האימפריה מוכה שנית

הופיע בדיוקן מקור ראשון גליון 810 15.2.2013

במאות הקדומות נהגו להרוג בטימבוקטו את מי שלא הי המוסלמי ,השנה טבחו שם את מי שלא היה מוסלמי מספיק.

מאלי הקדומה, ממלכה מוסלמית שנודעה בעושרה ובספריות הענק שלה, קרסה ודעכה בגלל מתקפות של צבאות מוסלמיים. 400 שנה אחר כך מאיים גורל דומה לפקוד את מאלי המודרנית, שנחשבה עד לא מכבר לסמל של יציבות שלטונית ושגשוג באפריקה. המרחבים העצומים של מאלי הפכו אותה בעבר בעיני האירופאים לממלכה אגדית מצופה כולה זהב. עכשיו המרחבים האלה הם ממלכת אירגוני הג'יאהד ,אבן הפינה לחליפות האסלאמית העולמית .בנתים המערב מצליח למנוע השתלטות שלהם על המדינה כולה .אבל המילה אחרונה עדיין לא נאמרה.

 ניצחון של אל-קאעידה בקרב הזה, מבינים במערב, יהיה יריית הפתיחה לקראת המתקפה האסלאמית הגדולה מכולן

פייר שאיין, מורה לתופים אפריקניים: "בשנה שעברה הייתי במאלי, וקיבלו אותי ואת חבריי בכבוד רב דווקא בגלל שאנו יהודים. החברים הכי טובים שלנו שם הם מוסלמים. כמה ימים לאחר שחזרנו ארצה שמענו על המרד והכיבוש, שפגע מאוד בכל אנשי המוזיקה. ארגנו ערב התרמה עבור אמני מאלי, והכסף שימש אותם כדי להגר מאזורי הצפון"

מטיפים שהגיעו למאלי ב-2002 מאפגניסטן ומפקיסטן החלו להפיץ את האידיאולוגיה שלהם ולהקים ארגונים חמושים. המימון הושג בין היתר על ידי חטיפת אזרחים מערביים וגביית כופר מממשלותיהם תמורת שחרורם. כשבריטניה סירבה לשלם כופר עבור התייר אדווין דייר, הוצא האיש להורג בעריפת ראש

בשבוע שעבר כבר הגיע נשיא צרפת פרנסואה הולנד לביקור קצר בטימבוקטו המשוחררת, והתקבל בשירה ובריקודים על ידי המקומיים, שחלקם אף הניפו את דגלי צרפת. למי שמכיר את ההיסטוריה של העיר כשונאת זרים, בפרט את לִבני-העור שביניהם, מדובר במחזה מדהים, המעיד על הסבל שהנחילו האסלאמיסטים לאוכלוסייה.

".....אפריקה נרחבת, האם שמש

מאירה וגבעותייך מקפלות בחיקן קריה נאווה

כאותן ערים שזרחו בליל העולם היותר ישיש

או שמא השמועה על טימבוקטו שלך

חלום רופס כחלומות הזמן העתיק?"

('טימבוקטו' מאת לורד טניסון, 1829, בתרגומו של משה דור)

במאות ה-18 וה-19 הייתה טימבוקטו שֵם שנכרכו בו אגדות רבות, מילה נרדפת למקום שכף רגלו של האדם הלבן לא דרכה בו מעולם. הפואמה שכתב המשורר הבריטי טניסון על העיר חיזקה את ההילה שטוו סביבה מספרי סיפורים אירופים. נוסעים נועזים יצאו לגלות את מקור העושר האגדי ואת העיר שטרפה את חלומותיהם. הם קיוו למצוא ארמונות מצופים זהב ואינספור כלי שנהב, אך עד מהרה הם מצאו עצמם בחלום בלהות: מסע ארוך דרך מדבר סהרה, מחלות טרופיות, חום נורא, פשיטות של שבטי שודדים ועוינות מצד המוסלמים המקומיים. מי שנפל לידי אלה האחרונים היה נלקח לעבד במקרה הטוב, או מוצא להורג בעינויים איומים במקרה הרע.

מבין ההרפתקנים הרבים שיצאו למסעות לטימבוקטו לפני 1830, רק שלושה הגיעו אל היעד. הראשון היה הסקוטי מונגו פרק, שביקר בטימבוקטו בראשית המאה ה-19, אך מת בדרך חזרה. סקוטי נוסף, אלכסנדר גורדון לאינג, הגיע לעיר בשנת 1826, ונרצח לאחר שיצא ממנה בדרכו למרוקו. לבסוף היה זה הצרפתי רנה קאיה, שב-1828 עשה את כל הדרך לטימבוקטו. הוא התאכזב מרה לגלות שזו אינה העיר המפוארת שציפה לראות, אלא אוסף בקתות עלובות. עם זאת מסעו לא היה לשווא - פרס של 10,000 פרנקים הוצע בארצו למי שיגיע לעיר האגדית ויחזור לספר את הסיפור. לאחר ייסורים איומים הצליח קאיה להגיע לבניין השגרירות הצרפתית במרוקו, כשהוא לבוש סחבות ונראה כקבצן. נדרש ממנו מאמץ רב כדי לשכנע שהוא נוסע וחוקר צרפתי.

אם מי מבין שלושת הנוסעים האמיצים היה מגיע לטימבוקטו בשבועות האחרונים, הוא לא היה רק מתאכזב, אלא בעיקר מזדעזע. העיר, יחד עם חלקה הצפוני של המדינה מאלי שבה היא שוכנת, נכבשה בידי טרוריסטים הקשורים לאל-קאעידה. הללו השליטו ברחובותיה משטר אימים רצחני, ושרפו והשמידו ככל יכולתם אוצרות תרבות וספריות. במשך כעשרה חודשים הפך חלק ממאלי לאזור הגדול ביותר בכדור הארץ שנשלט בידי ארגוני הג'יהאד.

בימים האחרונים הצליחו הצרפתים ובעלי בריתם האפריקנים לשחרר את האזור, אך המורדים רק נמלטו ללא קרב על מנת לתקוף שוב בעתיד. לאסלאמיסטים, כך התברר במהלך הקרבות, יש נשק מודרני ביותר, שמגיע ממחסניו של שליט לוב המודח מועמר קדאפי. הארסנל שברשותם הוא כמעט שווה ערך למה שמחזיק כל צבא מערבי, ונראה כי מלחמתם כנגד הממשלה החוקית של מאלי תימשך עוד שנים ארוכות. כזה הוא גורלה של מאלי, תרבות אסלאמית מפוארת שפעם אחר פעם רוסקה והושמדה דווקא בידי אחיה המוסלמים.

מצרים הוצפה בזהב.

ההיסטוריה של מאלי מאז עצמאותה היא כמיקרוקוסמוס של ההיסטוריה האפריקנית, ויש חשש שגם העתיד הצפוי לה עלול להיות עתידה של היבשת כולה. לכאורה זוהי מדינה חסרת חשיבות בזירה הגלובלית. היא ענייה מאוד, רובה מדבר, ואין בה נפט או משאבים יקרים אחרים. מה שכן יש לה בשפע הם מרחבים. שטחה של מאלי, 1.2 מיליון קילומטר מרובעים, גדול פי שניים מזה של צרפת, שבעבר שלטה עליה. חלקה הצפוני הוא פשוט המשך של חולות הסהרה האינסופיים. השטחים העצומים, שאין כל אפשרות לפקח עליהם ביעילות, הם גן עדן עבור ארגונים מיליטנטיים שיכולים להקים בהם מאחזים ולצאת מהם לפעולות טרור.

שמה של המדינה, שעד קבלת עצמאותה הייתה ידועה כ"סודאן הצרפתית", הוא למעשה שמה של אימפריה קדומה שהקימו שבטי המאנדיגה. ממלכת מאלי האדירה השתרעה מסנגל וחוף האוקיינוס האטלנטי עד ניגריה, ומהרי אדשר במאוריטניה עד גיניאה העילית – שטח שאורכו כ-2,400 ק"מ ורוחבו 1,300. זאת הייתה ישות מדינית עשירה מאוד, ששיירות הגמלים שיצאו ממנה חצו את מדבר הסהרה כשהן נושאות מטעני זהב, שנהב ונוצות יענים אל חופי הים התיכון והמפרץ הפרסי.

סונדיאטה קאיטה בציור מודרני

מייסד ממלכת מאלי היה סונדיאטה קאיטה, שחי במאה ה-13, בערך בזמנו של הכובש המונגולי ג'ינגיס חאן. על פי האגדה בצעירותו היה קאיטה נכה, אך החלים באמצעות כישוף. כוחות כישוף הם גם שסייעו לו להביס את אויבו, מלך הסוסו. עד היום שרים בעל פה באזור מאלי ובמדינות אחרות אפוסים על אודותיו, וסיפור חייו הופיע בגרסאות שונות לילדים ובשלל שפות כולל בשפה העברית .

קאיטה אולי הכיר את האסלאם, אבל ככל הנראה היה פגאני. יורשיו, שהתעשרו הודות לשליטתם בסחר הזהב ממערב אפריקה לצפונה, כבר היו מוסלמים אדוקים. כך למשל מסופר על המלך מאנסה מוסה, שליט מאלי בשנים 1312-1337, שיצא למסע למכה כשהוא מלווה בשיירה של 15 אלף גמלים טעוני זהב, 12 אלף עבדים, ועוד מחנה עצום של עשרות אלפי פקידים, משרתים ופרשים. בדרכו ביקר אצל השולטן הממלוכי, והדהים את המצרים בעושרו הרב. אנשיו רוקנו את חנויות קהיר ושוקיה, כשהם קונים בשמים, תכשיטים, זמרים ונערות. הפזרנות שלו הורידה את ערך הזהב במצרים ל-12 שנה, מה שגרם למשבר כלכלי במדינה. והמלך עצמו, אחרי שבזבז כל כך הרבה במסעו, נאלץ בסופו של דבר לקחת הלוואה כדי שיוכל לחזור הביתה.

ציור אירופאי של מאנסה קייטה

מאז המסע ההוא יצא שמה של טימבוקטו למרחקים כעיר העשירה בתבל. בד בבד היא הפכה למוקד מרכזי של לימודי האסלאם: הוקמה בה מכללה ללימודי הדת, נבנו מסגדים גדולים שהיוו מרכזים חשובים להפצת האסלאם באפריקה, והוקמו ספריות ענק. גם לימודי המדעים הכלליים שגשגו בעיר והוסיפו לתהילתה.

בתקופת הפריחה של טימבוקטו התגוררו בה כ-100 אלף איש, פי חמישה מאוכלוסייתה היום. העידן הזה הגיע לסיומו לאחר מותו של מאנסה. פשיטות מוסלמיות מן הצפון במאה ה-15 שמו קץ לשגשוגה של ממלכת מאלי. הקריסה הסופית הגיעה ב-1591, כאשר צבא ממרוקו, מחוזק בספרדים ופורטוגלים שהתאסלמו, תקף את מאלי בעזרת כלי נשק לא מוכרים: רובים. האימפריה נפלה כלא הייתה, האזור שקע לאנרכיה, והמסחר דעך. טימבוקטו, העיר הנערצת מהעבר, הפכה לצל עלוב של עצמה.

דווקא בשנות הדעיכה של מאלי נפוצו בארצות המערב אגדות על עושר מופלג ועל עיר שגגותיה מצופים זהב - הדים לסיפורים על אותו מסע מדהים של מאנסה מוסה במצרים. ב-1853 הגיע לעיר הגרמני הינריך ברט, שחקר אותה באופן יסודי ופרסם את ממצאיו. מכאן ואילך שוב לא הייתה טימבוקטו סמל למסתורין שבקצה העולם, אלא רק עוד עיר אקזוטית. ועם זאת משהו מהמיתולוגיה שרד, כפי שמוכיח 'טימבוקטו' של הסופר האמריקני פול אוסטר, רומאן שהדמויות בו רואות בעיר האפריקנית ההיא את מחוז החפץ הבלתי מושג את ארץ הפלאות שמעבר לעולם החיים..

הפדרציה שלא הייתה

בסוף המאה ה-19 השתלטו הצרפתים על מאלי וכוננו בה את סודאן הצרפתית. כדי לשמור על הסדר במדבר הקימו השליטים החדשים את לגיון הזרים, יחידת צבא מיוחדת שהורכבה משלל חיילים ועבריינים שנאספו מארצות אירופיות שונות. מטרת המתגייסים הייתה לשהות במקום מרוחק שבו איש לא ישאל אותם שאלות מיותרות לגבי עברם, וזאת עשו בהצלחה מרובה.

ב-1958 החליטה סודאן הצרפתית להתאחד עם שכנתה החזקה והעשירה יותר, סנגל. כך נוצרה הפדרציה של מאלי, שזכתה לעצמאות מלאה במסגרת חבר העמים הצרפתי. הפדרציה הייתה אמורה לכלול גם את וולטה העילית (היום בורקינה-פאסו ) ודהומי (בנין), אך שתי אלה חזרו בהן בתוך זמן קצר מכוונות האיחוד. כמה חודשים בלבד לאחר מכן הפדרציה התפרקה לחלוטין. סודאן הצרפתית, שהאשימה את צרפת בתמיכה בסנגל, לקחה לעצמה את השם מאלי ופרשה מהאיחוד. אפשר רק לנחש איך היו קורותיו של האזור משתנות אילו החזיקה הפדרציה מעמד, והאם באמצעות שיתף פעולה דומה לזה המתקיים בגוש האירו, היו האפריקנים מצליחים לשפר את מעמדם הבינלאומי ואת מצבם, ולא שוקעים בסכסוכים בלתי פוסקים.

לאחר פירוק הפדרציה קיבלה מאלי עצמאות. מנהיגה הראשון היה מודאיבו קאיטה, שראה בעצמו צאצא ישיר של סונדיאטה קאיטה, מייסד האימפריה הקדומה, ופעל כל חייו למען "החזרת גדולתה של מאלי". שנותיו הראשונות בשלטון סימלו את תור הזהב ביחסי מאלי וישראל. קאיטה ביקר בארץ, הכריז על כינון יחסים דיפלומטיים, ואף פנה לממשלת ישראל בבקשות סיוע דחופות שנענו בחלקן. לשגריר הישראלי שנשלח לארצו, יהודה בן-דוד, אמר קאיטה: "אם יש עניין שאתה צריך לסדר, תמיד תוכל לבוא ישר לפתח הקבינט שלי, לדפוק ולהיכנס".

מאוחר יותר הפך יחסו ל של קייטה ישראל מסויג ואף עוין, ובהדרגה הופסקה כל פעילות ישראלית במאלי. קאיטה נעשה רדיקלי, הזדהה עם הסוציאליזם האפריקני, ודגל בצמצום הקשרים עם צרפת ועם השכנות הפרו-צרפתיות. הוא בחר להפוך לבעל ברית של נאצר, העניק תמיכה מלאה למרד האלג'ירי כנגד צרפת, וכמהפכן אפריקני בעל נטייה לגוש הקומוניסטי הקים בארצו משטר סוציאליסטי חד-מפלגתי. היו שהגדירו את מאלי בראשותו כ"גרעין לארצות הברית הקומוניסטיות של אפריקה".

שלטונו של קאיטה לא האריך ימים, וב-1968 הוא הודח בידי קציני צבא בראשות מוסה טראורה, שהקים דיקטטורה אכזרית. ב-5 בינואר 1973 ניתקה מאלי את יחסיה עם ישראל, כפי שעשו באותה תקופה מדינות אפריקניות רבות אחרות. המניע העיקרי היה דת האסלאם של רוב תושבי מאלי, לצד החשש שהשכנות לוב ואלג'יריה יגבירו את תמיכתם בטוארגים המורדים אם יימשכו הקשרים עם ישראל.

ב-1991, עם נפילת ברית המועצות, החל במאלי מרי אזרחי כנגד המשטר הצבאי המושחת. טראורה ניסה להשתלט על גלי המחאה ושלח חיילים לירות לעבר המפגינים, שקראו לפרישתו מהשלטון. עשרות נהרגו, אך לבסוף פנה הצבא כנגד השליט והדיח אותו במהפכה לא אלימה. בחסות קבוצה של קצינים צעירים עברה המדינה לשלטון דמוקרטי. מאז הלך המצב במאלי והשתפר בהדרגה. המדינה נשארה ענייה מרודה, ועם זאת הייתה בין היציבות ביותר באפריקה, פוליטית וחברתית.

לפני כמה חודשים חלה שוב תפנית. הפיכה צבאית התחוללה כנגד הנשיא הנבחר, בראש ובראשונה בגלל חוסר הצלחתו להתמודד כנגד המורדים הטוארגים - תושבי הסהרה הלא ערבים, שדרשו עצמאות בחבל אזוואד שבצפון מאלי. עד מהרה התברר שההפיכה הייתה בגדר גול עצמי; המערב הטיל סנקציות על מאלי, ואלה פגעו מאוד ביכולות תפקודה הדלות ממילא. המורדים הטוארגים החלו להשתלט על אזור מדברי, רחוק מהשלטון המרכזי. תחת הנהגתו של הקולונל מוחמד אג נאג'ם, לשעבר קצין בצבא הלובי, הם כבשו את הערים טימבוקטו, גאו וקיראל ואת צפון המדינה בכלל, והכריזו על אזוואד כמדינה עצמאית. מאלי הרשמית סירבה כמובן להכיר בכך, וכמוה גם המערב.

בעוד הטרוריסטים צוברים עוד ועוד ניצחונות, נקלעה מאלי להידרדרות מהירה. המדינה שנחשבה כמודל יציבות באפריקה התגלתה כחלשה, מושחתת יותר ודמוקרטית הרבה פחות מכפי שחשבו במערב. העוני הלך והתרחב, מחירי המזון זינקו והמערכת הציבורית קרסה. באפריל 2012 אמנם התמנה נשיא זמני - דינקונדה טראורה, דובר בית הנבחרים לשעבר - אך במאי 2012 הותקף השליט החדש בידי המון נזעם שחדר ללשכתו, והוא נאלץ להתאשפז. בשלב זה לא ברור עד כמה טראורה שולט, אם בכלל, בנעשה במדינה. השליט האמיתי הוא ככל הנראה ראש הממשלה הזמני אמאדו סנוגו, מנהיג ההפיכה הצבאית, שבדצמבר 2012 ציווה לעצור את ראש הממשלה הקודם ומינה את עצמו לתפקיד.

מהמחסן של קדאפי 

אנשי אנסאר אל דין

הארגון שהשתלט על צפונה של מאלי בתקופת חוסר היציבות האחרונה הוא 'אנסר א-דין' – 'מגיני האמונה'. בראשו עומד איאד אג ראלי, המכונה "האסטרטג". בעבר נחשב ראלי לאדם חובב סיגריות, מסיבות ומוזיקה, ועמד בראש ארגון טוארגי מתון שקיים קשרים עם ממשלת מאלי. אלא שבעת שהות בסעודיה הוא הושפע מארגון פנאטי בשם 'טבליגי ג'מעת', והפך לג'יהאדיסט קנאי ולאויבם המר של עמיתיו הטוארגים.

בעבר כבר קרה שמסדרים רצחניים, דמויי אל-קאעידה של היום, פתחו במלחמת ג'יהאד שהרסה מדינות שלמות. בצפון אפריקה ישנה מאז ימי הביניים המוקדמים מסורת של כתות דתיות חדשות שרואות עצמן קנאיות לאסלאם הטהור, כך לתפיסתן, ומכריזות על מלחמת ג'יאהד במטרה לכפות את אמונתן. כאלה היו למשל בני שושלת האלמורביטון מהמאות ה-11 וה-12. הכת הזו, שמקורה במנזר מבוצר על אי בנהר סנגל, יצאה למסע כיבושים בכל צפון אפריקה ומערבה והשתלטה אפילו על ספרד. אחריהם הגיעו האלמוחדון, שראו באלמורביטון מוסלמים מתונים מדי, והשמידו אותם.

יותר משעסקו כתות אלו בהפצת האסלאם, הן עסקו בסחר עבדים, שתמיד זכה לגיבוי דתי. הענף הזה דחף ג'יהאדיסטים רבים להתנדב למלחמת הקודש, בתקווה לאסוף שלל ורווחים עצומים. בדרך זו נחרבו יישובים רבים ברחבי יבשת אפריקה.

מה שמתרחש היום במאלי מבוסס במדויק על אותו דגם - התקפות של מוסלמים קיצונים על מוסלמים מתונים. מטיפים שהגיעו למאלי ב-2002 מאפגניסטן ומפקיסטן החלו להפיץ את האידיאולוגיה שלהם ולהקים ארגונים חמושים, בהם אנסר א-דין. המימון הושג בין היתר על ידי חטיפת אזרחים מערביים – תיירים ועובדי ארגוני סיוע - וגביית כופר מממשלותיהם תמורת שחרורם. חמישים בני אדם כבר נפלו קורבן לחטיפות למטרה זו. כשבריטניה סירבה לשלם כופר עבור התייר אדווין דייר, הוצא האיש להורג בעריפת ראש, וגופתו לא נמצאה.

בתחילה פעלו האסלאמיסטים בשיתוף פעולה עם ארגון טוארגי, 'התנועה הלאומית לשחרור אזוואד'. בהדרגה התברר כי מטרתו של אנסר א-דין מנוגדת לזו של הטוארגים; אלה האחרונים שואפים למדינה עצמאית משלהם, בעוד האסלאמיסטים מעוניינים שגם הם, כמו כולם, יהיו חלק מהח'ליפות המוסלמית העולמית שתקום.

שני הזרמים התנגשו בתקופה שלאחר ההפיכה הצבאית של 2012, כאשר הטוארגים הצליחו לכבוש חבלי ארץ בצפון המדינה. אם רק בעצמאות שלהם היה מדובר, העולם המערבי היה מגיע למסקנה שהוא יכול לחיות עם זה, ולא מתערב בנעשה במאלי. אלא שהרע מכול הגיע רק אחר כך. מנהיג אנסר א-דין, איאד אג ראלי, הפך במפתיע משותפם של הטוארגים ליריבם, לאחר שהתנגדו בתוקף לכפיית האסלאם הקיצוני כפי שהוא רצה. הטוארגים גילו לתדהמתם שבעל הברית לשעבר תוקף אותם בבוגדנות שלא ציפו לה, והופך לאויב מסוכן. לפקודתו עמדו מאות לוחמים אסלאמים בעלי ניסיון מהקרבות בלוב של דמדומי שלטון קדאפי. הללו נהנו מגישה לכלי נשק מתקדמים מהמחסנים הלוביים, כולל נשק נגד מטוסים.

בקרב על העיר גאו הביסו אנשי אנסר א-דין את עמיתיהם לשעבר, ואף פצעו את מנהיגם. בתוך חודשים ספורים, מן הסתם הודות לתמיכה מסיבית מגורמי ג'יהאד עולמי, צבר הארגון האסלאמי עוצמה רבה, וחייליו הנחילו מפלות גם  לצבא מאלי, שהיה עסוק בבעיות הפנימיות של המדינה. הם השתלטו על טימבוקטו, שבשנים האחרונות הפכה למרכז תיירות ושימור תרבותי, ופתחו במסע של דיכוי והרס שהעיר לא ראתה מזה מאות בשנים. קבריהם של קדושים סוּפיים, זרם מיסטי מתון באסלאם, הוחרבו  בטענה שמדובר בפגאניות. השליטים החדשים הרסו גם את המאוזוליאום המפורסם של סידי מחמוד, והצהירו על כוונתם להחריב את כל האתרים שבזכותם הוכרזה העיר על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. מבחינת המשפט הבינלאומי, יצוין, מדובר בפשעי מלחמה ובפשעים כנגד האנושות.

האישום: כוס מים

הוונדליזם הנלהב של המוסלמים הקיצונים גבה קורבנות נוספים. בטימבוקטו, כאמור, שכנו בעבר ספריות עצומות ממדים. המרוקנים שכבשו את העיר בסוף המאה ה-16 שרפו רבים מהכתבים שהוחזקו בהן, ורבים אחרים העבירו למרוקו; עם זאת, המקומיים הצליחו להציל כמות גדולה של דפים וספרים, ולהסתירם בתוך קירות ומערות. לאורך השנים פגעו בכתבי היד שריפות, שודדים וטרמיטים, אך כ-300 אלף תעודות שרדו, ויש המעריכים את מספרן ב-700 אלף. רק בשנות ה-90 של המאה הקודמת הבינו חוקרים מערביים את חשיבותו של האוסף העצום הזה ללימוד ההיסטוריה של האזור. קרנות שונות התגייסו כדי לממן שימור וסריקה של הכתבים, שהעתיקים בהם מתוארכים למאה ה-12.

בשלב זה לא ידוע מה עלה בגורלם של הכתבים בתקופת ההשתלטות האסלאמיסטית. ייתכן שחלקם הושמדו או נמכרו בשוק השחור למרבה במחיר. לאחר שהצרפתים כבשו מחדש את העיר הם גילו שהטרוריסטים שרפו במזיד את אחת הספריות הגדולות של טימבוקטו, מסגד אחמד באבא, שבו הוחזקו כ-35 אלף כתבי יד. יש הטוענים שהמסמכים הוסתרו בעוד מועד, אך גרסה זו טרם אומתה.

על הכוונת של אנסר א-דין ניצבו כמובן לא רק קברים ומסמכים אלא גם בני אדם חיים. הג'יהאדיסטים הפעילו את חוקי השריעה במלוא קשיחותם, הכו והתעללו במי שאינו לבוש לפי צווי הדת, והוציאו להורג בסקילה זוגות לא נשואים שאותם האשימו בניאוף. אישה שהואשמה במתן כוס מים למבקר ממין זכר בביתה, נענשה במאה מלקות בכבל חשמלי, נוסף למכות הרצח שספגה מידי אנשי המיליציות כשעצרו אותה. מלקות היו גם מנת חלקה של כל אישה שלא הייתה מכוסה כהלכה– כשלצורך העניין ההגדרה 'אישה' חלה מגיל תשע ומעלה. גם האזנה למוזיקה - ברדיו או באמצעות הטלפון הסלולרי - הוגדרה כפשע. כל קשר חברתי בין גברים ונשים באזורי השליטה האסלאמית היה עבירה שגררה עונשים חמורים, כולל עונש מוות. לכך היה חריג משמעותי אחד: אנשי המיליציות עצמם לא נמנעו מלאנוס ולשאת בכפייה כל אישה שרצו בה.

לפי ההערכות, מחצית מתושבי טימבוקטו נמלטו והפכו לפליטים. בין הנמלטים מצפונה של המדינה היו גם מוזיקאים רבים. מאלי, כדאי לדעת, נחשבת כיום למרכז מוזיקלי עולמי, והמוזיקה שלה נחשבת לטובה ביותר באפריקה.

מי שנחלץ לעזרתם של האמנים הנרדפים היו דווקא עמיתים ישראלים. אף שמאלי כאמור ניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל, הוסיפו להתקיים בין השתיים קשרים מוזיקליים. אמנים ממאלי הופיעו לא פעם בישראל, זכו להצלחה, ושמרו עם המוזיקאים מכאן על קשרים הדוקים, שרק התחזקו בעקבות הדיכוי האסלאמיסטי.

"במאלי יש אמנים ומוזיקאים שמגיעים לאוזן המערבית יותר בקלות מכל ארץ אפריקנית אחרת", אומר גיל בורנשטיין, מפיק מוזיקלי ומפיק אירועים. "אנשי בית הספר הישראלי 'טם טם', למשל, נמצאים בקשר הדוק עם מוזיקאים ממאלי. יש ישראלים חובבי מוזיקה שנוסעים כל שנה לסידיקי קמרה, שם מתקיים פסטיבל מפורסם של מוזיקה מאליאנית. כתוצאה מכל אלה יש בישראל עניין רב במאלי ובמוזיקה שלה, ורצון לעזור ליוצרים שם".

לפני חודשים אחדים הוא ארגן במועדון 'בארבי' בתל-אביב מופע של מוזיקאים ממאלי, במטרה לאסוף כספים לטובת אמנים עניים בארצם. "הרעיון למופע הגיע מאנשים שביקרו ב'פסטיבל המדבר' במאלי וראו שם את המצב הגרוע. מההכנסות בבארבי אספנו 9,000 אירו ושלחנו לשגרירות הצרפתית במאלי, שחילקה את הכסף למוזיקאים".

אחד מהישראלים הנוסעים למאלי מדי שנה הוא פייר שאיין, מורה לתופים אפריקניים. "האמנים האפריקנים הכי גדולים מגיעים לפסטיבלים במאלי - סליף קיטה, שהוא הזמר האפריקני המפורסם ביותר כיום, או הזמרת אומו סונגרה", אומר שאיין. "בשנה שעברה הייתי במאלי, וקיבלו אותי ואת חבריי בכבוד רב דווקא בגלל שאנו יהודים. החברים הכי טובים שלנו שם הם מוסלמים. כמה ימים לאחר שחזרנו ארצה שמענו על המרד והכיבוש. זה פוגע מאוד בכל אנשי המוזיקה. בגלל זה ארגנו את ערב ההתרמה עבור אמני מאלי, והכסף שתרמנו להם שימש אותם כדי להגר מאזורי הצפון".

מדינת טרור מול החלון

במאלי בינתיים הלכו אנשי אנסר א-דין והתקדמו. בינואר כבש כוח של 1,200 לוחמים אסלאמים את העיר קונה במרכז מאלי. נוכח ההתנגדות המועטה של צבא המדינה, נדמה היה שלידי המיליציות עומדות ליפול גם הערים האסטרטגיות מופטי וסוואר, שבה יש נמל תעופה. למדינות המערב לא היה כל ספק שארגון אנסר א-דין ינסה להשתלט על מאלי כולה, ומשם לפלוש גם לאזורים נוספים ואף לבצע פעולות טרור באירופה. מאידך גיסא, הארגון השואף לעצמאות הטוארגים הודיע על תמיכתו בצרפתים במאבק באסלאמיסטים. ככל הנראה גם הם הבינו לבסוף שהשלוחות של אל-קאעידה מהוות איום מיידי עליהם לא פחות מממשלת מאלי.

לצרפת היו סיבות טובות במיוחד להיות מודאגת נוכח הנעשה במאלי. הממשלה בפאריז חששה שאם תניח לאסלאמיסטים להתעצם, חייהם של 6,000 אזרחים צרפתים המגוררים במאלי יהיו נתונים בסכנה, ובתוך זמן קצר תקום מדינת טרור במרחק של פחות מ-1,500 ק"מ מחופי מרסיי. על רקע זה, קל היה לה להיענות לבקשתו של נשיא מאלי להתערב בלחימה.

למבצע נגד נאסר א-דין התגייסו, מלבד הצרפתים וצבא מאלי, גם מדינות אפריקניות כמו סנגל, ניז'ר, טוגו, צ'אד, בורקינה-פאסו וניגריה, שלכולן יש חשבונות לא סגורים עם אל-קאעידה. רוב מדינות המערב ובראשן ארה"ב דווקא לא ששו להתערב בלחימה, בוודאי לא למען מקום כה נידח, ורק העניקו לצרפת סיוע רחב.

הפעולה הצרפתית נפתחה בהפצצות שיטתיות על מעוזי הטרוריסטים. הכוח הקרקעי המשותף שחרר בזו אחר זו את הערים הכבושות, ובימים האחרונים נכנס לטימבוקטו עצמה. המבצע לווה בחששות: היו שהעריכו כי הצרפתים יסתבכו במאלי בדומה למה שקרה לצבא האמריקני בעיראק ובאפגניסטן. כמו כן חששו שמיליוני המוסלמים ממוצא צפון-אפריקני החיים בצרפת יעוררו מהומות קשות, ואף ינסו לפגוע ביהודים.

במערב נשמעו גם השערות שונות באשר לתגובה של ארגון אל-קאעידה, שאין לדעת היכן יבחר להכות. כבר בימים הראשונים ללחימה הצליחו אנשי ארגון אחר המסונף לאל-קאעידה, 'כתיבאת מולאטמין' ('גדוד רעולי הפנים'), להשתלט על שדה גז באלג'יר ולקחת מאות בני ערובה. הטרוריסטים דרשו להפסיק לאלתר את הלחימה במאלי, ואיימו להוציא להורג את כל החטופים שבידיהם. צבא אלג'יר הצליח לחסל את התוקפים, אך למעלה משלושים בני ערובה נהרגו. בדיעבד נראה שהמתקפה על שדה הגז תוכננה מראש, ללא קשר לאירועים במאלי, והייתה מתבצעת בכל מקרה.

בתוך כמה ימים התבדו החששות מפני קרבות קשים בטימבוקטו וסביבתה. התברר שהאסלאמיסטים העדיפו להימנע מלחימה חזיתית כנגד צבא מאורגן, ולהוציא פיצוץ גשר אסטרטגי, הם פשוט נמלטו על נפשם. בשבוע שעבר כבר הגיע נשיא צרפת פרנסואה הולנד לביקור קצר בטימבוקטו המשוחררת, והתקבל בשירה ובריקודים על ידי המקומיים, שחלקם אף הניפו את דגלי צרפת. למי שמכיר את ההיסטוריה של העיר כשונאת זרים, בפרט את לִבני-העור שביניהם, מדובר במחזה מדהים, המעיד על הסבל שהנחילו האסלאמיסטים לאוכלוסייה.

איש אינו משלה את עצמם שהמלחמה במאלי הסתיימה. בצד האסלאמי עומדים לוחמי גרילה מנוסים, שרק יחכו לרגע הנכון ולתנאים המתאימים כדי לשוב ולתקוף. אם יצליחו להשתלט מחדש על אזורים במאלי, הם ישאבו מכך עידוד להמשיך הלאה בתוכניתם להקמת הח'ליפות העולמית. לחימה יעילה כנגדם לאורך זמן לא תהיה פשוטה, מאחר שהמשטר המרכזי במאלי איבד את הלגיטימיות שלו, ואינו אלא דיקטטורה צבאית במסווה. עם זאת אפשר להניח שהמתקפה הבאה של ארגוני הג'יהאד תיתקל באוכלוסייה נחושה הרבה יותר, שתעשה הכול כדי לא לחזור למשטר האימים הרצחני שידעה.

בוקסה

קהילת קודש טימבוקטו

גם היהודים הגיעו למאלי הקדומה, וקיימו עמה קשרי סחר ענפים. השם 'רקס מאלי' (ממלכת מאלי) מופיע לראשון במפה שהכין הגיאוגרף היהודי הידוע אברהם קרשקש ממיורקה בשנת 1375, ככל הנראה על סמך דיווחים שקיבל מסוחרים יהודים שיצאו עם השיירות הנעות ממרוקו למאלי.

הודות להיסטוריון והמשמר איסמעיל דאידי היידרה מטימבוקטו, נחשף בשנים האחרונות דבר קיומן של קהילות יהודיות במאלי. היידרה, שמחשיב את עצמו כצאצא למשפחות היהודיות אבני וקוטה, צבר מאות מסמכים בני המאה ה-16 ואילך שדנים בענייני מסחר, מכירת קרקעות, נישואין וקבורה - וחתומים בשמות יהודיים. אחדים מהמסמכים אף נושאים בשוליהם כיתובים בעברית.

ככל הנראה, השליטים המרוקנים דאז של טימבוקטו, שהיו בעצמם נוצרים שהתאסלמו, גילו סובלנות מסוימת ליהודים שהיגרו לשם ממרוקו. המפורסם שביהודים הללו היה הרב מרדכי אביסרור, שהגיע לטימבוקטו ב-1858 וניהל שם מסחר. הוא היה מלומד והרפתקן שהספיק לבקר ביפו, בעכו ובסלוניקי. לפני שהחל לעסוק במסחר, שימש רב, חזן ומורה לעברית בכמה קהילות באלג'יר ובתוניסיה. ב-1864 הוא הביא למאלי את שלושת אחיו ושני אחייניו, ובהמשך הצטרפו אליהם יהודים נוספים וייסדו קהילה זעירה בטימבוקטו, שאף הקימה לעצמה בית כנסת עבור 11 מתפללים. תמורת רישיון לגור בעיר ולעסוק בכל מלאכה, הם נדרשו להעלות לשליט תשלום שנתי ייחודי של גופרית גולמית במשקל 500 ק"ג.

מהמסמכים שהשתמרו עד היום עולה ששיירות הסחר של הרב אביסרור נשדדו שוב ושוב, עד שב-1868 קרסו עסקיו והוא חזר למרוקו. אחד מאחיו נשאר בעיר, ולאחר מותו ב-1871 הוחרמו נכסי המשפחה בידי השלטונות. אביסרור עצמו חזר עוד פעם אחת לטימבוקטו ב-1879 כמומחה למקום, במסגרת משלחת ששיגר הקונסול הצרפתי.

הנוכחות היהודית בטימבוקטו לא חודשה. מי שרצה לשמור על זהותו היהודית היגר משם, בעוד כמה יהודים התאסלמו למראית עין ונשארו בעיר כשהם שומרים את זהותם בסוד, מחשש לרדיפות.

היידרה, שמשפחתו מחזיקה בספרייה הפרטית הגדולה ביותר בטימבוקטו, הקים בשנת 1997 עמותה בשם 'זכור', ששמה לה למטרה לגבש ולחזק את הקשרים בין צאצאי יהודים בטימבוקטו. כעבור זמן זכה לביקור של אישים מערב הסעודית, שאמרו לו כי טימבוקטו היא עיר בעלת מסורת מוסלמית מפוארת, ושמוטב לו לחדול מעיסוק ביהודים ובתולדותיהם.

נספח :מאלי בספרות  היפה

על מאלי הופיעו שני רומאנים  בולטים בעברית.שניהם עתידניים . האחד מותחן המתאר את מאלי בעתיד הקרוב מאוד ( בעת פירסום הספר ) של שנת 1996  ,והשני ספר מדע בדיוני מתוחכם מאוד המתאר את מאלי בעתיד הלא כל כך קרוב בעת הפרסום של שנת 2025. .  

קלייב קסלר סהרה /   עברית מרים יחיל-וקס  תל-אביב :   מודן,   1995.

"ב-1992 ,לאחר מספר ניסיונות הפיכה כושלים הנשיא ( עתה הגנראל ) טראורי נושל על ידי ( אז מיג'ור ) ואזב קאזים .

..לא עבר זמן רב והוא מינה את עצמו לאחראי על כל הסחר ,פנים וגם חוץ מעשיר את חשבונות הבנק הסודיים שלו ברחבי העולם …וכך בשל השחיתות המוחלטת של קאזים ותאוות הבצע של פקידיו,לא פלא שמאלי הייתה לאחת האומות העניות ביותר בעולם.."

( סהרה ע' 91)  

ספר זה שהוא המותחן הידוע ביותר על מאלי פורסם במקור ב-1992  שגם הוסרט לסרט כושל ב-2005   ותיאר את העתיד הקרוב במאלי ב-1996. הוא מספר על המפגש של גיבורו הקבוע של  קלייב קאסלר ההרפתקן הסוכן החשאי ומציל הספינות דירק פיט עם הרודן של מאלי "זאב קאזים" שעליו הוא גובר שוב ושוב ולבסוף מגלה בשטח מאלי בסהרה ספינה שעליה גופתו של הנשיא אברהם לינקולן שנחטף עליה בידי אנשי הדרום !

אלא שקאסלר טעה בתחזית העתיד הקרוב שלו לגבי מאלי:דמות הרודן האכזרי  התבססה מן הסתם על הדיקטטור הוותיק של מאלי מוסה טראורה ששלט על מאלי מאז 1968 ומן הסתם עוד היה בשלטון כשקאסלר כתב את ש"סהרה". אלא שהלה הופל מהשלטון ב-1991 זמן קצר לפני פרסום "סהרה" וכתוצאה הספר שוב לא היה עדכני. ובשנת 1996 העתיד הקרוב עבור קאסלר הייתה במאלי דמוקרטיה. עם זאת היום ב-2013 כשבמאלי שוב יש דיקטטורה צבאית "סהרה" הוא עדכני מחדש.
 

ברוס סטרלינג     איים ברשת / 1988    עברית עמנואל לוטם  ירושלים :   כתר,   1993.

 " היא הייתה  בבמקו בירת מאלי … הארץ כולה,מאלי ,הייתה ענקית ,גדולה מטקסס וזה כל מה שנשאר ממנה ,מאורת העכברושים האינסופית הזאת .כל אפשרות אחרת נגזלה ממנה באסון האפריקני…הגוף שניהל את המקום הזה ניהל מדינה הרוסה לאין תקווה ,סדרה של מחנות מפלצתיים ".

"איים ברשת ע' 259.

ספר מדע בדיוני קלאסי  מתאר עולם שנישלט בידי רשת המידע שמחולקת ל"אזורים " של קבוצות אנרכיסטיות שונות החיות בבידוד זו מזו חופשיות מכל שליטה פוליטית מרכזית,מתאר את העתיד של ארצות כמו סינגפור וגרנדה   וגם את העתיד הלא כל כך רחוק של מאלי בשנת 2025 כאשר הטוארגים עדיין מורדים בשלטון המרכזי במאלי.מאלי שבשנת 2025 נשלטת בידי אירגון שמכנה את עצמו "הצבא החופשי של האנטי טרוריזם"  מותקפת בשנת 2025 בידי ארץ דרום אפריקנית הניתמכת בידי  המערב. הגיבורה הכלואה במאלי בידי האירגון השולט במדינה ומתכוון לחסל אותה מאחר שהיא יודעת שיש בידיו נשק גרעיני.אך היעא משוחררת בידי קבוצת טוארגים מורדים ובראשם עיתונאי מערבי העוזר למיעוטים הנלחמים בכל התערבות מבחוץ בדרך חייהם המסורתית.

 האם זה אכן העתיד שצפוי למאלי בשנת 2025 "האמיתית " ? שלטון בידי אירגון בין לאומי דיקטטורי ? בהחלט יכול להיות.