שלום לכולם ,חודש טוב, כבר התחיל מזמן, עוד מעט נגמר. ומה היה לנו- היה חג ט"ו בשבט ,חגיגה נהדרת עם סיום עגום. היתה סדנת "החיבוק הגדול של הרצון", ציפינו לרבים, הגיעו
קצת פחות אבל הסדנע נגמרה בגשם שוטף! הצלחה גדולה. ואחרי הגשם הזה הגיע המבול השני
של השנה ועוד היד של השמים נטויה. אז למה עולים מחירי המים, תזכירו לי? אולי
ההתכוונות שלנו אמורה להיות גם לגבי המחירים ולא רק לגבי אמא טבע. איכשהו איתה
הרבה יותר קל לי לעבוד. ומה יהיה לנו? פורים- חגיגה במרחב- בערב פורים, ה23/2/13 בשעה 800 במרחב ביפו. ואחרי זה,בין פורים לפסח- אינשללה נחתן, נתחתן, נגילה ונשמח. ונחגוג
את הטרנסשן השלישי לרגל יום השוויון- 21/22/3. אבל מה באמת מביא החודש המופלא הזה- שבט, לביתנו, לגופנו ורוחנו? בשבילי זה אחד החודשים המופלאים של השנה- עדיין שיאו של חורף אבל כמה
פריחה! עשיתי טיולון בואדי קלט ומאז נראה לי שכל דבר אחר מלבד לטייל בעונה
הזו של השנה, הנו בזבוז זמן. לי אישית קרה דבר מוזר- היה לי כנס גרעין אחרי 30 שנה שלא ערכנו שכזה
ו-נגמרה 2012 והעולם על מכונו עומד. שני אירועים
שמאוד חיכיתי להם, ואיכשהו משניהם התאכזבתי.
למה התאכזבתי מכנס הגרעין? כי רציתי מפגש בגוון יותר נשי, שיתופים,
מעגלי שיח, מה אתם עושים היום, איפה השפיעו חיי ההאחזות על חייך. כל זה לא קרה.
היתה תוכנית מובניית שבקושי איפשרו לי ולאחרים לספר כמה אנקדוטות. היה כייף להיראות ולראות, לשמוע
כמה אנשים, להפגש עם עוד כמה. זה היה קצר מלהכיל, קצר מלשתף ובכלל- המון
ציפיה למשהו שרציתי להשתתף בהכנה שלו והוא
התרחש כמו אז- משהלה מחליט הכל, לא שואל אף אחד ולא מודה לאף אחד. "אני הכל."
משהלה' זה ההוא עם השפם, שבאמת כולם אוהבים אותו ואז הרגליים מתחילות
לכאוב כי מישהו דרך עליהן לא בכוונה. יצאתי עצובה. ציפיתי, רציתי, התגעגעתי ובסוף
הכל התנהל כמו חזיון מלפני 45 שנה. המקובלים ראשונים, הפחות מקובלים אחריהם ואלה
שלא שמים עליהם, בסוף. לא לזה פיללתי.
ו2012? חשבתי שיקרה משהו, כזה משמעותי, כמו המבול הראשון. אבל יותר
ברור. ולא קרה. והבחירות האלו, שהתכוונתי שביבי יניח לנו סופסופ .והוא- מתעקש
להיות מלך, מלך ריק ונבוב. ואם זה מלכנו אז ככה אנחנו נראים? מה קורה שלא קורה?
אתמול במעגל הטרנס של ט"ו בשבט מישהו בירך ש" הגברים יהיו
שפויים". אבל באמת למה הגברים לא כל-כך שפויים? השבוע, בתור לסרט- זוג מבוגר,
היא אומרת לו- "היי שמרתי לך פה מקום, למה לא באת?" הוא:"יה
צווחנית שכמוך, צורחת , משתגעת , מה אני
צריך תקריזה שלך?"
זוג, נראים ממש בסדר, והיא מושפלת ראש ,לא אמרה מילה רק ניסתה לפייס
אותו מאוחר יותר.
אז באמת התחיל עידן חדש של איזון בין גברים לנשים? האם באמת משהלה
יתחיל לומר תודה לרבקי שבעצם עמדה מאחורי אירגון כל הערב ולא זכתה ולו מילת הערכה
אחת?
האם באמת גבר יפסיק לומר לחברתו- "תשתקי ,לא יכול יותר לשמוע
אותך מדברת, " והיא תמשיך לצפות שיום אחד הוא ישתנה.
האם באמת אישה תפסיק להיות היסטרית מזה שהפרוד שלה התחיל לעשות עבודת
מודעות ורחמנא ליצלן- הביא את ביתו לחגיגת השתילה הנהדרת של הקהילה בה הוא לומד. ואז
היא שלחה בריונים שיוציאו את הבת ממעגל החוגגים, בכח, באיומי רצח על האב המבוהל. כל
זה בתוך חגיגה, המון ילדים שמחים, אנחנו, שרוצים לעשות את סדר ט"ו בשבט באהבה
,לברך את האדמה , השמים ואותנו כקהילה שרוצה בטוב, שרוצה בעולם של אקולוגיה שמכילה
גם יחסי אנוש שפויים וגם יחסי אדם-אלוהים שפוי
והמרדף הזה אחרינו ואחרי קהילות אחרות שעוסקות במודעות. איך זה בדיוק
שונה מציד המכשפות הגדול באירופה? איפה בדיוק התקדמנו כחברה אל החופש? ב14/2
מתקיימים בכל העולם מעגלי הזדהות עם הנשים ההודיות. האם מצבנו טוב יותר? ציפי ושלי
לא נבחרו כי הם דיברו אחת על השניה כמו גברים. כמו ביבי על בנט. אבל לנשים זה
אסור.
לשלי זה עולה עכשיו במנהיגותה, לציפי- איש לא מקשיב לה יותר.
כל מסע ההשמצות נגדן היה מבוסס על מגדר.
מסע ההשמצות האינטרנטי נגדי מבוסס על מגדר. המשמיצים הם נציגי
יד-לאחים. אירגון חרדי חשוך. שמונעים מכל עבודה אלטרנטיבית בארץ מלהתפתח. שומרי הכת
המרכזית במדינה- היהדות- נגד כל מי שמעיז לחשוב אחרת, לפעול אחרת. אם רק תהיה קצת
יהודי- הכל מותר לך. לשדוד, לקחת להתנחל, להרוג פלשתינאים. אתה חופשי. בשם הכיפה.
בשם הכיפה מותר לאסור עלינו הכל. רשמית ולא רשמית.
ואני כאישה מנהיגה מרגישה נרדפת, אסורת-לשון ומכווצת.ואני רוצה את
השינוי. מצפה לשינוי. מצפה לו עידנים. ועכשיו חשבתי שיגיע, עם 2013.
רוצה להריח את כל הפרחים באופטימיות של נעורים. רוצה להרגיש כאן
בישראל שזה הבית שלי, שהדברים מתוכננים
בשפיות, נעשים ברגישות. כבר התחיל כמפיין של החזרת מים לנחלים, כבר ישראל לא
מתייבשת, אבל כל תנועה, כל שינוי נעשה כבר בתוך
רשת צפופה של התנגדות, של בירוקרטיה שמשכפלת כל הזמן את עצמה.
ולכן חיכיתי כל-כך ל2012. רוצה להתחיל מחדש. מנקי. מפשוט. ולא קרה.
מה הייתי רוצה אם היינו מתחילים מחדש? הייתי רוצה שיחזרו כל הנחלים
לזרום בנקיון. הייתי רוצה ערים שמנוהלות אקולוגית- מינימום תנועת רכב, מקסימום
עצים וריאות ירוקות. הייתי רוצה חינוך אלטרנטיבי חופשי וזמין לכל אחד. רפואה
אלטרנטיבית זמינה וחינמית לכל אחד.
הייתי רוצה מזרח-תיכון נאור שיש בו הפרדה מוחלטת בין דת למדינה,
גבולות פתוחים ונשים חופשיות. הייתי רוצה חוף חופשי לכולם לאורך כל הים וצבא
שמצטמצם כי לא צריך אותו יותר.
הייתי רוצה שהנוער,רוב הנוער, ילמד בחוות דוגמת ניצנה ושדה-בוקר
ושיבוטלו מכוני הכושר לבגרות שנקראים בתי-ספר תיכוניים. שבוגרי תיכון ידעו להשתמש
בידים שלהם, ברגלים שלהם לא רק בראשם.
ועוד רבות הייתי רוצה, אך בעיקר שהארץ תהיה פתוחה בפנינו ולא אסורה
ע"י שמורה/ מחנה צבאי/תעשיה מזהמת ושדות-תעופה צבאיים. עולם חופשי לאהבה, זאת
בקשתי מהעידן החדש שהתחיל ב2013.
ומה חלומכם? באהבה דבורה
|