אני בעד התבוננות בדברים פעוטים
כמו לעשות מהצמר חוטים
שמטיב האמור
נוטים פעם להפוך בגדים חמים
ופעם נטווים יריעת אוהלים נטויים
חוסמים משב רוח
או נקרעים
לקרעים
XXX
את התבונות
המעמיקות בנצורות והגדולות
להניח ביד נזירים
וסופרים
לסיכום הגותם ומהותם
לחוכמות נדוגות
מתעלומות עלומות
XXX
גם ביד שכאלה המונים את הזמן
ויודעים כמה גרגירים
ניגרים בכל הזמנים
וכמה נתקעים
ולאלה השותקים שישים שנה
בטרם הניחו דיו בקסת
שהפכו קשישים
עד שנשחקו בהם החושים
אז נגשו אל הדיו
ביקשו אותה לצקת וגם אז
לא חדלו מלחדול לטבול
בביסוס ההיסוס ועוד עשור נוסף בקיסוס
ציפורנים שחוקות גילפו את הלוחות. מרחו אותיות אחדות
על רוחות ואורחות הלב וראו
כיצד נספגות
כזיעה בבגד
גיששו בריחות
שמא מצויות עוד אותיות
שהתנודות והסופות
מסתירות
ועד כה אינן חשופות לנודעות כטיב סודות האותיות
בכתיב.
XXX
אני בעד חוכמת הפרחים היודעים שהם צמחים
וחלילה אינם מניחים שהם נחים על גזעים
חרף העובדה שאין בראש עליי כותרתם
דעת
יודעים זאת
מהרעד
XXX
אני בעד חוכמת איש
שלא החיש יתר על המידה צעדיו
שהבין שבכל תנאי ישחוק סנדליו
ותנועתו מכאן
ולאן
זה עניין מיזמן לזמן
שידע את כל עזבונות
המתים
והפתגמים שכתבו אחרים
ללא פגמים.
וסכם אותם כנוספים
המצטברים לאוספים
שהבין בכל יום ויום שחלף
נותר עוד יותר מהמעט
שהדעת
אינה נוגעת
ועת לכל דבר
נודעת על כורחו ורוחו
שככלות הכל מגדליו
יהיו נופלים עליו או לצדדיו
שאיש לא שלף קלף אקראי
כבן חלוף ארעי
שהאדם מזומן בזמן
הראשון אינו נאמן
במיומנויות להגשים
חוכמות יתר והאחרון, כלליו שישליך את כולם
לאלף הרוחות
XXX
עכשיו אני שב למנזר
לסיפור הנזיר שהחזיר את נשמתו
שסיים לסתת לוחות
באחרון הכוחות
שבקצה רוח אפו
הניח קטע יחיד בזירה עם מעט חפציו
לצד גופו :
"אשרי האיש שמעולם לא נידרש
לא במעשה ולא בדרש להוכיח
חצי דבר. על אחד כמה וכמה
בגדולות והנצורות
לא עסק
מלבד התבוננויות
כיצד הן אצורות
ונפרטות בפעוטות
כי מיום קדם ועד אמש
אין חדש תחת השמש
XXX |