בניגוד לדעה הרווחת בקרב רוב אנשי תעשיית האינטרנט, עיתונאים המסקרים את הרשת, קרנות הון הסיכון ושאר בעלי התפקידים העוסקים בעולם המקוון, ה- web 2.0- לפחות כפי שאני מנתח אותו- הוא פה בשביל להישאר.

מכל עבר צצים פרשנויות ומאמרים הטוענים בלהט שה- web 2.0 נושם כעת את נשימותיו האחרונות. קראתי בעיון את המאמר של סבר פלוצקר מכנס האינטרנט DLD 2007 (טור שישי, ידיעות אחרונות), שם טען פלוצקר ש"מהפכת האינטרנט 2.0 היא מהפכת הוידאו ברשת" בלבד, ואפילו כאן, בקהילת web 2.0 ורשתות חברתיות, נפתח דיון הנקרא "web 2.0 זה פאסה".

אז על מה בעצם אנחנו מדברים? - מהפיכת וידאו? בועה חדשה? רשתות חברתיות? טרנד חולף? באזז וורד ללא תוכן? אני רוצה להציג זווית קצת אחרת. 

עידן ה-web 2.0  הכריע למעשה מאבק בין שתי גישות סותרות. מצד אחד, אסכולת "הכול סגור", שהנהיגו במשך שנים חברות ענק כמו מיקרוסופט. על פי גישה זו הצרכנים (או במקרה זו גולשי האינטרנט) היו רק השלב הסופי בתהליך- שלב קניית המוצרים.

צוות של אלפי אנשי מקצוע מפתח תוכנות סגורות, פטנטים נרשמים על הטכנולוגיות המתקדמות, והצרכן משלם על מוצר מוכן ללא שום מעורבות. מיקרוסופט ושאר הגופים האלו שלטו בכלים ובתוכן, ולנו כצרכנים לא היה הרבה מה לעשות בקשר לכך.

כך זה עבד לא מעט שנים, בעידן בו עלות הפיתוח הטכנולוגי הייתה יקרה וקהל היעד חי בעולם בו מאכילים אותו בכפית- רק תשלמו, אנחנו כבר נדאג לספק לכם את המוצר. כל החברות האלו אמרו לנו בעצם 'אנחנו נשלוט וכל ענייננו הוא אך ורק שתיקנו את המוצרים ותשתמשו בשירותים שלנו'. 

ואז הגיעה המהפכה, שהולידה את הגישה השנייה: השליטה לגולשים. גישה זו מבוססת על הגולשים היוצרים את התכנים, כאשר החברות מספקות את הפלטפורמות, "הברזלים" ליצירה הזו.

כי מה שגולשי האינטרנט (בהכללה כמובן) מחפשים זה בעיקר שליטה- בתוכן ובכלים. תנו להם פלטפורמות בהן יוכלו להביע את עצמם, להיות יצירתיים ונועזים, לקבל במה בה יוכלו להוכיח שהם בעניינים, ספקו להם את האפשרות לקבל חשיפה אישית שתוביל אותם להיות מובילים תרבותיים ואולי אף להתפרסם- דברו איתם בשפה של חוויות.    

יוטיוב, מייספייס, אי-ביי, התוכנות לשיתוף קבצים, הבלוגים, ויקיפדיה, סקנד לייף, הקוד הפתוח, הטוקבקים, ושלל הכלים המבוססים על שיתוף וקהילתיות העבירו מסר חד משמעי לכל מי שעוסק בתחום- הגולשים רוצים את הכוח בעכבר ובמקלדת שלהם!  

ולא רק באינטרנט. טרנד הריאליטי שכבש את ערוצי הטלוויזיה בעולם נותן את הבמה לאנשים הפשוטים, וגם מאפשר לצופים בבית לקבוע באמצעות ה- SMS מי יהיו המנצחים הגדולים; השיווק החוויתי (הגלגול המעודכן של עולם ה- BTL) מציע לאנשים לגעת במותגים, להשפיע ולחוות, בניגוד לעולם ה- ATL שהציף אותנו והנחית עלינו אינספור מסרים שיווקיים לא רלוונטיים שלא נוגעים לנו; גופים כמו מיקרוסופט (מגמת הקוד הפתוח לא תיעצר ותעקוף בשנים הקרובות את תוכנות ההפעלה והאופיס של ביל גייטס), ערוצי הטלוויזיה, סטארט אפים שונים ואפילו גופים ממשלתיים שונים (המלחמה האחרונה בצפון הוכיחה שגישת "הכול סגור", עם צנזורה ומניפולציות תקשורתיות, לא יכולה לעבוד בעידן הזה. הרי בפורומים השונים כל המידע ה"סודי" היה פתוח לעיני כולנו שעות רבות לפני הפרסום הרשמי. וזה לא עשה טוב לאמינותו ולתדמיתו של צה"ל)- כל אותם גופים המתנהלים לפי עקרונות העולם הישן מאבדים את הרלוונטיות שלהם, את הקשר עם הצרכנים שלהם ואת אמונם ונאמנותם. 

הפיתרון הזמני שמצאו חברות כמו מיקרוסופט, ניוז קורפ ויאהו לבעיה, רכישת סטארט אפים מצליחים כמו פליקר ומיספייס, רק מעמיק את הבעיה שלהם. החברות האלו יצרו חלום אמריקאי חדש, במסגרתו כל אחד יכול לחשוב על רעיון 'מגניב', להשקיע סכום מינימאלי בפיתוח, בהקמת האתר ובשיווק המקוון, להתבסס על תוכן של גולשים ללא הוצאות על יצירת תוכן, ופשוט למכור את החברה כעבור שנתיים במאות מילוני דולרים.

והחלום הזה (כאשר ברור שבמציאות רק מעט מהסטארט אפים האינטרנטיים אכן נמכרים לבסוף), שהוזן וצבר תאוצה רק בגלל שיתוף הפעולה של חברות הענק מן העולם הישן (כל אלו שפחדו להישאר מחוץ למשחק החדש) רק מקרב את הגופים האלו לאיבוד זהותן. 

אם הרכישות האלו לא תואמות לליבת העסק של החברות הגדולות, ואם החברות הללו משדרות יומיום מסר סותר בגלל התנהלותן לפי גישת "הכול סגור- הן לא יוכלו ליהנות ולמתוח את החדשנות, הערכים ואת הילת המותגים שרכשו גם על מותגיהן. 

עד שחברות הענק לא יבינו שרכישת אתרי תוכן מצליחים לא מקרינה חדשנות או מוסיפה אהבה של הגולשים למותגים הישנים שלהן, אלא רק מחלישה את התלות של כל גולש בהם (למשל: הקוד הפתוח החינמי מול מיקרוסופט והתוכנות היקרות שלה; תוכנות שיתוף הקבצים ואתרי קהילות המוסיקה מול חברות התקליטים), חברות העולם הישן רק ימשיכו לחפש את דרכן בעולם החדש.   

בפני מיקרוסופט וחברותיה ניצבת בעיה אמיתית. ההמלצה ההגיונית לחברות אלו יכולה הייתה להיות אימוץ גישת 'הכוח לעם' ופיתוח פלטפורמות מקוונות חדשניות המעבירות את השליטה וההשפעה לגולשים. אולם כידוע, גופים גדולים וכבדים מתקשים להציע חדשנות אמיתית וכמעט תמיד נאחזים בתחומי העיסוק שהצליחו להם במשך שנים, למרות חוסר הרלוונטיות הברורה. למעט מקרים בודדים, כמו שירות yahoo answers שענקית המדיה המקוונת יאהו יזמה וגם הצליחה ליצור מובילות בקטגוריה הזו, המשאבים של החברות האלו מופנים בדרך כלל להגנה על המודל הכלכלי והתכנים של אתמול, וכמובן לרכישת חברות קטנות, כדי לא להישאר מחוץ לחגיגה.  

אם כן, מהפכת ה- web 2.0 היא בראש ובראשונה מהפיכה של העברת השליטה על התוכן והכלים מחברות הענק אל הצרכנים. ומיליוני הגולשים, שבסופו של דבר הם המייצרים את התנועה באתרים השונים וכתוצאה מכך מביאים חשיפה למפרסמים והכנסות לאתרים, לא הולכים לוותר על הכוח הזה.לדעתי ה- web 2.0 הוא לא טרנד חולף, הוא השלב הראשון במהפכה גדולה בהרבה.