| על פרשת בא והמכה (מכת הקור) שלא ניתנה "הנני העני ממעש, נרעש ונפחד".כך פותח החזן את תפילת המוסף ביוה"כ. והיום הקור שאחז את האזור ואת בית הכנסת הקפיא ושיתק את מחשבתי עד כדי שמרגיש שהיום אני עני ממחשבות ומיכולות כתיבה. נאבק בעצמי אם לצאת מהמיטה, נהנה מחום המזגן, סופר באצבעות אם יש מניין או אין מניין, נהנה מהספקולציות אם "ההוא" יבוא עם בניו ומה יקרה אם לאו..האמת, השתעשעתי במחשבתי..:"נתן בהם מכות במצרים אבל מכת קור אחת כמו היום הייתה מכריעה! וים סוף?!..אפשר היה לעבור אותו בהחלקה על הקרח! לא יותר "סקסי", כמו מבצע 1+1 ...גם נס וגם הנאה..אבל אז דווקא משפט כמו: אחרי המעשים הולכים הלבבות, הוא שהצליח "להקים" ולהוביל את המכונית (שמהקור בקושי הניעה) אל בית הכנסת. פרשת בא, ממשיכה את קודמתה עם תיאור שאר מכות מצריים וההכנות ליציאת מצריים.יציאת מצריים סימבולית כ"כ לאורך ההיסטוריה בתיאור של:"מעבדות לחירות". ואודות כך (מעבדות לחירות) נכתבו מיליוני שירות וככל הנראה שייכתבו עוד מיליונים נוספים. גם היום הקור היה עז ואף אחד לא העז להוריד את מעילו בבית הכנסת.חימום המזגן לא עבד ובאותו רגע של קור עז וטיפול כושל במזגן הבנתי שהישגיים טכנולוגיים מרשימים נוטים להשכיח מאיתנו את מעמדנו האמיתי (ועוד לא הגענו למעמד הר סיני.., שהטכנולוגיה עוזרת לנו להדחיק מחשבות "ומובילה" אותנו למחשבה: הכל עשינו לבדנו, בכוחנו, ועוצם ידנו, אנחנו בני חורין למחשבה ועשייה" בית הכנסת היה קפוא! ועימו גם האירועים הגלויים והסמויים.גם קרני השמש לא הועילו "בהפשרת" המתפללים שחמקו מעת לעת מבעד לפתח הדלת.אבל כמו שרק ביה"כ לאורך שנותיו יכול היה לעמוד מול איתני הטבע, ולספק אינספור רגעים מרגשים, גם הפעם הוא, בית הכנסת, לא אכזיב. את הקור העז הצליחה להפשיר תפילתו של ילד בן 6! שעלה אל התיבה לשיר את שיר הכבוד. תפילה זכה בקול בוטח של ילד בן 6!תפילה שנלמדה מאב לבן והועברה במסירות והמון אהבה! תפילתו של הילד עטפה את המתפללים בחום ואהבה "ועשתה את העבודה" (ששום מכשיר טכנולוגי לא הצליח )באותם רגעים. משפחה וחברים יקרים,לשבוע החדש אני מאחל לכולנו שעל אף תביעתנו לחירות על ידי שחרור מוחלט נדע למלא את החובות המוטלות עלינו באהבה! שלכם באהבה, ליאור |
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ליאור
שלחתי לך כוכב
יפה השילוב שיש בך של מעשים ושם נשמה יתרה.
ישר כוח
סיגל רוה