0
שלושה חודשים הוא גר בלונדון. רציתי להיות חלק מהחיים החדשים, ולו רק לזמן קצר. רציתי להראות לו שאני תומכת בו, גאה בו. רציתי לוודא שמערכת היחסים שלנו לא נפגעה בגלל המרחק. וזה היה עונג גדול לגלות אותו מחדש. לראות את הילד שעזב את הבית בתוך הגבר שהוא צמח להיות. הוא הלך לפנינו, ולמרות שהיינו בלונדון כבר המון פעמים בעבר הלכנו אחריו והקשבנו לו ברוב קשב כי עכשיו זאת העיר שלו.
אחר כך הלכנו לסופרמרקט. מחירי המזון בלונדון זולים משמעותית מהמחירים בארץ. הנה כמה מחירים לדוגמא: ליטר חלב במיכל פלסטיק- 4.30 ₪, לחם פרוס מקמח מלא- 4.60 ₪, גבינה צהובה (כמו עמק) 250 גרם: 6 ₪. היה לי מאד כיף להסתובב עם החברה שלו בחנות הבגדים הענקית, ולהקשיב למה שיש לה לומר בענייני אופנה. אגב, האופנה האחרונה בלונדון היא מכנסיים קצרות מעל טייץ או גרביונים. בעיני זה די מכוער, היא אמרה שזה דווקא חביב. בסוף הסכמנו שזה חשוב מי המתלבשת. ראיתי גם נשים בגילי לבושות כך, וזה נראה לי לא הולם בדיוק כמו השמלה של שרה נתניהו. יש כאלו שהולכות עם מכנסיים כל כך קצרות שנדמה לי שהן בעצם לובשות תחתונים על המכנסיים. אם זה היה פורים, הן היו בקלות יכולות להוסיף S על החולצה ולהגיד שהן סופרמן... אחרי שעה של שיטוט יצאתי עם 3 זוגות מכנסיים שעלו לי פחות מ-150 ₪, כולם ביחד. בונוס.
בערב הלכנו לפאב השכונתי. היו שם בערך 15 אנשים. כמעט כולם גברים. חלקם צעירים בשנות העשרים לחייהם, חלקם מבוגרים והיו אפילו קשישים בשנות השבעים לחייהם. הגיל לא מהווה פקטור בפאב. ראיתי את זה בסדרות בריטיות. כולם שותים עם כולם. זה היה יותר מדי בשבילנו, אז פרשנו. הם לביתם, ואנחנו לבית האבות שלנו.
בבוקר האחרון שלנו ביחד הלכנו לטייל בהייד פארק, לבקשתי. הייתי חייבת לראות קצת ירוק. זה היה יום ראשון בבוקר, וכמיטב המסורת עמדו בפינת הפארק כמה נואמים על במות מאולתרות. אחד שר פסוקים מהתנ"ך. הוא היה מוקף בשלטים מעוטרים במגיני דויד, ובכתובות תמיכה בישראל הלא היא ארץ הקודש ממנה ייצא המשיח. מולו עמד גבר מוסלמי, וככל הנראה דיבר על דברים אחרים לגמרי. לא שמעתי, וגם לא רציתי לשמוע, כי יש לי מספיק מהחרא הזה פה. לא צריך לנסוע בשביל זה עד ללונדון. העדפתי להסתכל על הסנאים.
|