 כבר זמן מה שלא יצאנו עם פעולה חדשה. לצערנו, זה לא קרה מפני שנגמרו הפינויים, שכל הזכאים קיבלו דירות ושהקריטריונים לקבלת זכאות שונו. להפך, אנחנו עמוסים יותר מאי פעם בהתמודדות עם ביורוקרטיות מיותרות, פקידים שמשתפים פעולה עם הנחיות וחוקים שאינם מוסריים ועם תקציבים שהולכים ופוחתים לדיור הציבורי. המקרה של אילנה דמרי מרחובות, הוא עוד דוגמה לאטימות ולאכזריות שמאפיינות את משרד הבינוי והשיכון ואת מערך הדיור הציבורי. קראו את סיפורה של אילנה ושלחו פקס למשרד השיכון ולעמידר על מנת שיאשרו לה זכאות לדיור ציבורי: הגברת דמרי היא סבתא חד הורית – היא מגדלת לבדה את נכדה בן העשר עוד מינקותו. השניים חיים בדירת עמידר יחד עם בעלה לשעבר של הגברת דמרי, סבו של הילד. מר וגברת דמרי התגרשו לפני כ-6 שנים, אך מאז נאלצים להמשיך ולחיות תחת אותה קורת גג, מכיוון שאין להם פתרונות דיור אחרים. על פי הקריטריונים לזכאות לדיור ציבורי, שנקבעו על ידי משרד השיכון, גברת דמרי לא יכולה לקבל זכאות לדיור ציבורי, שכן הילד אינו בנה וכן משום שהיא מגדלת ילד אחד בלבד (על מנת לקבל זכאות לדיור ציבורי, על אם חד הורית לגדל לפחות 3 ילדים מתחת לגיל 18). האווירה בבית בו גרים מר וגברת דמרי ונכדם, קשה ולעיתים אף אלימה, דבר שהצריך, ובצדק, את התערבות הרשויות. אולם, במקום לפתור את הבעיה באמצעים שיפגעו בילד כמה שפחות, קרי, העברתו יחד עם סבתו לדירת עמידר נפרדת, ניסו הרשויות להוציאו מהבית. בן לילה, משתבעה דיור ציבורי, הפכה הגברת דמרי שהספיקה כבר לגדל ילדים מינקות לבגרות ושזכתה לשבחים על טיפולה בנכד ל"חסרת כישורי הורות". היא נאלצת להיטלטל עם הילד מפנימייה מרוחקת אחת לאחרת ולענות על סדרה של תביעות לבית המשפט למשפחה להוצאה דחופה של הילד מהבית. כך, למשל, נבדק אם ניתן לשלוח אותו למוסד בפתח תקווה שם היה אמור לשהות עם 25 נערים שכולם מבוגרים ממנו ואחר כך לפנימיה בערד שם לא יכל אף אחד מקרוביו לבקרו בתדירות סבירה. מבחינת הרשויות הכל בא בחשבון חוץ מקורת גג לילד ולסבתו. בינתיים אובחן אצל הגברת דמרי סרטן השד והיא נאלצת להתמודד עם תופעות לוואי קשות של הטיפולים הכימותרפיים (תרופות להקלה על ייסורים אלו אינן מכוסות בביטוח הרגיל ולגברת דמרי אין יכולת לממן ביטוח "פלטינום") ולסעוד בו בזמן את הגרוש שמצבו מידרדר. הדירה בה היא חיה מצויה במצב תחזוקה ותברואה ירוד: אין אוורור ואור שמש וסדקים בקירות מאפשרים כניסת חתולים ומכרסמים. עקב המחלה והטיפולים הכימותרפיים נחלשת מערכת החיסון של גברת דמרי כך שמצב הדירה מסכן את בריאותה. מצבה הכספי של גברת דמרי קשה מאוד: היא שקועה בחובות (שמקורם עוד בתקופת נישואיה), מתקיימת מקצבת נכות וקצבת ילד נטוש לכלכלת הנכד ובהליכי פשיטת רגל. אין ביכולתה לשכור דירה בשוק הפרטי או להעמיד בטחונות כלשהם לבעל בית. דירה ציבורית היא צורך חיוני ודחוף מבחינה בריאותית והתפתחותית עבורה ועבור והילד. חשוב לציין: מצבה של אילנה דמרי אינו טרגדיה אישית אלא תוצאת מדיניות אנטי-חברתית מכוונת, המנגנון עמו היא מתמודדת ממרר את חייהן של נשים רבות בארץ ומספרן גדל עם המשך קריסת הדיור הציבורי. היום נשלח פקסים למר מרדכי מרדכי, מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון (פקס - 02-5847688), למר ישראל שוורץ, סמנכ"ל אכלוס במשרד השיכון (פקס - 02-5847534) ולמר יעקב ברוש, מנכ"ל עמידר שאחראית, בין היתר, על מתן אישורי זכאות באזור רחובות (פקס - 03-6095485). נדרוש מהם להעניק לגברת דמרי זכאות לדיור ציבורי וכן לספק לה במהירות המיידית דירה בדיור הציבורי, כך שתוכל לגדל את נכדה בשלווה, ללא חשש שיילקח ממנה. ניתן לשלוח פקסים בחינם בלינק הבא: http://www.freefax.co.il/ upload-fck.php מצורף מכתב לדוגמה, אתן מוזמנות לעשות בו שימוש. המכתב כתוב בלשון אישה לשם הנוחות: לכבוד: מרדכי מרדכי, מנכ"ל משרד השיכון (02-5847688), ישראל שוורץ, סמנכ"ל אכלוס (02-5847534), יעקב ברוש, מנכ"ל עמידר (03-6095485) הנדון: אישור זכאותה של הגברת אילנה דמרי מרחובות לדירה בדיור הציבורי שלום רב, בימים אלו מגישה אילנה דמרי (עבדוש) מרחובות בקשה לדיור ציבורי ולתשובת משרד השיכון לבקשתה חשיבות קריטית. גברת דמרי היא סבתא חד הורית - מגדלת לבדה את נכדה (היום בן 10) מינקותו ומוכרת כמשמורנית יחידה שלו. בשנת 2007 התגרשה מבעלה אך היא נאלצת להמשיך ולחיות איתו בדירת עמידר שהוקצבה שכן אין לה פתרון דיור אחר. האווירה בבית קשה והגיעה עד לאלימות שהצריכה מעורבות משטרתית וכן מעורבות של רשויות הרווחה. אולם, במקום לפתור את הבעיה באופן שיפגע בילד ובסבתו כמה שפחות, קרי, לספק לשניים דירה בדיור הציבורי, החליטו הרשויות כי יש להוציא את הילד מביתו. מסתבר כי המדינה מעדיפה להוציא ילד מביתו, להעבירו למוסד חינוכי זר, רחוק מהבית, מהמשפחה ומהחברים, על פני ההוצאה הכלכלית הכרוכה בדיור ציבורי. יתרה מכך, לאחרונה אובחנה הגברת דמרי כסובלת מסרטן ומאז היא עוברת טיפולים כימותרפיים. ברם, הדירה בה מתגוררים מר וגברת דמרי ונכדם, נמצאת במצב תחזוקה ירוד – אין בה אוורור ואור שמש וכן נכנסים לתוכה חתולים ומכרסמים רבים. מצבה של הדירה מסכן את בריאותה של הגברת דמרי, שמערכת החיסון שלה נחלשה בעקבות הטיפולים הכימותרפיים. מצבה הכספי של אילנה דמרי קשה מאוד: היא שקועה בחובות (שמקורם עוד בתקופת הנישואים), מתקיימת מקצבת נכות וקצבת ילד נטוש לכלכלת הנכד ובהליכי פשיטת רגל. אין ביכולתה לשכור דירה בשוק הפרטי או להעמיד בטחונות כלשהם לבעל בית. דירה ציבורית היא צורך חיוני ודחוף מבחינה בריאותית והתפתחותית עבורה ועבור והילד. אני קוראת לך היום להסדיר מייד את זכאותה של הגברת דמרי לדיור ציבורי וכן לספק לה במהירות האפשרית דירה בדיור הציבורי כדי שנכדה לא יילקח ממנה וכן כדי שבריאותה לא תיפגע כתוצאה מהשהות בדירה שאינה ראויה למגורים. לא יתכן כי ילד יועבר לפנימייה, שאישה תישאר במערכת יחסים פוגענית וכי בריאותם של דיירים תיפגע רק מכיוון שהנחיות משרד השיכון אינן מאפשרות מתן דירות בדיור הציבורי לאלו אשר אין שום ספק, מבחינה מוסרית, שראויים להן. אני סמוכה ובטוחה שתפעל בעניינה של הגברת דמרי במהירות האפשרית. בברכה,
הפעולה השבועית: https://www.facebook.com/ events/266991883434226/
"ג' זה בית – ימי שלישי למען הדיור הציבורי" הוא פרויקט שנועד להפעיל לחץ מסיבי על משרד השיכון, על האוצר, על הממשלה ועל החברות המשכנות כדי שיפעלו בהקדם לשיקום הדיור הציבורי.
הקישור לקבוצה http://www.facebook.com/gimel4bait
|
