נגמר חשוון, מתחיל כסלו ואני שמחה בו. חודש שאני אוהבת. אחרי חשוון
חסר החגים, כסלו מרגיש לי כמו כיס-לב, חודש מלא באהבה שסופו חג של אור . כן מכבים
ניצחו, היוונים הובסו, אבל הרי ידוע וברור לכל דיכפין כי חג האור, המבטא את האור
שקיים גם ביום הקצר בשנה, שאחריו הלילה הארוך בשנה, זהו חג עתיק מן המכבים ועתיק
מן היהדות. חג שניתן למצוא בהרבה דתות עתיקות, ביניהן הדת הפרסית ובדת הנוצרית- חג
המולד. כי הולדת האור מן החושך קודמת גם להוולדו של יישו.
ולילידי כסלו -יש אפשרות שהבחירה להוולד בחג האור, היא בחירה שאינה
מקרית. שהבוחר להוולד בחגים האלו ,יש אפשרות שנשמתו מחוייבת להביא אור בתוך הכי
חושך.
כמו שלידה בראש השנה או בחגים יש לה את המשמעות שלה.
בכלל המלצתי בעניני אסטרולוגיה היא בירור התאריך העברי. הוא מתייחס
למצב הירח בשמיים- מלא, חסר, חלקי.מתייחס לחגים העבריים ומשמעות וניתן להגיע להרבה הבנות על הבחירות האישיות
שלנו בחיים דרך התבוננות בתאריך העברי.
כן, נולדתי בחנוכה ואני כל שנה יותר שמחה לבחירה הזו. חג שמח , כל ערב
ניתן לשיר שירים.
בהזדמנות זו הייתי רוצה לספר על ערב חנוכה מיוחד במינו שעברתי, פעם. בקוסובו,
יגוסלביה.
הערב ,במקרה לגמרי, ראיתי סרט עצוב וקשה על מצב הצוענים בסלובקיה, סרט
תעודי מבריק. שמו-רומולה. הבמאי-יורם פורת. בעקבותיו נזכרתי בנסיעתי
לקוסובו-שלאחר-המלחמה, שם יעל ביתי התנדבה לשנת –עבודה בשיקום הקהילה הקוסובאית
לאחר המלחמה. העבודה שלה עסקה בעיקר בנסיון לקרב ילדי צוענים וילדים אלבניים,
שבדומה לסרט שראיתי כרגע- האפלייה הגזעית מול הצוענים היא קשה ביותר והם המיעוט
היותר חסר-זכויות באיחוד האירופאי.
ולשם נסעתי בחנוכה, שנת 2001. הגעתי לעיר די הרוסה, פייאה- השניה בגודלה
אחרי פישטיניה,עם צבאות מכל העולם שבאו לעזור בשיקומה מחדש. ברחובות- נשים עם
מריצות, אתים, מעדרים ובלוקים- כולם בונים. מסביב חורף, השלג עוד לא הגיע רק טפטוף
מתמיד, אירופאי.
החוויה הכללית היתה שכרגע בעצם נגמרה מלחמת העולם השניה, המצילים
הגיעו ויש לעשות חשבון עם המדכאים.(הסרבים, לצורך הענין)
יעל חיתה שם בבית של כמה קומות שאכלס קומונה של מתנדבים, בעיקר אירופאים,
אבל בסיס הקומונה היתה משפחת קופר האמרקאית עם 7 ילדים הגדלים בחינוך ביתי. כל אחד
יותר מוצלח מהשני. נפלאים. האבא יהודי, האמא נוצריה. אנשים מלאים בלב. שמשום מה
החליטו להגשים בקוסובו את החלום הציוני- להחזיר לעם האלבני את חירותו.(האלבנים
שבתוך קוסובו) לא הלאה אתכם בפרטים, מלבד העובדה המרתקת ש- קודם כל הבית היה מבולגן
ולא ממש אסתטי. ב- אין מספיק כוסות במטבח והכיור, כמו בכל קומונה- תמיד עולה על
גדותיו. ג-היה חג חנוכה והיה חג-המולד והיה, תנחשו...ראמדן.
והאלבנים הם מוסלמים. משפחת קופר וכל המתנדבים הם נוצרים ואנחנו
יהודים. הזדמנות נפלאה לחגיגה גדולה. וידי מגרדות עשיה.
אז קודם כל ארגנו נרות. אחרי זה כמובן בדקנו את ענין הסופגניות
והלביבות. אלא שצריך גם עץ.עץ אשוח,אחרת איזה מין חג-מולד זה. והעיר-כבר אמרתי ,עיר
אחרי מלחמה. פחות או יותר-אין כלום
ויהי בוקר ואנחנו הולכים למסע בהרים יעל ואיבוש (X מיתו) ואני, ובאיזשהו רגע מיתי אנחנו רואים אשוח מוטל בשטח. מחכה
לנו בתמימות הידועה של מעשה ניסים-מובן-מאליו. שמחנו עד מאוד וגררנו אותו לבית
בפייאה. התקדמנו בהכנות.
מאוד רציתי שיהיה יפה ואסטטי. ציירתי כמה ויטרג'ים למה שכונה סלון.
עוד כמה בדים וצעיפים והמקום התחיל להיות בית והעיקר- יש עץ! מי ציפה? ביקשתי מיעל
שנודיע לכולם להכין מתנות, לתלות על העץ. הכנו סלט ענק מקיוי, תרד ואגוזי –מלך.
סופגניות, ועוד אי-אלו מאכלים. הבלקן, גיליתי מאוחר יותר, שופע באגוזי-מלך
מדהימים.
והוזמנו כל החברים של חברי הקומונה וכל משפח קופר וחבריה,שזה היה בערך
חצי עיר.
נרות בכל החדר ,קישוטים, ואיך
אוכלים כל-כך הרבה אנשים ,על איזה שולחן? השיטה הבלקנית היא פשוטה מעין כמוה- בלמטה
של כל בית, יש עגולים מעץ- סנדוויץ בכל מיני גדלים, קטן, גדול,חצי גדול ו-רגלי קייטרינג.
תוך דקה היו לנו מקומות ישיבה ל30 איש סביב שולחנות. מפות פרחים נרות.ישיבה על הרצפה שהיתה מכוסה
בהרבה שטיחים. שיהיה חם.
ובאו כולם. שמחים וחגיגיים. מלאי-ציפיה. התחלנו עם החנוכיה, עם"ברוך
אתה ה'"והיו לנו ברוך- השם, 8ימים לתרגל ביחד את כל הברכות. עברנו לשירי
חג-המולד, יעל תירגמה לאלבנית את "עוד יבוא שלום עלינו",(מילים-מוש
בן-ארי, תורגם לעשרות לשונות) ושרנו אותו בעברית, באנגלית, באלבנית,בספרדית, ילדי
קופר ידעו חלק מהשירים של חנוכה גם בעברית. אחרי זה עברנו לשירי העיד-אל-פיטר ששם
קוראים לו- "באירם" באלבנית, חג שבו כולם נותנים מתנות לכולם. היה ערב
מרגש, מצחיק,מענג,. אני לא זוכרת אם היתה גיטרה. אני רק זוכרת את האור בעינים של
כולם. ושרנו בלי-סוף.
ובבוקר- המתנות. אני ציירתי לכולם קריקטורות, כולל ספרון מצוייר
לקייסי.קופר מספר 3, שבסוף התחתן עם נטע האלבנית (שאימה נרצחה לנגד עיניה במלחמה)
והבית המה מהתרגשות. באותו ערב באו רבים מהמקומיים והרגשתי שמחה לשמח אותם באמת
-בחג האור.
החוויה של שלום עולמי , מעולם לא הרגשתי אותה כל-כך חזק כמו בחנוכה
ההיא בקוסובו.לא לפני ולא אחרי. היה נראה כאילו הכל אפשרי, רק ענין של התכוונות
והרבה לב-פתוח.
המשכנו בזה ערב-ערב ובכל ערב היה אירוע מיוחד אחר. שמחתי שיש לנו כזה
יופי של חג להציע- סוג של עליה בספירות אם רוצים לראות את זה ככה.
ונשאר לי העונג הזה של חג קוסמופוליטי, שהיה כל-כך אפשרי מהצירוף
שלמשפחת קופר ושלנו, משהו שיש לנו, ליהודים והיה כל-כך נחמד אם זה היה משמש באמת
להביא פשוט יותר אור ,אהבה, שמחה לכל מקום ומקום בו אנחנו נמצאים.
אז איחולי לחודש זה, שבו נקיים את מסיבת החנוכה המסורתית, במתכונת במה
במרחב, קודם כל לחוות את הנס כחלק מחווית היויום. להתכוונן על שלום, לראות שלום,
להמנע משק"ר-שיפוט, קיטור ורכילות. ולהיות מאוד עסוקים באהבה כי אחרי הכל, זה
באמת מה שמביא את הגשם.
חודש טוב.
|