כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    תגובות (11)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      19/12/15 13:40:
    נהדר!! לפני שבוע טיילנו מחניון נחל גוונים לגב חולית. עונג צרוף. תודה על הפוסט המושקע.
      27/2/13 22:59:
    מקסים, שאפו :)
      26/2/13 18:11:
    פוסט מקסים. תמונות נהדרות!
    אני מצטרף .
      20/2/13 21:32:

    תענוג לקרוא ולראות את התמונות.

    הלכתי במקומות האלה מספר פעמים,

    אך זו הפעם הראשונה שגם קראתי אותו בצורה כזו שאפילו לא תארתי שהוא כזה.

    תודה רבה לך הדר.

    הדרום בעונה זו, מרהיב.

      20/2/13 10:33:
    מי שרוצה להצטרף לטיול הבא שכל כולו יום הליכה שלם בתוך מכתש רמון, יכול לפנות אליי 0522602548 dvaknin@gmail.com
      20/2/13 08:24:
    אחחחח.....
      20/2/13 07:58:
    כרגיל, הבלוג מחזיר אותנו מחדש לחוויית הטיול, השטח וחבורת ההולכים היקרה. נפלא
      19/2/13 17:46:
    התיאור מחיה את הנגב הידוע בצחיחותו, אולי זה מה שקורה כשאיש ירוק הולך בו.
      19/2/13 08:41:
    איזה יופי, ממש הפנינג!
      18/2/13 22:50:
    מקסים!
    0

    שביל ישראל 7, מהערבה למזרח הרמון, דרך גב חולית וכרבולת חרירים.

    11 תגובות   יום שני, 18/2/13, 19:29

    17/02/13

     

     

    19:55, עם טרנינג (בלי פסים) וכוס שיראז של התשבי, ומנטרה חוזרת בראשי: "את לא עייפה?", "את לא עייפה?"... חוזרת לחוויות סוף השבוע בעזרתן של התמונות, והנה יוצא לדרכו הבלוג.

    קצת לפני 4 בבוקר או בעצם אמצע הלילה במכולת בבני ציון. הפעם בנוסף לתרמיל ולתיק הבגדים התווספו שק שינה ואוהל, לטובת לינת הלילה תחת כיפת השמים. גם מעיל פליז חדש (במרקם של דב קוואלה), וכפפות וחם צוואר ושמיכת פליז. ה"איש הירוק" כתב שיש להצטייד בבגדים חמים, ובתרגום חופשי, יהיה קור כלבות וצריך להתכונן.

     

    מפגש עם חברי הקבוצה בצומת דבירה, עצירה אהובה וקבועה לקפה בדימונה ובשעה 08:50 נפגשנו עם מיקי ושני חברים נוספים. אחרי שהם העמיסו את כל הציוד שלנו ליומיים הקרובים לא האמנו שהולך להיכנס לשם כל הציוד האישי שלנו, שקי שינה ואוהלים. בזמן שאנחנו תוהים הם פשוט העמיסו את הציוד שלנו על הג'יפ ונסעו לחניון הלילה בגב חולית במזרח מכתש רמון.

     

    ''

     ככה זה הולך להראות אבל עוד לא ידענו, חניון הלילה בגב חולית. צילום: ברק אלקובי

     

    תחילת המסלול בספיר, הנקודה בה סיימנו את הטיול עם המדריך המחליף, צביקי המסביר, כשה"איש הירוק" שהה בטיול באתיופיה.

    מזג האוויר קריר והשמים אפרוריים מעט, אך תוך מספר דקות של הליכה חום הגוף עלה וחלק מחברי הקבוצה החלו להתקלף מהשרוולים הארוכים ולהימרח בקרם הגנה. מי שלא עשה זאת עד עתה, התקלף עם תחילת העלייה הראשונה אל נחל כרכשת.

     

    ''
     

    עליה ראשונה וכולם מתקלפים. צילום ברק אלקובי

     

    ''

     אחרי עליה ראשונה יש ירידה ראשונה. צילום: ברק אלקובי

     

    אבל לפני הכול, מעגל היכרות משוכלל, כשהכפייה הירוקה של ה"איש הירוק" הופכת לכדור, וכך אנחנו מכירים את החברים החדשים שהצטרפו לטיול. מסטטיסטיקת השמות (וללא עזרתה של מינה צמח) עולה, שהשם הפופולארי ביותר בקבוצה הוא "עמית". וכך המעגל חשף אותנו לחברי ילדות נוספים של ה"איש הירוק" (אלינור הייתה פה קודם וברק הצלם היה בטיול הראשון), בוגרי בי"ס הירושלמי המפורסם על שם "רנה קסין" ואם חושבים על כך שבית הספר שייך לרשת "כל ישראל חברים" פתאום זה הגיוני שלכולם שם קוראים עמית.

     

    ''

     אם תחפש תמצא פה עמית. כל ישראל חברים. צילום: ברק אלקובי

     

    השמים האפרוריים עם בצבוצי קרני השמש, העניקו לגוון החום ולנוף הסלעי מראה מסתורי, וצפייה לחללית שתנחת ויצאו מנה יצורים משונים שבטח יגידו שהם היו כאן קודם קודם...

    חלפנו ליד עץ מכושף שבקצהו קן ענקי, ונציגנו בשטח שטיפס על גבעה דיווח, שאין בו שלוש ביצים.

     

     

    ''

    חלפנו ליד עץ מכושף שבקצהו קן ענקי, כנראה של דורס גדול. צילום: ברק אלקובי

     

     המשכנו ללכת, כשסביבנו גבעות סלעיות, ופה ושם, בין הסלעים החומים, מבצבצים להם צמחים ירוקי עלים, עם תפרחת סגולה ואדומה וצהובה, צמחים שבסביבתנו הטבעית לא היו מעוררים עניין, אבל פה, בערבה, הם כמו כוכבים באור יום. המרחב עצום ממדים, לא רואים את ההתחלה ולא את הסוף, וחוסר הגבולות פותח כל נקבובית בגוף ובדומה לשחייה בים, יש תחושה של חוסר משקל אל מול עצמותיו.

     

    ''

    דווקא יוצרים הרבה עניין. פריחה במזרח הרמון. צילום: ברק אלקובי

     

    ''

    חומעה ורודה. צילום: ברק אלקובי

     

    ''

    ומה תגידו על הטופח האדום. צילום: ברק אלקובי

     

    התחושה הזו רק התעצמה אל מול המראה האדיר של הסדקים בנחל אשבורן. העיניים רואות אבל המראה בלתי נתפס מבחינתי. עד כה לא שמעתי על קיומים של הסדקים הללו, והנה אני ניצבת, מול סלעים אדירים, שנפרסו על ידי הסכין הענקית של הטבע, והלב פועם. כמה עצמה, כמה כוח, כמה מפחיד למעוד לתוך אחד מהם...

     

    ''

    טלילה והמראה האדיר של הסדקים בנחל אשבורן. צילום: ברק אלקובי 

     

    דילגנו בין הסדקים וה"איש הירוק" הסביר על הקלדה (הר געש שקרס פנימה) ועל היווצרותם של הסדקים הפראיים. נפרדנו מהסדקים והמשכנו בהליכה בנחל צבירה. מזג האוויר נח, השמש נצחה את העננים ומשבי רוח קרירים סייעו בייבוש הזיעה. המשך המסלול להר יהב ונחל נקרות, והנוף חסר הגבולות ממשיך לעטוף אותנו, כמו אהבה ללא תנאים.

     

    ''

    המשך המסלול להר יהב ונחל נקרות. צילום: ברק אלקובי

     

    ''

    המשך המסלול על פי ברק אלקובי, עוד הזדמנות לצילום נדיר ולהראות לנו זוויות אחרות של הדרך

     

    16:30, הגענו אל חניון הלילה בגב חולית. מיקי והחבר'ה כבר שם. תוך דקות החלו לצוץ אוהלים, וריח של תה צמחים מילא את האוויר. אין כמו תה צמחים בסיום 22 ק"מ. ריח טוב מריח הגרביים שעולה מיד עם חליצת הנעליים.

     

    ''

    קצת לפני ההגעה למחנה. צילום ברק אלקובי

     

    ''

    זה מה שמחכה לנו. המחנה של מיקי קליין. צילום ברק אלקובי

     

    ''

    אין כמו תה צמחים או מתיחות בסיום 22 ק"מ. צילום: ברק אלקובי

     

    הצטרפתי לשכונה של רנה קסין, והאוהל שאחותי נדבה עבורי נשאר מקופל כשנפלה החלטה ללון עם אלינור. קשובה להנחיות של אלינור ותוך דקות גם האוהל שלנו עמד איתן.

     

    השמש החלה לשקוע והקור ירד. וירד. וירד.... פנסים נדלקו ונקראנו לארוחת הערב החמה. חברי הקבוצה העטופים התאספו ליד עמדת המזון, וה"איש הירוק" הכריז על מגוון המזון הקיים: פויקה, צלי, נזיד עדשים, קציצות, אורז, סלטים, לחם, חמוצים. תענוג....!!!

     

    עודד כיבד אותנו בזיתים שלו ובירקות הכבושים (המתכון שמור במערכת), שגית פתחה כמה בקבוקי יין, ולא צריך יותר. אולי מדורה. אז הדלקנו מדורה.

     

    ''

     אנחנו הדלקנו מדורה! ברק היה עסוק בחשיפות ארוכות. צילום: ברק אלקובי.

     

    ''

    החשיפה, התמונה והתענוג. מה צריך יותר מלילה מדברי. מדורה, גיטרה, יין ואנשים טובים. צילום: ברק אלקובי

     

    ''

    המחנה המתוק והמתקתק שמיקי קליין בנה לנו. צילום: ברק אלקובי

     

    שבעים ומרוצים התאספנו סביב המדורה על מחצלת וספסלים מאולתרים. במרכז, נבו, חבר מרנה קסין. חמוש בפנס ראש, חוברת שירים וגיטרה. שכחנו שהלילה אין מקלחת חמה ומזגן של קטורה, שכחנו שקר ושהלילה ישנים בשק שינה. התחלנו לשיר משירי ארץ ישראל היפה. סבבים של עוגיות וחמוציות ובפלות לימון וויסקי שאבנר הביא מכרכום רק הגבירו את התענוג של לילה מדברי. כולם שרים גם אם לא יודעים את המילים. ובדיחות נזרקות לחלל שזור הכוכבים, כוכבים שאפשר לראות רק בלילה בערבה.

     

    ''

    נבו והגיטרה. תענוג אחד גדול. צילום: ברק אלקובי 

     

    למרות השעה המוקדמת, בשלב מסוים העייפות נצחה, ולאט לאט המעגל התדלדל והאוהלים הוארו בשובל קלוש של פנס, שגם הוא כבה לאחר זמן מה. חששתי מאוד מהקור, ואכן היה קר. אבל נסבל. שמיכת הפליז בתוך שק השינה עשתה את העבודה, בעיקר כשבשלב מסוים בו לא הרגשתי את הפנים, כיסיתי בה את כולי ונרדמתי.

     

    אור היום החל להציף את האוהל, וקולות החברים שייטו באוויר הצלול. צריך לקום. וזה לא פשוט. החום הנעים שנוצר בשק השינה מפתה אולם כנראה לא יותר מחביתה טרייה וקפה מבושל ופניהם המחויכים של החברים לקבוצה. שלומי שזורח כולו וצועק: "איזה כיף!" חלק מחברי הקבוצה נראו כאילו ישנו במלון "בראשית", רעננים, מריחים, חיוניים (איך? המתכון שמור במערכת או פשוט תנסו ללכת 22 ק"מ אחרי שקמתם ב-3 לפנות בוקר).

    ארוחת בוקר, הכנת סנדוויצ'ים לארוחת צהריים, קיפול האוהל והציוד, ואנחנו מוכנים. כמעט, כמה תרגילי בוקר לא יזיקו, בייחוד לאחר שהתברר שנבו המנגן הוא גם מדריך שיאצו.

     

    ה"איש הירוק" אסף אותנו להסבר על המסלול: נחל גלד, נחל מעוק, כרבולת חרירים, ואם נפסיק אז גם פרסת נקרות וסיום בכל מקרה בחאן סהרונים. אז התחלנו ללכת.

     

    ''

    לאן ממשיכים? אנחנו עם שביל ישראל. צילום ברק אלקובי

     

    ''

    ה"איש הירוק" אסף אותנו להסבר על המסלול, וקצת סיפורים לדרך! חכם השביל מההולך בו. צילום: ברק אלקובי

     

    המסלול החל בטיפוס תלול, לטובת מי שלא התעורר עדיין. הבדל הטמפרטורה בין הלילה ליום עצום. לפני שעות התעטפנו מכל הבא ליד, וכעת אנחנו מתרוצצים בחולצות קצרות וכובעים. וכיאה לסוף עליה תלולה, מתגלה לעיננו נוף שמחייב נשימה עמוקה. בנחל מעוק פגשנו את האמוניטים. האמוניט הוא מאובן של בעל חיים ימי, שכפי הנראה חי לפני 65 - 90 מליון שנים, אבל מי סופר. מסתבר שיש אנשים רעים שמוציאים את האמוניטים ממקומם הטבעי ו... מה לעזאזל הם עושים איתו?

     

    ''

    וצמחים שאנשים רעים לשמחתנו לא קטפו. צילום: ברק אלקובי

     

    הצעידה לכרבולת חרירים לא פשוטה אבל הכוח נשאב מהנוף. והאוויר. והחברים לקבוצה, שבכל טיול אני מגלה שיש כל כך הרבה אנשים יפים. מכבולת חרירים נשקף נוף שלא ראיתי מעולם. נוף ורדרד ואדמדם, זוהי בקעת מחמל של מכתש רמון.

     

    ''

    נוף ורדרד ואדמדם של מכתש רמון והאיש הירוק. צילום: ברק אלקובי

     

    ''

    נוף ורדרד ואדמדם ושחור וחום וצהוב ומה לא והפעם בלי האיש הירוק. צילום: ברק אלקובי

     

    ההתבוננות בו ממכרת ומרגיעה. מרחב עצום מוקף הרים, הר ארדון מביט בנו, וניתן היה לראות את השביל המטפס אליו בבירור. כיוון שאנחנו קבוצה מחוננת, עמדנו יפה בזמנים והמשכנו לצעוד אל פרסת נקרות. אל פתחו של מכתש רמון

     

    ''

    ממכר. נוף בראשיתי במכתש רמון כשברקע הר ארדון צופה בנו. צילום ברק אלקובי

     

    פתחו של עולם אגדי, מלא בסלעי ענק צבועים לבן, מעוטרים בחורים עגלגלים, ובהמשך סלעים מרובעים ענקיים, שפעם היו חלק בלתי נפרד בדופן המצוק, וכעת מונחים על הקרקע כמו קוביות משחק מונופול של מישהו שההיגיון מחייב שכפות ידיו יהיו גדולות מהם הרבה יותר.

     

    ''

    הירידה מכרבולת חרירים, עוד מעט מכתש. צילום: ברק אלקובי

     

    הייתי רוצה לראות את זה קורה. את החור העגול בסלע, את הסלע העצום נוחת מלמעלה למטה ומוצא את מקומו בקרקע, ממנו לא יזוז, לפחות עד משחק המונופול הבא.

    ביציאה מהפרסה דרך שער רמון, פגשנו בכמה גבים עם מים, שצמחייה ירוקה לטפה אותם בהנאה. סוג של גן יפני בערבה.

    סיום המסלול בחאן סהרונים, חזרה בזמן לחברינו הנבטים, שידעו היכן כדאי להקים חאן, ודאגו לכך שהאוטובוס שלנו יחכה בדיוק בזמן.

     

    חליצת הנעליים המסורתית, מבט אחרון לטבע, ואנחנו באוטובוס, מתחילים את הנסיעה הביתה. ישובה על ספסל עם רגליים כואבות, שוב מחייכת לעצמי ומרגישה תחושת סיפוק אדירה, ונזכרת בתחקיר שעשיתי לציונה ופרדי בעלה, שכבר עשו את כל השביל (והצטרפו אלינו כדי להשלים את הטיול הזה), על המסלול של טיול מספר 10 משדה בוקר לאורון דרך הר כרבולת, שה"איש הירוק" הגדיר כטיול קשה מאוד. יש שני טיולים לפניו וזמן להליכות במושב. לא נרשמתי עדיין. אבל כדי לראות ורוד לא צריך משקפיים ורודים, די להביט בנוף מכתש רמוןן הנשקף מכרבולת חרירים.   

     

    לילה טוב,

    הדר.

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      דניאלוקנין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין