פקידים בוותיקן הודיעו שהאפיפיור היוצא, בנדיקטוס השישה עשר (יוזף רצינגר), יישאר תושב קבע של קריית הוותיקן גם לאחר התפטרותו. כך יהיה רצינגר מוגן באופן חוקי מתביעות פליליות על רקע מקרים של ניצול מיני שביצעו כמרים ברחבי העולם או מקרים בהם הסתירו כמרים מידע על ניצול מיני של ילדים על ידי חברי קהילתם.

בשנת 2010 הוגשה תביעה נגד רצינגר באשמה שבשנת 1995, בהיותו קרדינל, קיבל לכאורה מידע על ניצול מיני של ילדים בבית ספר לחירשים בארצות הברית על ידי כומר, אך הסתיר את המידע מרשויות החוק. בשנת 2012 ביטלו את התביעה מגישיה והוותיקן טען שהוכח שאי אפשר לייחס לאפיפיור אחריות לפעולותיהם של כמרים שהתעללו או ניצלו מינית את צאן מרעיתם. עם זאת, בוותיקן לא שוללים את האפשרות שתוגשנה תביעות נוספות נגד רצינגר על רקע זה. גורם בוותיקן מסר שאם האפיפיור יחיה מחוץ לגבולות ממלכת הוותיקן, "יכול להיות שיהיו מטורפים שיגישו תביעות, או שפקיד מטעם ממשלה כלשהי יעצור אותו בעוון מעשים שבוצעו לכאורה כאשר היה האפיפיור ראש מדינה", נאמר בהודעת רויטרס.

ואכן היו "מטורפים" כאלה. בשנת 2010, כאשר ביקר האפיפיור רצינגר בבריטניה, ביקש הביולוג ריצ'רד דוקינס מהרשויות בבריטניה לעצור את האפיפיור לשם חקירה בנושא ניצול מיני של ילדים במסגרות כנסייתיות. דוקינס והסופר כריסטופר היצ'נס בדקו אפשרות לפעול באופן משפטי נגד האפיפיור. הם נכשלו מכיוון שבתור ראש מדינה הוקנתה לאפיפיור חסינות דיפלומטית.

בשנת 2011 פנו קורבנות של ניצול מיני בידי כמרים לבית הדין הפלילי הבינלאומי בבקשה לחקור את האפיפיור ופקידים בכירים בוותיקן בנושא זה. קורבנות אלה טענו שהסתרת ההתעללות חמורה במיוחד מפני שכמרים מתעללים עברו בין קהילות שונות, וחשיפתם מבעוד מועד יכלה למנוע את פשעי המין הבאים שביצעו. בית הדין הפלילי הבינלאומי – שאינו חייב לנמק את החלטותיו – החליט לא לדון בתביעה.

ארגון בשם "בית הדין הבינלאומי לחקר פשעי הכנסיה והמדינה" (International Tribunal into Crimes of Church and State) טוען שהאפיפיור מעורב בהסתרת מעשי התעללות וניצול מיני. הארגון מבקש לשקול הגשת כתב אישום נגד הוותיקן בעוון פשעים נגד האנושות. בין הפשעים מונה הארגון את רציחתם של 50,000 ילדים תושבי קנדה וכליאתם של רבים נוספים בבתי ספר ישועיים שפעלו עד 1996, במה שכונה "הפתרון הסופי של הבעיה האינדיאנית"; ואת כליאתן של 10,000 נשים בבתי מחסה באירלנד במאה ה-19, כליאה עליה התנצל לאחרונה ראש ממשלת אירלנד.

בתחילת החודש (פברואר) התקבלה בוותיקן הודעה מאחת מממשלות אירופה לפיה יש כוונה להוציא צו מעצר נגד האפיפיור היוצא. ב-23 בפברואר, כשבוע לפני שהתפטרותו של האפיפיור תיכנס לתוקף, אמור האפיפיור להיפגש עם ראש ממשלת איטליה, ג'יורג'יו נאפוליטאנו. בפגישה צפוי האפיפיור לבקש סיוע בהענקת חסינות מפני תביעות בנושא ניצול מיני על ידי כמרים.

כפי שמציין ג'פרי רוברטסון בספרו "התיק של האפיפיור: אחריות הוותיקן במקרים של הפרת זכויות אדם" (The Case of the Pope: Vatican Accountability for Human Rights Abuse), לכנסיה לא חסרים כלים דראקוניים לפעול נגד כמרים אנסים: אזהרה, תוכחה, תפילות נוספות ("תגיד 'אוה מריה' מאה פעם", בסגנון העונשים שמקבל בארט בתחילת כל פרק של "משפחת סימפסון") ובמקרים קיצוניים – מספר חודשים של שהייה במנזר. לחילופין, הכנסיה מאפשרת להסתייע בחוק הקאנוני (הכנסייתי) כדי לטעון – בתור הגנה תקפה עבור פדופילים – שלכמרים אנסים אין אפשרות לשלוט בדחפיהם המיניים.

עד כה הצליח הוותיקן להגן - בטיעונים של דוקטרינה דתית - על איסור השימוש בקונדומים, מה שמוביל לעליית התחלואה באיידס במדינות אפריקה ולסבל אנושי בל-ישוער, ועל איסור ההפלות גם במקרה של סכנה לחיי נשים הרות. האם גם במקריהם של כמרים אנסים יצליח הוותיקן להמשיך להגן על פקידיו, השותפים לכאורה לפשעים, על מנת לשמר את ערכי הדת, ערכים הסותרים באופן בוטה את ערכי זכויות האדם?