מבידוד חברתי וזאת עכב קשיי תקשורת וקשיים אובייקטיביים, קוגניטיביים ורגשיים לייצור חיי חברה ופעילות חברתית. מיעוטם, הקימו משפחות.
ג. מדינת ישראל, אינה יוצאת מגדרה לעזור לנכי שיתוק מוחין להשתלב בחברה ובקהילה ורבים מנכי שיתוק מוחין אינם מועסקים ותקועים עם הוריהם המזדקנים.
ד. אגף השיקום של משרד הרווחה אינו מפתח את נושא דיור בקהילה במרכז הארץ ומשליך את העשייה על עמותות וארגונים.
כותב הפוסט הינו אדם עם שיתוק מוחין יו"ר אנשי"ם-ארגון נכי שיתוק מוחין ע"ר
|