
את בורחת לעולם של מציאות מדומה לבושה במעיל אך מתחתיו ערומה עור ברווז בלי נוצות שמספר שחם בעולם של טיפשות קל להרגיש חכם
את נוסעת ברכבת בלי קטר ופסים הכי קל להיות אחת בעולם של אפסים לספר שבחושך יש מליון של צבעים ולהמשיך בלבד והבאים לא באים
את עומדת על שלך והשלך לא קיים על סירת קיפול נייר מפליגה באין הים מטפסת על קירות שפרוסים על ריצפה הכי קל לטעון לצדק בעולם של חוצפה
את מביטה במראה ומסרבת להכיר הקשרים שחונקים לא השכלת להתיר שוב בורחת בלי אויר למקומות רחוקים מכל כך מרורים שכחת מים מתוקים
לכי ללב שדה רחוק ושבי על אבן לבד נסי שוב להשיב את הזהב מתבן רק אז תיפול האבן שליבך כה כבד והוא שוב לא יחוש כמו הבן האובד |
אמירקול
בתגובה על סלסלת פירות
n a n a
בתגובה על בבואך
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הבן האובד ... האם כתבת על עצמך ?
השיר שלך נכתב בהרבה כאב ...חשים זאת בכל מילה.
אם הכתיבה משחררת ולו במעט מהכאב הזה .. שיהיה כך והמשך לכתוב.
חיבוק של תמיכה ממני.
תפילת הבן האובד
אני שומעת את בכיו של הבן
שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך/ משלי
האמא שתפקידה להעניק תורת חיים: צחוק, אהבה, חמלה, הכלה, שמחה...
לא רק נטשה את תפקידה, אלא, זירזפה חומרים מכאיבי צמיחה.
לכי ללב שדה רחוק ושבי על אבן
לבד נסי שוב להשיב את הזהב מתבן
רק אז תיפול האבן שליבך כה כבד
והוא שוב לא יחוש כמו הבן האובד
תפילתו של הבן האובד:
שחררי אותי מעולך!
תפילת היחיד, חזקה היא.
אומרים שאלוהים שומע את הבכי החרישי וגם אם לא שומע
הבכי/הכתיבה/החשיפה
מקלה.
גם אם זו שמחת עניים, יש בה נחמה, בשל זכותה ותמימותה.
כאבך ראשוני, על כן, תמים הוא...
הכתיבה שלך-פנינים.
היפוכים מתהפכים
כל כך מתערבבים
הלוואי ויגיעו לחוף מבטחים...
♥