15/02/13

מאלון הגליל למשהד.

מרחק -  13 קילומטר.

משך – ארבע שעות.

דרגת קושי – מתאים לכל סוגי הישבנים.  

מזג האוויר – עננות משובצת ברגעי שמש.

שיר – "האביב שוב צוהל בעקבותייך, והירוק מציץ בחלונך".

חפץ – בלוט.

"יאללה, ננסה", נכנע שלומי להפצרות ולמסע הלחצים שהפעלתי כדי שיצטרף לטיול. כבר חדשיים שהברנש סובל מכאבי גב קשים משביתי שמחה ופעילות.

בשעה 08:40 חנינו בכניסה ליישוב אלון הגליל, ליד מחלף המוביל. שלומי מנכ"ל חבורת השביל. דורון- ארכיונאי השביל והאיש שלנו למשימות מיוחדות. בני – שהצטרף כחבר מהמניין וזה לו הקטע הרביעי, יחד עם עבדכם הנאמן אחראי הקפה והוויסקי.

השביל ירד במתינות לכיוון צפון מזרח אל צמת יפתחאל ואל מחלף המוביל. המחלף החדיש, שנחנך לא מכבר ,שחרר את תושבי הסביבה והנוסעים לצפון מפקקי תנועה מתמידים, לבאים מכל הכיוונים.

עכשיו אמצע פברואר והאביב משתולל. את פנינו קידמו שדות חיטה ירוקים, כלניות בשלל צבעים, רקפות, רתמים לבנים עיריות ושפע של פרחי עונה. הצמת והמחלף נמצאים באפיקו הרחב של נחל יפתחאל שמנקז את בקעת בית נטופה ואת בקעת תורען.

פסענו במעבר מתחת לכביש 77 ועלינו לתוך כרם זיתים צעיר. לאחר כמה דקות הגענו ל"פינה בשביל".  שני שולחנות "קק"ל תחת שני אלוני תבור. מקום טוב לכוס קפה ראשונה.

בישראל נפוצים שלושה מיני אלונים. אלון התבור, אלון התולע ואלון מצוי. האלונים והאלה, הם עצי החורש הארץ הישראלי הדומיננטיים. בעבר היו בארץ יערות עבותים של אלונים ואלות עתיקים. בתקופה העותומנית חוסלו מרבית היערות לצורך הסקה. בכמה מקומות הקדושים למוסלמים, נותרו אלונים עתיקים בני מאות שנים. כאן מצאנו את הבלוט שנבחר ל"חפץ" שמייצג את קטע השביל הנוכחי. בלוט האלון מורכב מפרי שנעוץ בתוך כוס המכונה, "ספלול".

שמורת הסוללים היא גבעה מיוערת. השביל התפתל בין העצים והשיחים. מילים, תמונות, או סרטונים לא יוכלו לתאר את היופי שהקיף אותנו. פריחה ססגונית מדהימה, ירוק רענן, אלונים, אלות ושקדים בפריחתם הלבנה. פסענו לאיטנו בגן העדן האביבי, למרומי הגבעה.

מצפון נשקפו רכס יודפת, תל חנתון ואגם אשכול, כפר מנדא, כפר תורען ובית רימון. נופי הגליל התחתון כוללים ארבעה רכסי הרים, המופרדים על ידי בקעות המשתרעות ממזרח למערב. תוואי השביל מתפתל על הרכס הדרומי. רכס הרי נצרת והר תבור. מדרום – עמק יזרעאל ועמק כסולות. מצפון – בקעת תורען, ולאחריה, רכס תורען.

מראש הגבעה ירדנו מזרחה לכיוון ציפורי. יצאנו מהחורש וחצינו שדה חיטה ירוק  שבצדיו שורות של עצי זית ותיקים ומסוקסי גזע. ממול התנשא בגאון תל ציפורי.

צילם - בני. 

מימי בית שני ועד לסוף המאה החמישית לספירה שימשה ציפורי כעיר מחוז חשובה. כאן שכנה הסנהדרין. כאן חי רבי יהודה הנשיא וסידר את ששת סדרי המשנה. אוכלוסיית העיר הייתה מעורבת. גרו בה יהודים, נוצרים, רומאים ויוונים. על פי מסורת הנצרות, בציפורי חיו יואכים  וחנה, הורי מרים הבתולה, אם ישו. בעתיקות ציפורי נמצאו שרידים רבים ומעניינים. כנסייה, פסיפס מרהיב, מקוואות, תיאטרון, ומערכת אספקה ואגירת מים מתוחכמת ומיוחדת. הגן הלאומי בציפורי מומלץ מאד לביקור.

עד 1948 הייתה במקום עיירה ערבית בשם "עספוריה". ב1949 הוקם מושב ציפורי למרגלות התל בצד דרום.

על פנינו חלפה חבורת רוכבי סוסים.

"כל הכבוד שביליסטים. יישר כוח".  בירכו אותנו בהנפת כובעי בוקרים.

השביל התפתל מצפון לתל ציפורי המוקף בבוסתנים עתיקים.  זיתים בני מאות שנים, שקדים בפריחתם ומשוכות צבר.

בפאתי התל נמצא קבר ר' יהודה נשיא. כאן עצרנו להפסקת הקפה השנייה. מבנה הקבר מתוארך למאה השנייה לספירה. היסטוריונים סוברים כי פה נקבר, נכדו של ר' יהודה הנשיא.  ר' יהודה הנשיא עצמו. נקבר ככל הנראה  בבית הקברות לעשירים יהודים בבית שערים.

נכנסנו למבנה. בפנים מצאנו סידורי תפילה ומזמורים. נרות ותשמישי קדושה. בני אמר שלא במקרה הגענו לפה והציע שנקרא משהו.  ספר תהילים שהיה על הקבר נפתח בדיוק במזמור קכח. 

תהילים פרק קכח 

א  שִׁיר, הַמַּעֲלוֹת:
   אַשְׁרֵי, כָּל-יְרֵא יְהוָה--הַהֹלֵךְ, בִּדְרָכָיו.
ב  יְגִיעַ כַּפֶּיךָ, כִּי תֹאכֵל;אַשְׁרֶיךָ, וְטוֹב לָךְ.
ג  אֶשְׁתְּךָ, כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה--בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ:
   בָּנֶיךָ, כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים--סָבִיב, לְשֻׁלְחָנֶךָ.
ד  הִנֵּה כִי-כֵן, יְבֹרַךְ גָּבֶר--יְרֵא יְהוָה.
ה  יְבָרֶכְךָ יְהוָה, מִצִּיּוֹן: וּרְאֵה, בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם--כֹּל, יְמֵי חַיֶּיךָ.
ו  וּרְאֵה-בָנִים לְבָנֶיךָ: שָׁלוֹם, עַל-יִשְׂרָאֵל.

המזמור התאים מאד  לאווירה האופטימית האביבית והזחוחה של טיול היום.

עם רון בלב,  אוכל בבטן, מעט וויסקי בעורקים,  שמנו פעמינו מזרחה על הכביש לכיוון מצפה הושעיה. המצפה, שקם ב1980 כהיאחזות נח"ל, גדל ליישוב דתי לאומי המאוכלס ב330 משפחות. לפני השער פנינו דרומה והתחלנו לטפס בוואדי.

"כי האביב שוב צוהל בעקבותייך. והירוק מציץ בחלונך" זימרנו ובחרנו בשיר העליז לייצג את קטע שביל היום.

הצלם - דורון

ברם, בעקבותינו צעדו שתי נערות וכלב מהושעיה שיצאו לטיול אביבי. השטח סביבנו חשוף מעצים ומכוסה בצמחיית הבתה הים תיכונית. בעיקר צמחי סירה קוצנית. ככל שעלינו בקווי הגובה נפרשו מצפון נופי הגליל התחתון. הנערות חזרו להושעיה. נכנסנו לחורש והמשכנו בעלייה מתונה לכיוון דרום מזרח.

 לפתע נחרדתי. שפשפתי עיני ולא האמנתי. על אבן גדולה, בצמוד לסימון השביל הרגיל, הופיעה נקודה כתומה וחצופה. לא, זה לא מקרה. הנקודה הופיעה שוב ושוב גם על סימונים בהמשך. נזכרתי שמאתיים קילומטר דרומה מכאן, ראינו נקודה סגולה ספק  וורודה, בקטע שבין דביר לכרמים. אז התחוללה שערורייה זוטא . קמה ועדת חקירה שהגיעה למבוי סתום ולא הסיקה מסקנות.  ייתכן, שאלו חייזרים, שסימנו את הנקודות הכתומות והסגולות?

גירדנו בראשנו ולא ידענו מה לעשות. חיפשנו מקום לעצור לקפה ולא מצאנו.

קול המואזין הקורא לתפילת יום שישי בצהריים החזיר אותנו למציאות. בלית ברירה המשכנו לצעוד בשביל לכיוון הכפר משהד. הכפר הציורי בנוי על צלע ההר וצופה צפונה לבקעת תורען ולבית רימון. 

פעוטות התרוצצו על הכביש והתבוננו בנו בסקרנות. בתי הכפר טיפוסיים ובחצרות אפשר לראות בעלי חיים, וחקלאות זעירה. במרכז הכפר עברנו ליד בית קברות עתיק ופסטורלי. המסורת מספרת כי יונה הנביא קבור פה. (תודה ליובלש, הצועד בבלוג אחר) .

כעבור כמה דקות הגענו לכניסה לכפר, ולמפגש עם כביש 754. כאן הסתיים הטיול.

לאחר חמש דקות של נפנופי ידיים עצרה לנו מונית מקושטת בסמלי הפועל תל אביב ולקחה אותנו בחזרה לנקודת ההתחלה, לאלון הגליל. נהג המונית תושב משהד התפאר כי יש בכפר 7,500 תושבים ומועצה מקומית עם גירעון של 75 מיליון שקלים. באמת כל הכבוד. כל הכבוד גם לשלומי שלמרות מיחושיו צעד  יפה בשביל.

באלון הגליל התעכבנו לגנוב עוד כמה רגעים של יופי, עם כוס תה מורתח. שקית אחת של ויסוצקי ואחת בטעם משמש אפרסק ואוכמניות, באותו הפינג'אן. חיים יפים.

לקטע השביל הבא