ארץ ישראל נכבשה עלי ידי הערבים במאה השביעית. אל-חטיב נכנס בצינעה לירושלים מפאת הכבוד שרכש לעיר הקודש כאשר הוא רכוב על חמור. כשנכנס ביקש לדעת את מקום בית המקדש. אף אחר לא ידע רק יהודי אחד הוביל אותו למקום הקדוש.
לימים הקימה שם שושלת בית אומייה ששלטה בארץ ישראל מדמשק את מסגד אל- עומר המתומן על מיקומו של בית המקדש. ואת מסגד אל אקצע (הקצה) במקום בו על הנביא מוחמד החלומו השמיימה. השלטון בארץ היה זר, של בית אומייה.
אחריהם כבשו את הארץ הצלבנים ושלטו בה כ-130 שנה במאות ה12 ו ה13 . לאחר מכן נבשה הארץ על ידי הממלוכים המצריים ששלטו על ה "so called" פלסתינים 300 שנה במאות ה13-16. אחרי כן נכנסו לזיה הארץ ישראלית התורכים ששלטו בה 400 שנה, בהם ירושלים היתה באמפריה התורכית עיר מחוז שולית.
אחר כך האנגלים 1918-1948 הם שנתנו ליהודים את הצהרת בלפור על בית לאומי לעם ישראל ברץ ישראל. יותר מאוחר כדי לרצות את הערבים הם קרעו מישראל את עבד הירדן המזרחי למלך עבדללה מבית חוסיין. מאוחר יותר חלקו את הארץ כדי לרצות את הפלשתינים , תכנית החלוקה בחסות הא"ום בין היהודים והפלשתינים. היהודים בראשות בן-גוריון הכריזו על עצמאות וכל 7 מדינות ערב פלשו לישראל לכבוש את הישות הציונית ישראלית. הם הובסו רוב הפלשתינים ברחו ומדינת ישראל התבססה.
במשך 1300 שנה לא היה שלטון עצמי או עצמאי לפלשתינים. ישראל היתה המדינה הראשונה בהסטוריה שהעניקה לפלשתינים שלטון עצמי כולל פרלמנט דגל הימנון ומשטרה חמושה. נציגויות במדינות בעולם. תחת לשבח ולהלל את מדינת ישראל על הצעד הזה שאמנם בא עקב האינתיפאדה {ההתרסה} הפלשתינית. הם פועלים נגד ישראל בכל מיני חזיתות. כעת גם לא מוכנים לשבת עמה למשא ומתן רציני בדבר שתי מדינות לשני עמים.