ד"ר יובל דרור קטל אותי אישית כבנאדם על סמך פוסט אחד שלי... וזה דווקא עזר לי.

כשענת גוב נפטרה, הרשת (רק הרשת) געשה סביב המשך שידור הפרסומת של גידי גוב בערב פטירתה. בזק התנהגה בצורה מסוימת בדף הפייסבוק שלה ועל זה כתבתי ביקורת. לא על מה בזק עשתה עם הפרסומת, לא על שידורה או אי שידורה של הפרסומת ולא על מה בזק אמרה. הביקורת שלי היתה על התנהגות של בזק בבלת"ם בדף הפייסבוק שלה. כתבתי מה בזק עשו, ומה לדעתי, בשיטת השיווק החדשה (שיווק השיחה) ניתן היה לעשות כדי לטפל במה שהתרחש. הביקורת שלי הועלתה גם לאתרחורים ברשת ושם תפסה כנפיים.

לפני כמה ימים גיליתי ברשת ביקורת כנגד הביקורת שלי בבלוג של ד"ר יובל דרור 'מאבד תמלילים'.

ד"ר יובל דרור הוא גם כראש המסלול לתקשורת דיגיטלית בבית הספר לתקשורת של המסלול האקדמי המכללה למנהל. מפתיע ואני תכף אכתוב למה.

מה שדרור כתב, אי אפשר לקרוא לזה ביקורת, אלא קטילה, לכלוך או הבל.

הוא לא ביקר את מה שכתבתי, אלא את העובדה שבכלל כתבתי. הוא יצא נגדי כאילו הייתי האנטי קרייסט. הוא בעצם השתמש בי כדי לצאת נגד כל מה שהוא לא מאמין בו – "מומחים לשיווק חברתי" או "רשתות חברתיות".

הפכתי בטקסט שלו לסמן הימני של כל אלו, השרלטנים והמקצוענים, שמנסים לקדם את השימוש השיווקי ברשת החברתית. נכון, יש שרלטנים ויש גנבים. אבל חבל שבחרת בי כמייצג.

הוא גם קטל את אתר חורים ברשת ואת קוראיו, אבל פה אני כבר נמנע מלדבר. אני לא רוצה לסכסך. 

אם היה אכפת לי ממה שכתב, יכול להיות שהייתי נפגע. *דמעה*

אני מאוד שמח שדווקא זו היתה הדרך שלו לבקר אותי כי זה מחזק אותי להמשיך ולדבוק בניסיון שלי "לחנך" את ה"דור הישן". זו הדוגמא הטובה ביותר לתקופת האי-ודאות הקיימת כיום במעבר משיווק המסר המיושן לשיווק השיחה החדש. אני תמיד לומד מביקורות, הערות והארות וגם מהטקסט של דרור השכלתי.

הצורה המזלזלת בה יצא כנגדי בעצם משליך עליו. הגישה המזלזלת שלו רק מראה שמי שמתקיף את המבקר ולא את הביקורת, כנראה שנמצא בפינה. כל המאמינים בשיווק המסר המיושן, זה שהפך לקוחות לעדר אפאטי שמקשיב למסרים בלבד, לא יכול או לא רוצה להבין את הרשת החברתית ושיטת השיחה החדשה ולכן מבטל אותה ואת תומכיה.

כשקשה לך להשתנות ואתה מפחד להשתנות, זו התוצאה – יריות כלפי מי שכן מנסה לשנות.

ואת מי זה מזכיר לי שוב ושוב ושוב? נכון, את קברניטי קודאק, את מנהלי פנטהאוס (היה מתחרה של פלייבוי) ואת בעלי נוקיה. שלושת החברות הללו הפכו לסמל. סמל ההתעלמות ממה שקורה מסביבם. הן התעלמו מהשינוי המתקרב, האמינו בכוחם בלבד ובחרו במודע להישאר מקובעים. עד, כמובן, שהיה מאוחר מידי.

אסביר את הרעיון שלי בקצרה – שיווק המסר המיושן דוגל במסרים שמועברים מהחברה הגדולה למסות של האנשים דרך המדיה השלטת באותה תקופה; טלוויזיה, עיתונות , רדיו, שלטי חוצות ועוד כאלו. לנו יש מה להגיד לך – אתה תקשיב.
שיווק השיחה החדש מבין שהקהל כבר לא יושב בבית ומחכה למסר. ללקוח יש קול, יש לו דעה, רצון, תלונה ובעיקר פידבק. וצריך לדעת מה לעשות עם זה (זה = קהל שלא רק מקשיב, אלא גם מדבר).

חברות מקובעות מחשבה (וגם אלו התומכים בשיטה המיושנת כי הם פוחדים משינוי ולא יודעים איך להשתנות) מתעלמות מהשינוי כי הם דבקים במה שהם מכירים. למשל כדי "להכיר" את הלקוח שלהן, הן משתמשות בשיטות לאיסוף מידע שהן מכירות (כי זה עבד במשך 30 שנה, אז למה להפסיק); סקרים, קבוצות מיקוד ושאלונים. במקום "להאזין" לרשת, להאזין לקהל שלך, לייצר קהילה – כן, גם של 230 אלף אנשים, ולנצל את המידע העצום שעובר בין אותם חברי קהילה לטובתך.

השיטה הישנה מזכירה לי מחקרים שעושים על עכברי מעבדה, אבל נניח לזה.

כיום, עם הרשתות החברתיות השיטה הזו כבר לא תקפה. הקהל שגדל עם רשתות חברתיות, והם אגב, כוח הקנייה בשנים הבאות, לא מצליח להבין את השיטה הקודמת, של המסר. הם חושבים שמתייחסים אליהם כמו אל טיפשים. הרי יש לקהל שאלות, יש לו מה להגיד, וכיום, כשיש פייסבוק וטוויטר, למה לא נותנים להם לשאול? למה לא לפחות מקשיבים להם?

שיווק השיחה זו לא המצאה, זו דרך החיים של הדורות שגדלו עם רשת חברתית. זה כל כך בבסיס שלהם שההתנהלות של שיווק המסר כבר נראה ארכאי, משעמם, מרחיק ואף יוצר דימוי שלילי.

אז דוקטור יובל דרור, אני מבין את הפחד שלך ואת החוסר הרצון שלך לראות את מה שקורה לך מול העיניים ולעבוד קשה כדי להשתנות. הגעת ל- comfort zone שלך ופתאום באים לך עם רשת חברתית ושיווק חדש כדי לנסות להזיז אותך. מבין אותך. אני רק מקווה שהסטודנטים שלך מספיק חכמים להבין את זה גם.

אגב, פניתי אליו בצורה אדיבה וממש לא מתלהמת כדי לדסקס איתו בנושא, והוא בחר להתעלם. לא מפתיע.