את בורחת לעולם של מציאות מדומה לבושה במעיל אך מתחתיו ערומה עור ברווז בלי נוצות שמספר שחם בעולם של טיפשות קל להרגיש חכם
את נוסעת ברכבת בלי קטר ופסים הכי קל להיות אחת בעולם של אפסים לספר שבחושך יש מליון של צבעים ולהמשיך בלבד והבאים לא באים
את עומדת על שלך והשלך לא קיים על סירת קיפול נייר מפליגה באין הים מטפסת על קירות שפרוסים על ריצפה הכי קל לטעון לצדק בעולם של חוצפה
את מביטה במראה ומסרבת להכיר הקשרים שחונקים לא השכלת להתיר שוב בורחת בלי אויר למקומות רחוקים מכל כך מרורים שכחת מים מתוקים
לכי ללב שדה רחוק ושבי על אבן לבד נסי שוב להשיב את הזהב מתבן רק אז תיפול האבן שליבך כה כבד והוא שוב לא יחוש כמו הבן האובד |