כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הבלוג שלילית

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    פגישת מחזור

    84 תגובות   יום שישי , 1/3/13, 23:14

    מפה לשם התחלתי לארגן פגישת מחזור לבנות שלמדו איתי בכיתה ביסודי. כאחרונת הסחיות ממש.

    למה בנות? הבנים למדו בכיתה נפרדת. ככה זה היה בממלכתי דתי שבו למדתי. עשרים וחמש שנה לכי תמצאי בנות. כמעט כולן נשאו לפחות פעם אחת ושינו את שם משפחתן. אחת לא התחתנה מעולם.

     

    אני מאתרת את הבנות בעיקר דרך המשפחות שלהן. מתקשרת להורים הקשישים שלהן שממשיכים לגור בבתים הישנים בשכונה הישנה ששינתה פניה מאז.

    כמה בנות עדיין גרות בשכונה.

     

    זה מרגש, זה מטלטל, זה הופך לי ת'קרביים.

     

    אני מקשיבה להן. בנות שהיו קרובות אליי עד מאוד במשך שמונה שנים, וחלקן אפילו יותר ומבינה שלא באמת הכרנו. היינו ילדות, התעניינו במה שמעניין ילדות קטנות. את הצרות האמיתיות אני לומדת עכשיו.

     

    "גם היא התגרשה, אומרת לי מישהי בטלפון, מסכנה... – היא מוסיפה בכאב". אני נושכת שפתיים. לא רוצה להכעיס אף אחת, אבל התואר הזה  "מסכנה", שכמעט באוטומט מודבק לגרושות, מתסכל אותי. לכי תתחילי להסביר למישהי שלא ראית 25 שנה שאת לא מסכנה. ההיפך הוא הנכון. למה לקלקל את החגיגיות שבמפגש הטלפוני המחודש?

    אפילו התקשרתי למחנכת הכיתה שלנו, שליוותה אותנו את כיתות ז'-ח'. שנאנו אותה שנאת מוות באותם הימים, והנה רגע אחרי שאני מספרת לה מי אני והיא קוראת לי בשמי המלא ועוד מעגלת את סיומת שמי ב-'לה, אני מוחלת לה על הכל וגופי רועד מתרגשות. היא זוכרת אותי!

    שוחחנו חצי שעה, מחויכות ונינוחות, "נו, היא אומרת, עכשיו תספרי לי איך מימשת את יכולותייך האקדמיות", אני משתנקת וכמעט פורצת בבכי. היא ראתה אותי. האמינה. וזאת הפעם הראשונה בחיים שלי שאני מספרת בגאווה של ממש אילו תארים יש לי והיכן למדתי. בפעם הראשונה. וכל כך רציתי שהיא תתגאה בי, שתהיה מרוצה. כל כך הרבה שנים חלפו מאז שהיא הכריחה אותי לשבת ליד הבנות החלשות בכיתה ואני עדיין מנסה לספק את רצונה. אחר כך, אני אזכיר לה שכך נהגה בכיתה, ושבעצם מה"תרגיל" הזה שלה הפיקו תועלת, לא רק הבנות החלשות (אז קראנו להן עצלניות) אלא גם החזקות.

    עד היום זה איתי. ההבנה שיש מי שזקוק לעזרה ולפעמים זו עזרה שיכולה להתממש רק בזכות אמירת בוקר טוב בבוקר, או חיוך מעודד.

     

    אני טיפוס נוסטלגי. ורומנטית בעיקר. העבר מעורפל למדי, זוכרת מעשיי שובבות ותחושה נעימה של ילדות נטולת תחרות, נטולת כל. כולנו היינו עניים. הרגשנו מאוחדים.

    חוץ מאחת, שלא סיימה איתנו את כיתה ח' ועזבה קודם. פגשתי אותה אתמול לקפה. בשיחת הטלפון גילנו שהיא גרה בעיר בה אני עובדת וקבענו בסוף יום העבודה. היא נשארה בדיוק אותו הדבר. שנאתי את כולם, היא אומרת לי. ואני זכרתי אותה מיוחדת, ולא ידעתי להסביר למה. אחר כך הבנתי, כשהתחילה ספר לי על קורותיה בשנים מאז עזבה את בית הספר, פתאום דגדגה אותי תחושה עמומה ומוכרת של אי אמון. לא האמנתי לה כילדה, וגם עכשיו אני לא מאמינה לה. הסיפורים הפעם שינו כיוון. בואו רק נאמר שהם כללו- מקום סודי בדימונה, מעבדה סודית בקריה (בקומה מינוס 30) פיתון, תאונה מסתורית, ניתוחים, ותינוקת מתה- לא בהכרח בסדר הזה. אז בוודאי תבינו למה חשתי ככה...

     

    אבל כל זה לא יישנה אם היא תבוא.

     

    "לא היינו מזהות אותך", הן אומרות לי. וגם- "נשארת יפה כמו שהיית". או בצורת השאלה שנזרקת אל תוך אפרכסת הטלפון – "נו?? את עדיין יפה כמו פעם?" והאוזניים המבוגרות והמנוסות שלי כבר מזהות טוב יותר את צליל הקנאה הצובטת. גם כילדה שמעתי לצליל החובט, ולא הבנתי. התנצלתי. התביישתי והתחבאתי.

    לכי תסבירי להם שגם היום את לא מבינה על מה הן מדברות. שאת לא רואה.

     

    אחת חזרה בתשובה. אחת התגרשה מאסיר שהכה אותה ושבה והתחתנה איתו. אחת פרודה כבר שבע שנים כי היא לא רוצה להתגרש שוב. שתיים עם ילדים בצבא. ואחת רווקה שגרה אצל אמא שלה, וחושבת שעדיף שנמנע מלעלות תמונות שלנו מאז, כי הן יכולות להביך...

     

    ואני. סתם אחת.

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (84)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/4/13 19:41:
      השוואות לא עושות לי טוב... ואני לא הולכת לפגישות מחזור, למרות שהשנים עשו לי דווקא טוב. יש בזה משהו תחרותי וביקורתי שאני לא מתחברת אליו. מי שרצה- נשאר בקשר ולא צריך פגישת מחזור כדי להתעדכן. ומי שלא- לא...
        7/4/13 17:34:
      ממש לא סתם אחת .. (האמת היא שאף אחת היא לא סתם אחת)
        29/3/13 21:58:

      צטט: מיריבלומנפלד 2013-03-28 19:46:20

      למי יש כוח לפגישות מחזור, שבה עסוקים בהשוואת נתונים

       

       

      הממ.. לי? 

        29/3/13 21:58:

      צטט: Between Jobs 2013-03-28 09:23:37

      שנים אני מבקש מחברים, בואו נעשה פגישת מחזור ואף אחד לא נוקף אצבע. לא כדי לבחון לאילו כיוונים החיים שלחו אותנו, כמה רחוק או כמה קרוב. רק כדי להפגש, ולצחוק. אני יודע שפגישות כאלה יכולות להיות טראומטיות- אנחנו הרי זוכרים את אלה שלמדנו איתם כפי שנצרבו לנו אז בתודעה- זו שנפלה בטיול השנתי ומהבכי שלה הלחנו שיר, והוריה המאמצים היו זוג עיראקים מבוגרים וחביבים. וזה הקצת המשוגע , ואלה שמות... וההשוואות האלה, לאן הוא הגיע, ואיפה אני, ותראי את זו, והשמחות הקטנות לאיד, והרחמים. ואין דבר כזה סתם אחת.

       

       

      :)

        28/3/13 19:46:
      למי יש כוח לפגישות מחזור, שבה עסוקים בהשוואת נתונים
        28/3/13 09:23:
      שנים אני מבקש מחברים, בואו נעשה פגישת מחזור ואף אחד לא נוקף אצבע. לא כדי לבחון לאילו כיוונים החיים שלחו אותנו, כמה רחוק או כמה קרוב. רק כדי להפגש, ולצחוק. אני יודע שפגישות כאלה יכולות להיות טראומטיות- אנחנו הרי זוכרים את אלה שלמדנו איתם כפי שנצרבו לנו אז בתודעה- זו שנפלה בטיול השנתי ומהבכי שלה הלחנו שיר, והוריה המאמצים היו זוג עיראקים מבוגרים וחביבים. וזה הקצת המשוגע , ואלה שמות... וההשוואות האלה, לאן הוא הגיע, ואיפה אני, ותראי את זו, והשמחות הקטנות לאיד, והרחמים. ואין דבר כזה סתם אחת.
        28/3/13 00:43:

      צטט: zahal 2013-03-24 11:16:08

      את לא סתם אחת,, את פשוט עולם ומלואו,, יש בך הרבה שאין באחרים,, אהבתי!!

       

       

      תודה!

      נבוך

        28/3/13 00:43:

      צטט: ח ח 2013-03-23 19:32:38

      יפה...מפורט....אמיתי.....טוב כזה ,באמת...... זה כמו לחפור בערוגה שבה גדלנו ולראות מה צמח ולאן התפתחו השורשים למטה ומה רואים עכשיו למעלה.....

       

       

      יפה, אהבתי את הדימוי שלך, שומרת אותו.

      תודה :)

        28/3/13 00:41:

      צטט: כחלון1 2013-03-23 08:13:19

      סבבה נוסטלגית...וההיא שהתגרשה מזה מסכנה... שיהיה חג שמח

       

       

      חג שמח :)

        28/3/13 00:41:

      צטט: העגלון האחרון 2013-03-23 04:50:51

      איזה פוסט מתוק. דומה לך.

       

       

      הו! אתה!

      לונג טיים :)

        24/3/13 11:16:
      את לא סתם אחת,, את פשוט עולם ומלואו,, יש בך הרבה שאין באחרים,, אהבתי!!
        23/3/13 19:32:
      יפה...מפורט....אמיתי.....טוב כזה ,באמת...... זה כמו לחפור בערוגה שבה גדלנו ולראות מה צמח ולאן התפתחו השורשים למטה ומה רואים עכשיו למעלה.....
        23/3/13 08:13:
      סבבה נוסטלגית...וההיא שהתגרשה מזה מסכנה... שיהיה חג שמח
        23/3/13 04:50:
      איזה פוסט מתוק. דומה לך.
        12/3/13 09:13:

      צטט: לילית בת גרב 2013-03-12 06:29:35

      צטט: ~Dori~ 2013-03-11 10:02:18

      מיוחדת. אין ספק.
      [ תמו כוכבי היום עבורך. הזכירי לי לשוב. ]

       

       

      :)

      תודה דורי

      בשבילי? אתה הכוכב

       

      WOW, תודה חברתי היקרה.

        12/3/13 06:29:

      צטט: ~Dori~ 2013-03-11 10:02:18

      מיוחדת. אין ספק.
      [ תמו כוכבי היום עבורך. הזכירי לי לשוב. ]

       

       

      :)

      תודה דורי

      בשבילי? אתה הכוכב

        12/3/13 06:29:

      צטט: הולמס 2013-03-10 12:37:33

      את רומנטית, נוסטלגית, קלאסית ומקסימה.

      כותבת נהדר

      אמיתי ומרגשת

      ואת באמת יפה

      גם אני רואה

      :)

      הכי חשוב זה שאתה רואה את זה :)

        12/3/13 06:27:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2013-03-09 11:02:33

      סתם אחת מיוחדת כזו

       

       

      נבוך

        12/3/13 06:27:

      צטט: פוצקלה 2013-03-09 08:15:49

      כמו החרוזים...מגוון אנושי מרגש בשלל צבעים. המפגשים עם הבנות שימשו עבורך מראה... תארת כל כך יפה ...במיוחד את הקשר והמפגש עם המחנכת. היכולת שלך לדבר עם הדמות הלא אהובה מעידה על היותך כל כך מיוחדת. (וכל כך יפה)

       

       

      או מעיד על כך שהתבגרתי :)

      כי באמת, הדברים שכל כך ברורים בתור ילדה מקבלים זווית אחרת כשאת הופכת לאמא.

      וכשאני חושבת על זה, היא היתה מחנכת בכיתה עם בנות מבתים, לא תמיד קלים. למעלה משלושים בנות בכיתה.

      והיא הצליחה להשתלט עלינו ולהביא אותנו לתוצאות טובות.

      אז אולי היינו קצת קשים איתה :))

       

      תודה!

        11/3/13 10:02:

      מיוחדת. אין ספק.
      [ תמו כוכבי היום עבורך. הזכירי לי לשוב. ]

        10/3/13 12:37:

      את רומנטית, נוסטלגית, קלאסית ומקסימה.

      כותבת נהדר

      אמיתי ומרגשת

      ואת באמת יפה

      גם אני רואה

      :)

      סתם אחת מיוחדת כזו
        9/3/13 08:15:
      כמו החרוזים...מגוון אנושי מרגש בשלל צבעים. המפגשים עם הבנות שימשו עבורך מראה... תארת כל כך יפה ...במיוחד את הקשר והמפגש עם המחנכת. היכולת שלך לדבר עם הדמות הלא אהובה מעידה על היותך כל כך מיוחדת. (וכל כך יפה)
        6/3/13 15:53:

      צטט: שרביט. 2013-03-06 09:04:49

      דבר ראשון - איזה כיף! איזה כיף שאת כותבת :)

      ראית כמה וגעגועים יש פה אליך?:) וגם אני מצטרפת, כי האמת שתהיתי

      לאחרונה  על שתיקתך וכמעט שדרשתי בשלומך באופן יותר פרטני.

      מאוד נהניתי לקרוא, היטבת לשתף ולתאר ולרגש בדרכך הייחודית. במיוחד

      במיוחד התכווץ ליבי ונגעת בי כשקראתי על השיחה עם המחנכת... 

      את - נהדרת ולא סתם אחת ולא סתם בכלל }{

       

       

      איזה כיף שזוכרים לי חסד נעורים  כאן :))

      חייכת אותי מאוד, תודה.

       

      }{

        6/3/13 15:52:

      צטט: אודיחמרה 2013-03-05 17:25:17

      לצערי אני לא יכול לעשות פגישת מחזור......כי אני למדתי בישביס . אחרי שהלכתי בעקבות אחותי לצבא אז נפרדו דרכנו . הפכתי למוקצה .ובטח כולם שכחו שבכלל למדתי איתם עד גיל 18 . אז תהיני עוד ממיפגש נוסטלגי .וזה גם כייף לדעת שגם הדשא של השכן לא תמיד ירוק יותר מאצלך

       

       

      :) מעניין אם בתמונת המחזור שלך הם השחירו את פנייך...

      ההפסד שלהם.

       

      זה כייף לדעת שאני ב"נורמל", כן :))

        6/3/13 15:51:

      צטט: שידורי המהפכה 2013-03-05 15:25:40

      איזה יופי! ממש מרגש לקרוא על המורה. כשאני מסתכל לאחור אני יכול לחשוב על הרבה מורים שעיצבו את מי שאני היום למרות חוסר האמונה המוחלטת שלהם בי. זוכר את הפגישה עם מנהל התיכון בתחנה המרכזית בב"ש ואיך הוא כמעט התעלף כשראה אותי עם דרגות של קצין.

       

      לפעמים חוסר אמונה יכול להיות הדרייב הכי חזק של האדם.

       

      :)

        6/3/13 09:04:

      דבר ראשון - איזה כיף! איזה כיף שאת כותבת :)

      ראית כמה וגעגועים יש פה אליך?:) וגם אני מצטרפת, כי האמת שתהיתי

      לאחרונה  על שתיקתך וכמעט שדרשתי בשלומך באופן יותר פרטני.

      מאוד נהניתי לקרוא, היטבת לשתף ולתאר ולרגש בדרכך הייחודית. במיוחד

      במיוחד התכווץ ליבי ונגעת בי כשקראתי על השיחה עם המחנכת... 

      את - נהדרת ולא סתם אחת ולא סתם בכלל }{

        6/3/13 06:59:

      צטט: תומר שריג 2013-03-03 19:05:19

      נראה שאת דווקא אבן מאוד בולטת בתוך הבליל הססגוני (חמישית מימין בשורה השלישית).

       

       

      בול!!

      :))

        6/3/13 06:58:

      צטט: זכות התשוקה 2013-03-03 17:05:46

      אהבתי במיוחד את המגע עם המחנכת ה"שנואה" מהעבר. כמה חזק ההידהוד שיוצרות מילים של זיכרון שהזולת זוכר אותנו. כמה יפה התובנה המאוחרת שלך

       

       

      וכמה יפה התגובה שלך ...

      תודה :)

        6/3/13 06:58:

      צטט: זיוה גל 2013-03-03 16:56:30

      כרגיל את כותבת כך שאיכשהו נכנס תמיד ללב, ומוכר.

       

       

      תודה:)

        5/3/13 21:59:

      צטט: forte nina 2013-03-03 07:01:20

      מציעה בלי ציפיות. הייתי שם ואני עדיין בקשר רופף עם חלק והפייסבוק בוודאי עוזר עם הצילומים וההודעות על הולדת נכד או חתונת הילד. פגישת המחזור הייתה בדיוק לפני עשר שנים ופה ושם יש יריות הנשמעות מרחוק. החברים של היום שייכים אולי יותר. ככה זה אצלי. אבל הם פרק חשוב בילדות ובנעורים אבל משהו הסתיים שם ששיך לזמנים פשוט אחרים.

       

       

      אה, גם אצלי. מה גם שאני מכירה את יכולתיי הגרועות בלשמור על קשרים. אין לי ממש את מי להאשים חוץ מאת עצמי :)

      אבל מפגש כזה, שנציף ביחד נשכחות, משמח אותי מאוד, והציפיה לו מתוקה להפליא :)

        5/3/13 21:58:

      צטט: אתי פתי 2013-03-03 01:05:43

      המפגשים האלה באמת מטלטלים, בעיקר כי הם מחזירים לנו את מי שהיינו ואת אוסף הזכרונות של מי שהיינו בבת אחת, לא צריך הרבה, אפילו סתם להסתכל באלבום התמונות מידי פעם, כדי לעבור חוויה דומה. אני מאוד אוהבת מפגשי מחזור, זה כל כך מעניין ויוצר תובנות חדשות על עצמינו ועל העולם.

       

       

      אני מחכה בקוצר רוח לזה שלי, ולתובנות שיביא עימו :)

        5/3/13 17:25:
      לצערי אני לא יכול לעשות פגישת מחזור......כי אני למדתי בישביס . אחרי שהלכתי בעקבות אחותי לצבא אז נפרדו דרכנו . הפכתי למוקצה .ובטח כולם שכחו שבכלל למדתי איתם עד גיל 18 . אז תהיני עוד ממיפגש נוסטלגי .וזה גם כייף לדעת שגם הדשא של השכן לא תמיד ירוק יותר מאצלך
        5/3/13 15:25:
      איזה יופי! ממש מרגש לקרוא על המורה. כשאני מסתכל לאחור אני יכול לחשוב על הרבה מורים שעיצבו את מי שאני היום למרות חוסר האמונה המוחלטת שלהם בי. זוכר את הפגישה עם מנהל התיכון בתחנה המרכזית בב"ש ואיך הוא כמעט התעלף כשראה אותי עם דרגות של קצין.
        4/3/13 22:24:

      צטט: P65 2013-03-02 22:49:49

      וואלה, גם אנחנו עשינו פגישת מחזור, ככה של הכיתה, ספונטנית כזאת אחרי 35 שנה בבית של מישהו. היה אחלה כייף אבל מאוד התפלאתי לראות שאני הגרוש היחיד חוץ מאיזה עוד מישהי, איפה הסטטיסטיקה של כול זוג שלישי? אבל אף אחד לא דיבר על גרושים כמסכנים אלה כאלה שחיים את החיים הטובים :)

       

       

      כנראה שבמקום ממנו באתי עדיין תופסים גירושין ככישלון אישי :)

        4/3/13 21:02:

      צטט: Dolce Vita 2013-03-02 22:01:35

      ואת, מי את באמת? זו אולי השאלה שנחבטת כנגד כל מפגש כזה עם עוד אחת מהנשים הללו. הן היו שם כשהיית ילדה, סוג של עדות למי שהיית, למה שהיה בך אז, לטוב ולרע, וכעת הן כאן - רואות את מה שצמח מתוך כל זה. וכמובן, גם את עבורן - אותו דבר. אולי משום כך הן מעוררות כיום כל כך הרבה תחושות מורכבות. כך לפחות הרגשתי אני, כשהתחדש לי קשר עם חברות ילדות שלי לאחר שנים רבות. יופי של פוסט, גם אני שמחה שאת שוב כותבת כאן :)

       

       

      בדיוק זה!

      כל המורכבות הזאת. המראה שלי שניבט מהן. בדיוק בדיוק.

       

      תודה:)

        4/3/13 20:58:
      165 הודעות מחכות לי בפרטי. המממ...
        4/3/13 20:55:

      צטט: בזרימה 2013-03-02 16:35:08

      עכשיו שמתי לב לתמונה שצרפת. כל אבן והצבע שלה, התכונות שלה, היופי שלה. כל אחת היא אחת אבל בעצם כל אחד מאיתנו הוא בסך הכל אדם, אחד. לא יותר. ועדיין, יש בכל אחד ניצוץ אחד, גם אם דהה זמנית שהופך אותו למיוחד ואת המכלול לסוג של ברכה. פרפר.

       

       

      אני אוהבת את הפרשנויות שהבאתן לצילום שלי.

      חיפשתי משהו מתאים וזה התחבר לי באוטומט, בלי הרבה מחשבה.

      ואולי היתה כאן הכוונה מסויימת...?

      :)

        4/3/13 20:54:

      צטט: לולה lola 2013-03-02 16:30:58

      אתחיל מהשמחה שלי בלראות כאן שוב פוסט שלך. התגעגעתי.

      אמשיך בהנאה שלי מהפוסט (טוב, זה היה צפוי ממישהי שכותבת פוסטים משו משו ורחוקה מלהיות סתם אחת :).

      ואסיים בשאלה שליוותה אותי משך קריאת הפוסט: למה? למה לטרוח כל כך הרבה ולארגן מפגש של נשים שלמדו איתך לפני 25 שנה? זו המון טירחה, המון השקעה. יש הבדל גדול בין ללכת למפגש שהוזמנת אליו לבין לארגן מפגש כזה בעצמך.

      למה זה חשוב? למה זה חשוב לך עד כדי כך? למה זה מעניין?

      אפילו ניסיתי לדלות תשובה מהתגובות שלך למגיבים... אולי בתגובה שלך לנירניר היה איזה רמז או מענה חלקי...

      (וזה שאת נוסטלגית אני יודעת מזמן ואולי השאלה שלי נובעת מכך שאני לא :)

       

       

      גם אני התגעגעתי }{

       

      כי זו לא באמת כזו טרחה, וזה מסקרן אותי. לגביהן, לגביי.

      הן חלק ממי שאני היום, ואני רוצה להבין טוב יותר את החלק הזה.

      וכן, כפי שציינתי אני נוסטלגית, ואני רוצה להתרפק קצת על העבר. הילדות. הן שם בסיפורים שלי.

      זאת שפגשתי עם סיפורי אלף לילה ולילה? היא כאן- http://cafe.themarker.com/post/1413541/ עליה בדיוק כתבתי שאני מצטערת שלא פגשתי אותה. היא דמות שמלווה אותי, משהו לא סגור, שצף מדי פעם. הפגישה הזאת איתה הבהירה לי דבר או שניים, וסגרה לי פינה...

       

      חוצמזה שזה באמת מרגש מאוד וכיף גדול :))

        4/3/13 06:21:

      צטט: ...אירית... 2013-03-02 15:44:01

      כמו דוגמית של החברה שלנו בכיתה אחת. שלך. את ממש לא סתם אחת. אבן יקרה בין כל החרוזים. להתרגש כאן איתך.

       

       

      האמת היא שכשבחרתי בתמונה הזאת, לא חשבתי על משמעות מסויימת. תודה ש"הלבשת" לה אחת :)

       

        4/3/13 06:17:

      צטט: נועהר 2013-03-02 14:17:02

      אצלינו זה לקח המון זמן לאתר את רוב האנשים.. אבל לא הייתי מוותרת על ההתרגשות..והחוויה של חיפוש ומציאת האנשים ..

       

      זה באמת כיף גדול כל הליך החיפוש.

      ומרגש.

      האמת היא, שזה יותר קל משחשבתי, מה שמוסיף לכיף.

       

      אני מכירה פתאום זוויות אחרות, שתמיד היו שם, של אנשים שחשבתי שהכרתי היטב. זה מרתק.

       

      אתמול שוחחתי בטלפון עם מישהי שלא ראיתי 26 שנה(וואו!) וכשהיא צחקה, זה היה בול אותו צחוק מפעם, ושוב הייתי ילדה קטנה בחצר גדולה שמשחקת תופסת בהפסקה. מואי כיף

        3/3/13 23:28:

      צטט: גילהסטחי 2013-03-02 12:34:11

      כולנו פסיק בין הרבה פסיקים אחרים. הפסיק שלך מאופייו בעושר פנימי, רגישות, אמפטיה ויכולת הקשבה. גם כסתם אחת את מיוחדת במינה.

       

      איזו תגובה מקסימה.

      תודה, חייכת אותי עכשיו.

      כי אימצת את ה"סתם" והכלת אותו, ועל הדרך הרחבת אותו.

       

      באמת,תודה

        3/3/13 23:26:

      צטט: סערה בכוס ויסקי 2013-03-02 12:05:33

      את אולי הכל....מלבד סתם אחת....

       

       

      הכל בטח שלא.

      לפעמים אני מעט

      לפעמים אני מספיק

      ולפעמים מלא או המון

       

      :)

        3/3/13 23:06:

      צטט: לכלילדמגיע 2013-03-02 10:05:16

      וואו, החיפוש הזה באמת עושה משהו. תארת אותו בדרך הייחודית שלך. כשהפגישה תתרחש, תשתפי? (שאלה רטורית).

       

       

      אני מבטיחה להשתדל :)

       

      תודה!

       

        3/3/13 22:22:

      צטט: לוק סקיווקר 2013-03-02 09:58:10

      כן, פגישת מחזור תמיד עושה את זה. הרבה נוסטלגיה.

       

       

      בטונות :)

        3/3/13 22:00:

      צטט: תכשיט 2013-03-02 09:16:36

      פוסט מרגש....

       

       

      המון תודה!

        3/3/13 21:59:

      צטט: זונות פוליטיות 2013-03-02 08:40:37

       

      ברוטוס:  שנים שחשבתי שפגישת מחזור זה שני טמפונים באשפה

       

       

       

      נטוס:     אל תהיה מגעיל, אח, הנושא רציני ורגיש, לכלנו היה בכתה מישו שאי אפשר היה להאמין לו והיום הוא ראש ממשלה

       

       

       

      ..

       

      לול.

      יכול להיות שאם הייתי נשאר עוד קצת, היא גם היתה ראש ממשלה :)

       

      מתי פגישת המחזור שלנו?

        3/3/13 21:58:

      צטט: Nirit N 2013-03-02 08:07:57

      פגישת מחזור. לגעת במשהו שכבר שנים מעלה אבק במגרת הלב. כן, צריך אומץ. לפעמים התוצאה משאירה תחושות מעורבות, נוכח מה שזמן יכול לעשות לכולנו, לטוב ולרע.

       

       

      לך תמיד יש את הדרך המיוחד הזאת לצייר דברים מילים. "לגעת במשהו שכבר שנים מעלה אבק במגרת הלב". תענוג.

       

      וצודקת, כמובן.

      :)

        3/3/13 21:57:

      צטט: ירין 2013-03-02 07:15:38

      שבת שלום . פגישת מחזור נותנת לכולנו להסתכל על עצמנו בחיים . ועל מה שאנחנו עברנו . להתבונן בכיתה אחת מחנכת כיתה אחת ועשרות ילדים שבגרו והפכו להורים כל אחד בדרכו שלו .התרגשות עצומה אין ספק . לראות את הילדים של פעם . את אותה נערה שכתבה לי ביומן "אוהבת אותך וצירפה פרח רחני מיובש כן היו יומנים כאלו יומני סיום הלימודים זה מרגש ונותן לי חשק תמיד למה שהיה פעם . לילית יקרה . אין ספק שפגשת מחזור שארגנת הותירה בך טעם של עוד ואת "לא סתם אחת" כמו שכתבת- מאחל לך שתמשיכי להתרגש ולרגש . הצלחה . ואהבה מהלב ירין

       

       

      שבוע טוב:)

      הפגישה בהתהוות, עדיין לא התקיימה, אבל ההתרגשות בעיצומה.

       

      המון תודה ירין.

      תודה שבאת

        3/3/13 19:05:
      נראה שאת דווקא אבן מאוד בולטת בתוך הבליל הססגוני (חמישית מימין בשורה השלישית).
        3/3/13 17:05:
      אהבתי במיוחד את המגע עם המחנכת ה"שנואה" מהעבר. כמה חזק ההידהוד שיוצרות מילים של זיכרון שהזולת זוכר אותנו. כמה יפה התובנה המאוחרת שלך
        3/3/13 16:56:
      כרגיל את כותבת כך שאיכשהו נכנס תמיד ללב, ומוכר.
        3/3/13 07:01:

      מציעה בלי ציפיות. הייתי שם ואני עדיין בקשר רופף עם חלק והפייסבוק בוודאי עוזר עם הצילומים וההודעות על הולדת נכד או חתונת הילד. פגישת המחזור הייתה בדיוק לפני עשר שנים ופה ושם יש יריות הנשמעות מרחוק. החברים של היום שייכים אולי יותר. ככה זה אצלי. אבל הם פרק חשוב בילדות ובנעורים אבל משהו הסתיים שם ששיך לזמנים פשוט אחרים.

        3/3/13 01:05:
      המפגשים האלה באמת מטלטלים, בעיקר כי הם מחזירים לנו את מי שהיינו ואת אוסף הזכרונות של מי שהיינו בבת אחת, לא צריך הרבה, אפילו סתם להסתכל באלבום התמונות מידי פעם, כדי לעבור חוויה דומה. אני מאוד אוהבת מפגשי מחזור, זה כל כך מעניין ויוצר תובנות חדשות על עצמינו ועל העולם.
        2/3/13 22:49:
      וואלה, גם אנחנו עשינו פגישת מחזור, ככה של הכיתה, ספונטנית כזאת אחרי 35 שנה בבית של מישהו. היה אחלה כייף אבל מאוד התפלאתי לראות שאני הגרוש היחיד חוץ מאיזה עוד מישהי, איפה הסטטיסטיקה של כול זוג שלישי? אבל אף אחד לא דיבר על גרושים כמסכנים אלה כאלה שחיים את החיים הטובים :)
        2/3/13 22:01:
      ואת, מי את באמת? זו אולי השאלה שנחבטת כנגד כל מפגש כזה עם עוד אחת מהנשים הללו. הן היו שם כשהיית ילדה, סוג של עדות למי שהיית, למה שהיה בך אז, לטוב ולרע, וכעת הן כאן - רואות את מה שצמח מתוך כל זה. וכמובן, גם את עבורן - אותו דבר. אולי משום כך הן מעוררות כיום כל כך הרבה תחושות מורכבות. כך לפחות הרגשתי אני, כשהתחדש לי קשר עם חברות ילדות שלי לאחר שנים רבות. יופי של פוסט, גם אני שמחה שאת שוב כותבת כאן :)
        2/3/13 16:35:
      עכשיו שמתי לב לתמונה שצרפת. כל אבן והצבע שלה, התכונות שלה, היופי שלה. כל אחת היא אחת אבל בעצם כל אחד מאיתנו הוא בסך הכל אדם, אחד. לא יותר. ועדיין, יש בכל אחד ניצוץ אחד, גם אם דהה זמנית שהופך אותו למיוחד ואת המכלול לסוג של ברכה. פרפר.
        2/3/13 16:30:

      אתחיל מהשמחה שלי בלראות כאן שוב פוסט שלך. התגעגעתי.

      אמשיך בהנאה שלי מהפוסט (טוב, זה היה צפוי ממישהי שכותבת פוסטים משו משו ורחוקה מלהיות סתם אחת :).

      ואסיים בשאלה שליוותה אותי משך קריאת הפוסט: למה? למה לטרוח כל כך הרבה ולארגן מפגש של נשים שלמדו איתך לפני 25 שנה? זו המון טירחה, המון השקעה. יש הבדל גדול בין ללכת למפגש שהוזמנת אליו לבין לארגן מפגש כזה בעצמך.

      למה זה חשוב? למה זה חשוב לך עד כדי כך? למה זה מעניין?

      אפילו ניסיתי לדלות תשובה מהתגובות שלך למגיבים... אולי בתגובה שלך לנירניר היה איזה רמז או מענה חלקי...

      (וזה שאת נוסטלגית אני יודעת מזמן ואולי השאלה שלי נובעת מכך שאני לא :)

        2/3/13 15:44:
      כמו דוגמית של החברה שלנו בכיתה אחת. שלך. את ממש לא סתם אחת. אבן יקרה בין כל החרוזים. להתרגש כאן איתך.
        2/3/13 14:17:
      אצלינו זה לקח המון זמן לאתר את רוב האנשים.. אבל לא הייתי מוותרת על ההתרגשות..והחוויה של חיפוש ומציאת האנשים ..
        2/3/13 12:34:
      כולנו פסיק בין הרבה פסיקים אחרים. הפסיק שלך מאופייו בעושר פנימי, רגישות, אמפטיה ויכולת הקשבה. גם כסתם אחת את מיוחדת במינה.
      את אולי הכל....מלבד סתם אחת....
        2/3/13 10:05:
      וואו, החיפוש הזה באמת עושה משהו. תארת אותו בדרך הייחודית שלך. כשהפגישה תתרחש, תשתפי? (שאלה רטורית).
        2/3/13 09:58:
      כן, פגישת מחזור תמיד עושה את זה. הרבה נוסטלגיה.
        2/3/13 09:16:
      פוסט מרגש....

       

      ברוטוס:  שנים שחשבתי שפגישת מחזור זה שני טמפונים באשפה

       

       

       

      נטוס:     אל תהיה מגעיל, אח, הנושא רציני ורגיש, לכלנו היה בכתה מישו שאי אפשר היה להאמין לו והיום הוא ראש ממשלה

       

       

       

      ..

        2/3/13 08:07:
      פגישת מחזור. לגעת במשהו שכבר שנים מעלה אבק במגרת הלב. כן, צריך אומץ. לפעמים התוצאה משאירה תחושות מעורבות, נוכח מה שזמן יכול לעשות לכולנו, לטוב ולרע.
        2/3/13 07:15:
      שבת שלום . פגישת מחזור נותנת לכולנו להסתכל על עצמנו בחיים . ועל מה שאנחנו עברנו . להתבונן בכיתה אחת מחנכת כיתה אחת ועשרות ילדים שבגרו והפכו להורים כל אחד בדרכו שלו .התרגשות עצומה אין ספק . לראות את הילדים של פעם . את אותה נערה שכתבה לי ביומן "אוהבת אותך וצירפה פרח רחני מיובש כן היו יומנים כאלו יומני סיום הלימודים זה מרגש ונותן לי חשק תמיד למה שהיה פעם . לילית יקרה . אין ספק שפגשת מחזור שארגנת הותירה בך טעם של עוד ואת "לא סתם אחת" כמו שכתבת- מאחל לך שתמשיכי להתרגש ולרגש . הצלחה . ואהבה מהלב ירין
        2/3/13 07:07:

      צטט: הנץ דואה 2013-03-02 06:50:00

      כן גם לנו הייתה פגישת מחזור.. בתומה חשבתי שעוד אחת כבר לא תהיה.

       

      אולי כי כבר אין צורך בה :)

        2/3/13 07:07:

      צטט: נערת ליווי 2013-03-02 03:06:13

      עשית לי מר מתוק עכשיו. זכרונות על פגישת מחזור שכבר הייתה. אנשים אולי ילדים שגדלו (לפחות אצלנו לא ממש השתנו) שיהיה לכן ערב מוצלח! :)

       

       

      תודה!

      :)

        2/3/13 07:06:

      צטט: נירניר001 2013-03-02 01:13:05

      פגישת מחזור אחרי 30 שנה אצלינו היתה עונג אמיתי.
      נוכחנו שגם המאושרים,היפים,היפות,המלכים,המלכות,הנסיכות,
      נראים כאילו סופת טורנדו עברה ברחוב בו הם גרים.
      הכיבוד היה מעולה. מחזור של דוקטורים,חתני פרסים, וכמה בודדים שהעדיפו כדורסל ובנותחיוך.

       

      יפה לכם :)

       

      אולי מתוך שזה מקובל ללעוג להתכנסויות שכאלו, כולנו נדרשים להם.

      בוחנים את החיים שלנו מנקודת התחלה מסויימת. זה מרתק בעיניי.

      לא רק הסקרנות הרכילולתית איפה כל אחד, אלא מה איתי?

      במובן הכי עמוק של כמה באמת היינו קרובים? למה הכי נוח לנו עם אנשים שלא פגשנו עשרות שנים?

      מה מקור ההתרגשות?

      כזה :)

        2/3/13 07:03:

      צטט: 77777777 2013-03-02 01:11:57

      את לא סתם, ויותר

       

       

      הכל סתם. באמא'שלי.

      הבל הבלים של ממש

      }{

        2/3/13 07:03:

      צטט: שלויימה 2013-03-02 00:46:21

      מהמעט שהכרתי אותך פה, את ממש לא סתם אחת , הכרתי אישה רגישה חושנית אמפתית ומלאה חמלה, הכרתי אישה ידענית שמעודדת אחרים הכרתי אישה שלפעמים עוצרת להריח את הפרחים, הכרתי אישה שנהנית לשמוע את צחוק הילדים מגן המשחקים הצמוד לחדר השינה, ועוד הרבה יותר הכרתי אדם, וכל זה מבלי שראיתי אותך אפילו פעם אחת... אז סתם לא הייתי קורא לזה.

       

      הייתי רוצה שעל המצבה שלי יחתמו ב"סתם אחת".

      באמת. לא מתוך ביטול עצמי.

       

      ותודה שלויימה, אני מרגישה כאן כמו באיזו מין פגישת מחזור עם חבריי הוירטואלים הותיקים.

      אוהבת אותך, איש יקר.

        2/3/13 07:00:

      צטט: בזרימה 2013-03-02 00:02:35

      את מזכירה לי ערב מתוק. ואת יקירתי, מאז וגם עכשיו אינך סתם אחת. אבל את כבר יודעת את זה. אולי זה לא משנה שאת יפה יותר או פחות, או שלמדת יותר או פחות, אם התגרשת יותר או פחות, כי את יודעת מה את אוהבת, את מי את אוהבת ויודעת לחיות את חייך כמו יש רק פעם אחת לחיות אותם.

       

       

      ואולי לא?

      לפעמים אני בכלל לא בטוחה שאנחנו באמת יודעים.

      סביר להניח שזה לא באמת משנה, כי בדרך כלל אנחנו חיים מתוך אותו עקרון של התמדה, אירציה.

      וזה בסדר גמור.

      }{

      שבת של שלום

        2/3/13 06:50:
      כן גם לנו הייתה פגישת מחזור.. בתומה חשבתי שעוד אחת כבר לא תהיה.
        2/3/13 03:06:
      עשית לי מר מתוק עכשיו. זכרונות על פגישת מחזור שכבר הייתה. אנשים אולי ילדים שגדלו (לפחות אצלנו לא ממש השתנו) שיהיה לכן ערב מוצלח! :)
        2/3/13 01:13:

      פגישת מחזור אחרי 30 שנה אצלינו היתה עונג אמיתי.
      נוכחנו שגם המאושרים,היפים,היפות,המלכים,המלכות,הנסיכות,
      נראים כאילו סופת טורנדו עברה ברחוב בו הם גרים.
      הכיבוד היה מעולה. מחזור של דוקטורים,חתני פרסים, וכמה בודדים שהעדיפו כדורסל ובנותחיוך.

        2/3/13 01:11:
      את לא סתם, ויותר
        2/3/13 00:46:
      מהמעט שהכרתי אותך פה, את ממש לא סתם אחת , הכרתי אישה רגישה חושנית אמפתית ומלאה חמלה, הכרתי אישה ידענית שמעודדת אחרים הכרתי אישה שלפעמים עוצרת להריח את הפרחים, הכרתי אישה שנהנית לשמוע את צחוק הילדים מגן המשחקים הצמוד לחדר השינה, ועוד הרבה יותר הכרתי אדם, וכל זה מבלי שראיתי אותך אפילו פעם אחת... אז סתם לא הייתי קורא לזה.
        2/3/13 00:02:
      את מזכירה לי ערב מתוק. ואת יקירתי, מאז וגם עכשיו אינך סתם אחת. אבל את כבר יודעת את זה. אולי זה לא משנה שאת יפה יותר או פחות, או שלמדת יותר או פחות, אם התגרשת יותר או פחות, כי את יודעת מה את אוהבת, את מי את אוהבת ויודעת לחיות את חייך כמו יש רק פעם אחת לחיות אותם.
        1/3/13 23:24:

      צטט: י....ש 2013-03-01 23:22:33

      נשמע כמו הערכת נזקים ...שווה להיפגש בכלל?

       

       

      בוודאי ששווה, ולו רק בשביל הסקרנות :)

        1/3/13 23:24:

      צטט: זאב ערבות.... עאדל 2013-03-01 23:22:24

      ואני ארגנתי לפני כשנה ומאז אנחנו נפגשים בקביעות ..כולל סופישבוע.. נפרדנו לפני כ 35 שנה...

       

      וואלה? יפה לך :)

      אני תוהה כמה זה יחזיק אחר כך, אני איומה בתחזוקי קשרים :)

        1/3/13 23:22:
      נשמע כמו הערכת נזקים ...שווה להיפגש בכלל?
      ואני ארגנתי לפני כשנה ומאז אנחנו נפגשים בקביעות ..כולל סופישבוע.. נפרדנו לפני כ 35 שנה...

      פרופיל

      לילית בת גרב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין