והזמן עומד מלכת

והזמן רץ

ואין לו משמעות

והוא כל הזמן מרגיש לי שנחמץ.

עולה במעוף של ציפור ורואה את הדרך שלי...

מחייכת,

לוקחת רגע לעצמי...

שותקת,

לומדת לא להגיב

מסתכלת.

וידי אוחזת בשלך

אותן דקות קסומות שעוברות ביננו

וכל אחת שונה מרעותה,

אותו הזמן שתמיד דוחק בנו

אותה הידיעה,

שיהיה לנו אותו תמיד,

שמה שחשוב כרגע

זו הלטיפה.