לא מעט פעמים פגשתי מנכ"לים שמבחינתם כל יעודו של משרד יחסי הציבור של החברה הוא כדי להשיג כתבות שופוני  ולהראות לחבר'ה מהתיכון, מהאוניברסיטה, לאמא ולדודים, וגם להורים המגעילים של "הזאת שלומדת עם הבת ב-ח5" לאן הגיעו.

בגדול אין בזה שום רע. אדם הגיע לפסגה* והוא רוצה להתגאות בזה ומה יותר טוב מכתבה באיזה עיתון כלכלי או סתם עיתון נפוץ.

אני מצד שני מעולם לא אהבתי לעשות  יחסי הציבור לצרכים אלו. היו כמה פעמים שעפתי כאשר כנראה לא ידעתי לקרוא את הדרישה המוסווית לכתבת "הגעתי לאן שהגעתי". 

 מבחינתי ראיון או כתבה על המנכ"ל אמורה לשמש ככלי ביחסי הציבור עבור החברה ובראיון/כתבה חייבים שיוזכרו המסרים הנכונים.

האמת היא שגם אין לי מושג איך להפוך מישהו לסלב. מעולם לא הסתופפתי בחוגים המתאימים.

בעבר הרחוק פגשתי מנכ"ל שהיה מספיק הגון כדי לבקש זאת במפורש. הוא שימש כמנכ"ל שכיר של חברת בת של חברת אחזקות שמניותיה נסחרו בבורסה ובתחילת עבודתינו המשותפת הודיע לי כי  ישפוט אותי על פי תרומתי לחברת האם, לחברה שהוא ניהל כמה פעילות  יחסי הציבור תרמה לו אישית עבור התפקיד הבא שלו.

כאשר הדבר הוגדר מראש כך, המטרות והיעדים שהוצבו מולי, היו שיווקיים והתפקיד הבא של אותו אדם נראה בעיני כמטרה שיווקית. הוא כמוצר מול קהלי יעד מאוד מסוימים. לא הרגשתי שלא בנוח עם זה. לא "שופוני", אלא מטרה יעודית וממוקדת.

עברו מאז שנים רבות. הוא עדיין ממנכ"ל את אותה חברה. ממקורות אחרים אני יודע שקיבל כמה הצעות מפתות, אבל מאחר והוא כנראה מנהל טוב, והחברה שניהל הגיעה להישגים, העדיף להשאר בתפקידו ולקטוף את פרות ההצלחה.

* אפרופו פסגה, אז אתמול נפטר סר אדמונד הילארי, זה שבאמת כבש את אם כל הפסגות.