ממשלת ישראל בעבר חיכתה שמניין ההרוגים הישראלים יעלה כדי שתוכל לפעול צבאית כשדעת הקהל העולמית נמצאת בצידנו. זו המסקנה הכי שערורייתית ומזעזעת בעיניי מהתחקיר המצוין של רביב דרוקר בערוץ 10, שבדק את גורמיה של האינתיפאדה השנייה וההתנהלות הישראלית באותם ימים. אורי שני, ראש לשכת ראש הממשלה בתקופת ממשלת שרון, מודה למצלמות ששרון רצה להגיב לאחר כל פיגוע, אבל רוסן על ידי האנשים סביבו. למה? כדי לא לבצע פעולה שתוציא את העולם נגדנו. שרון רצה לבצע את "חומת מגן" מההתחלה, אך נאלץ לחכות "עד תגדוש הסאה", כפי ששני אומר זאת בתחקיר. במילים אחרות, מניין ההרוגים הישראלים היה צריך להגיע לרמות מזעזעות כדי שהעולם יזדעזע ולישראל תהיה לגיטימציה לכבוש את השטחים הפלסטינים ולבודד את ערפאת.
בואו נזכור לרגע מה המשמעות של למעלה מ1000 הרוגים. כי כששומעים את המספרים, אז קל להעלם אל תוך מחשכי הסטטיסטיקה ולקבור את הרגש ואת המציאות. אבל במציאות כל אחד מההרוגים האלו הוא אדם עם משפחה, עם חברים, עם חלומות ושאיפות שנגדעו, עם הרגלים, עם אנשים שאוהבים אותו ואנשים ששונאים אותו, עם זיכרונות ילדות נעימים וזיכרונות פחות נעימים. עולם ומלואו.
העובדה שאנשים בדרג גבוה מודים למצלמות שגופות ישראלים הם דגלים בקרב ההסברה העולמי, והעובדה שזה לא גרם לתרעומת ציבורית אדירה מדהימות אותי. אנחנו חיים בעולם מורכב, ציני וקשה. זה נכון מאוד לרצות את דעת הקהל העולמית לצידנו בעת שאנחנו נלחמים באויבנו, אין ספק. לחימה ללא בני ברית היא לחימה שצפויה לכישלון, בייחוד אם אויביך אינם עומדים לבד. אבל האם המוות שלנו הוא הדרך היחידה להשיג את התמיכה הבינלאומית? לא. יש דרך אחרת, היא פשוט מתנגשת עם אינטרסים צרים של כל מיני גורמים במדינה, שלא לדבר על שטיפת מוח בת עשורים שבצעו פה באזרחים שלנו. הדרך האחרת הזו היא סיום הכיבוש והקמתה של מדינה פלסטינית.
אני אהיה כנה אתכם, כפי שאני מנסה להיות בדרך כלל. אני איש השמאל הכי ימני שתפגשו. אמנם יש מקום חשוב בליבי לערכים "שמאלניים" כמו זכויות אדם, חופש הפרט ופלורליזם, אבל האינטרס של מדינת היהודים הוא כנראה תמיד מה שיעמוד נגד עיני מעל לכל ערך. זו הסיבה שבקרב חוגי שמאל, אני בדרך כלל נציג הימין (ולדעת כמה מהם – הימין הקיצוני).
אבל כשאני נפגש עם חוגי ימין אני הופך להיות שמאל (ולדעת כמה מהם – שמאל קיצוני). למה? כי על פי רוב הימין חושב שמה שעומד כנגד עיניו זה האינטרס של המדינה, אך לאמיתו של דבר זה ערכים אחרים שנובעים מחמדנות, יהירות, דת ורצון לכוח. "הציונות" ו"ארץ ישראל השלמה" הם ערכים מתנגשים. זאת מפני שהאינטרסים של הציונות משתנים בהתאם למצב הנתון ולעיתים, כמו כיום, דורשים ויתור על ארץ ישראל השלמה.
אחיי מהימין, יכול להיות שכל הארץ הזו לנו. יכול להיות שיש לנו זכות על האדמה הזו מים סוף ועד הרי הלבנון, מהים התיכון ועד הירדן. לרוב לא תמצאו אותי מתווכח עם אנשים שטוענים זאת. והיה זה נפלא ונהדר אם היינו קמים יום בהיר אחד וכל הארץ הייתה פורחת ומלבלבת ו... שלנו.
אבל זה לא המצב. אנחנו לא יכולים להתעלם מ2.5 מיליון פלסטינאים בגדה ועוד 1.5 פלסטינאים בעזה. אנחנו לא יכולים להתעלם מהקהילה הבינלאומית, שמקבלת את גבולות 67 כגבולות לגיטימיים שלנו.
הקמת מדינה פלסטינית לצידנו היא אינטרס עליון של מדינת ישראל. הצעד הזה יטרוף את הקלפים ויצור מציאות חדשה. הצעד הזה ימשוך את השטיח המוסרי מתחת לרגליה של התוקפנות הפלסטינית, ויקרב אלינו את הקהילה הבינלאומית. הצעד הזה יצור לנו בריתות שיקלו עלינו לעמוד זקופים מול אויבנו, ויפתח דלתות לאזרחי ישראל. הצעד הזה יאפשר לנו לצאת לפעולות צבאיות רחבות במקרה של התקפה, במקום שנחכה עד שמניין ההרוגים יעלה לכמות המספקת.
מילת המפתח פה היא "כיבוש". העולם המערבי, המחונך לפלורליזם ולשמירה על החוק הבינלאומי, נופל במילה הזו בכל פעם כשנבחן הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כל המוזיקאים האלה שמחרימים אותנו, רוב הפרופסורים באקדמיות ואנשי התקשורת שיוצאים נגדנו, אינם אנטישמים או שונאי ישראל, כפי שצדדים מסוימים בתוכנו רוצים שנאמין. הם פשוט רואים אנשים עומדים בתור למחסומים בשמש הקופחת במשך שעות, הם רואים חיילים מתפרצים לבתי מגורים, הם שומעים על ילדות קטנות שלא יכולות ללכת לבית הספר בגלל שצבא זר מטיל עוצר על העיר בה הן חיות, הם שומעים על ילדים שנעצרים ונכפתים באזיקים על ידי חיילים, וכל ערכיהם מתקוממים נגד מראות אלו. בינינו – גם הערכים שלנו אמורים להתקומם נגד מראות כאלו. על אחת כמה וכמה בגלל שאנחנו יהודים.
הקמת מדינה פלסטינית ויציאת צה"ל מהשטחים עם השלמת החומה המפרידה בינינו תגרום לכך שמה שהם ייראו זה מדינה חופשית אחת מתקיפה מדינה חופשית שנייה ללא שום סיבה או פרובוקציה. מצב זה ישנה את חוקי המשחק. ולא רק בעולם, אגב. גם בתוך החברה הפלסטינית. רואים את זה בגדה. כשאיכות החיים עולה ברמאללה, לדוגמא, והמסחר טוב ומגיעים אמנים מחו"ל ואנשים יושבים במסעדות ובבתי קפה, פתאום הטונים הופכים למתונים יותר. כי למה שהם ירצו עכשיו לאבד הכל ולקבל טנקים ונגמ"שים ברחובות?
הימין אומר כל הזמן שעלינו לבעוט בקהילה הבינלאומית ולהתעלם ממנה. זה מפני שחלקם הם אנשים פרמיטיבים שמאמינים שאיזשהו "משיח" יגיע מהשמים ויעשה שהכל יהיה בסדר בהקשת אצבעותיו, ולחלקם האחר יש ציפיות מאוד נמוכות מהמדינה היהודית. מבחינתם היא יכולה להיות מבודדת קטנה ומפגרת אחר העולם. כל עוד היא שורדת, עשינו את שלנו.
לי לא מספיק מדינה יהודית ששורדת. אני רוצה לחיות בעולם. אני רוצה שמדינתי תהיה מקור לגאווה לאזרחיה ולקנאה ליתר האומות. אני רוצה שהמדינה שלי תוביל בטכנולוגיה ובאמנות, ברפואה ובתיירות, בכל תחום שידה משגת. והמדינה שלי לא יכולה להגיע לזה אם היא מבודדת מהעולם.
גרמו לנו להאמין שביום שבו תקום מדינה פלסטינית, חזירים יתחילו לעופף, ארנבים יירקו אש, הנעליים לא יתאימו יותר לרגלינו וכל הסדר הקיים ייהרס. זה לא המצב. ומה הן האופציות העומדות בפנינו? או שאנחנו כובשים את השטחים לחלוטין והופכים הלכה למעשה למדינה דו לאומית עם רוב ערבי בה ובכך משמידים את החלום הציוני, או שאנחנו כובשים את כל השטחים ומחזיקים את האוכלוסייה הערבית תחת כיבוש במשטר אפרטהייד שיגרור ניתוק וסנקציות מהעולם וישאיר אותנו עומדים עירומים מול האויבים מצפון והאויב הפרסי וכל בני בריתם, או שאנחנו עושים את מה שנכון לעשות והופכים את הלוח על פניו. מדינה פלסטינית משמרת את המדינה היהודית ואת צדקתנו, ונותנת לנו כוח פוליטי וצבאי כאחד.
האינטרס הפלסטיני לא מעניין אותי ואין לי שום חלומות באספמיה על שלום ואחווה בין העמים, אם כי אני מקווה שנגיע לכך יום אחד. האינטרס הישראלי הוא כל מה שמעניין אותי. והמדינה הפלסטינית היא אינטרס ישראלי עליון.
ומילה קטנה בנושא אחר לגמרי (טוב, אולי לא לגמרי):
השבוע המנהיג התורכי ההזוי שעדיין מקווה לחזור להיות האימפריה העות'מאנית, כינה את הציונות "פשע נגד האנושות", זאת בצל ניסיונות להפשיר את היחסים בינינו ובין אנקרה.
כאזרח ישראלי וכציוני אני דורש ממדינת ישראל לא להפשיר את היחסים ולמעשה לנתק אותם לחלוטין עד אשר אותו "מנהיג" יישא התנצלות פומבית על כך שהוא טען שעצם הרעיון שיש לי זכות להיות חופשי בארצי כמו כל העמים הוא "פשע נגד האנושות".
גם אני חלק מהאנושות, מר ארדואן, ואותך ההיסטוריה תשפוט כאדם קטן, רודף בצע ומחרחר מדון ומלחמה ותו לא. אימפריה אתה בטח לא תהיה. |