דווקא באה טוב (-:
אני מתכוונת קצת לשתף כאן, קצת להקיא כאן, קצת לצחוק בקול רם ובהחלט לרקוד כאילו אף אחד לא רואה אותי...
פוסטים פופולאריים
-
את?? רווקה?? לא יכול להיות...!!!
16/1/08 | 760 צפיות
-
ושוב מנקה את הנשמה!
17/3/09 | 720 צפיות
-
אמא'לה - חיפה!!!!
17/12/07 | 464 צפיות
-
קילו
6/1/08 | 802 צפיות
-
הכל כל כך שביר...
8/10/07 | 363 צפיות
-
מצפצפים אלינו
6/2/08 | 715 צפיות
פוסטים אחרונים
- מישהו מכיר את הדרך לצפון? עזרה! 30/3/09
- ושוב מנקה את הנשמה! 17/3/09
- כמה שאני התגעגעתי... 2/2/09
- הצעת חוק: מעליות בעבודה - מי מצטרף? 9/4/08
- תשפריצו בעמידה! 28/3/08
- היא אוהבת רק רדיו סגור, אוהבת...ש(לא) מנגן 27/3/08
הכל בגלל קיסם קטן
הדברים הקטנים האלה שקורים לנו ביומיום הם החומר הכי טוב לבדיחות. יש דברים שהס מלהזכיר, ובהחלט אהסה את עצמי מלכתוב עליהם... אבל יש דברים שכולנו מכירים, לכולנו זה קרה ובכל זאת - זה מצחיק בכל פעם מחדש. אכלתי ארוחת צהריים היום עם חבריי הטובים במסעדה קסומה וקטנה בנווה צדק. אחרי שהוכרזה התחממות בגזרת חברתי הטובה והשטח הוכרז "שטח אש" ואחרי שכוחות האו"ם בשיתוף כוחות הביטחון נחלצו לעזרתנו והוכרזה שביתת נשק, הזמנו אוכל (שלא לומר 2 קילו בשר...) והעברנו במסעדה שעתיים תמימות מופלאות. שום דבר לא רמז על הדרמה המתקרבת. היינו עדיין תמימים. ישבנו ביחד, דיברנו, צחקנו את עצמנו למוות, חמודים כאלה. אז הגיע שלב קיסמי השיניים. כל אחד מאיתנו קילף לו קיסם תמים, הניח כף יד ב"אזור הפשע" (כמיטב המסורת הפולנית) והכל היה אמור להיגמר תוך כמה שניות וברוגע. באמת התכוונו שזה יסתיים כך כדי שנוכל להתחיל לעכל את כמויות האוכל שהעמסנו על עצמנו. אני וחברתי הטובה ראינו שחברנו הטוב מתמהמה עם הקיסם שם למעלה, פניו נעשו אדומות, עיניו נפקחו עד קצה גבול היכולת ואז הוא פלט ביבבה:"ממי! נשבר לי הקיסם בפה." חצי השעה שרדפה את היבבה הזאת הייתה מהמצחיקות שנרשמו בהיסטוריה. זה התחיל בזה שהוא ניסה לשלוף אותה עם קיסם אחר. זה לא ממש חכם, כי הקיסם הנוסף החליט גם הוא להשאיר חתיכה באתר הארכיאולוגי שהלך והתהווה אצלו בשן. זה המשיך ביללות קטנות מצידו ובבקשה לעזרה. בסופו של דבר, הלכתי איתו לשירותים. לא הייתה ברירה. עמדנו בשירותים דקות ארוכות. הוא עם פה פעור ואני עם שתי הידיים בתוך הפה שלו, מנסה ללקוט את החתיכה התקועה ולהציל אותו מעונשו של זה. (אם זאת לא הקרבה מצידי, אני לא יודעת הקרבה מהי...) אין צורך לומר שהתקף הצחוק שתקף אותי לא אפשר לי להתרכז במשימה ביעילות, מה גם שבאותן דקות תמימות, השלפוחית של כל יושבי המסעדה קראה את קריאתה ושלחה אותם לשירותים כך שכולם נחשפו לקלון שלנו. חברתנו הנוספת ישבה בינתיים בשולחנה, מתכווצת מצחוק לבדה... חזרנו לשולחן מובסים. זה לא עבד. אני מקווה שכשהוא הגיע הביתה הוא התמודד ונפטר מהגוף הזר הזה שהחליט לבנות לו את ביתו בתוך פיו.
והקטע הכי טוב הוא שאם זה נגיד קורה לנו בדייט או בפגישת עסקים מאוד חשובה, אנחנו בחיים אבל בחיים לא נודה. אנחנו נסתום את הפה, נחניק את יבבות הכאב, נתפוצץ מצחוק או ממבוכה בתוך הבטן ולא נשמע מילה אחת שתיאמר על ידי הפרטנר שלנו, אנחנו נחשוב בלי הפסקה על חתיכת הקיסם שתקועה לנו שם בפה...אולי כך נפסיד את אהבת חיינו, או את העסקה שתאפשר לנו exit בחיים והכל בגלל קיסם קטן.
למהדרין העליתי תמונה קטנה מזירת הפשע. |
תגובות אחרונות
-
יוני-ל
בתגובה על דולר/מדד/ריבית/אג"ח/ני"ע - איזה פחד!! עזרה? מישהו?
-
ritabar
בתגובה על bad hair day / "שיער" - הגרסה האמיתית
-
^ ^
בתגובה על מישהו מכיר את הדרך לצפון? עזרה!
-
ettgar1
בתגובה על ושוב מנקה את הנשמה!
-
מלכת האמבטיה
בתגובה על כמה שאני התגעגעתי...
-
בונבנירה
בתגובה על הצעת חוק: מעליות בעבודה - מי מצטרף?
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אחותי, אם אני חתומה על הצחוק הזה שלך
אני יכולה למות מאושרת
חחחח - גדול!
נעמה,
בפעם הבאה שאת נכנסת עם מישהו לשירותים כדי להוציא לו קיסם, הקפידי לשנן את הכללים המפורטים בסרטון הבא. כך תבטיחי העלמת הקיסם ללא קושי, ללא כאבים, ובעיקר - בלי מבטים רבי משמעות מהממתינים לתורם בשירותים...
http://www.youtube.com/watch?v=9uiDF_CjZwk
אני קוראת וצוחקת, ומרגישה כאילו זה קורה ממש לידי.
את נהדרת, ממש כיף לקרוא אותך.
נכון! נכון! נכון!
איזו מלקטה הביאו לנו, זה היה נראה כאילו הממוטה (ולא, אני לא מדברת על ל' חברתנו הטובה) בכבודה ובעצמה מורטת איתה גבות...
אני עדיין צוחקת לי בצד, בשולחן.
שכחת לציין שבאמצע ניתוח - פה - פתוח האדון נזכר שהוא צריך להשתין, ביקש סליחה, נכנס לתא ואז חזר להמשך טיפול. והפינצטה המטבחית הפסיכוטית שהמלצרית הביאה. יכלנו לעקור לו שן איתה. איזה יום!
למנגנון הצחוק שלי אל מול פדיחות שקוראות לאנשים מולי אין שליטה, אין נימוס ולא עובדים עליו הכללים הפולניים. אני פשוט נקרעת, מתפוצצת להם בפרצוף. מזל שמכירים אותי, זה באמת יכול להעליב...
אין ספק שאחרי שעובר הכאב, הלחץ, או הפאניקה הזמנית שתופסת אותנו, הרבה דברים נראים מצחיקים בטירוף..
לפעמים לצחוק מולם זה אולי לא יפה אבל מתבקש... :)
חחחח...זה ענק
כל כך אנושי!
אכן פדיחה :)
את מזכירה לי שפעם עזרתי למישהי לנקות עם קיסם, אוכל שנתקע לה בפלטה, כי לא הייתה לה מראה.
וכמובן שכל האנשים נזכרו לעבור דווקא אז :)
תמיד כיף לקבל תגובות ממך. תמיד. באמת!
תודה מותק!