לקום בשבת בבוקר, כוס קפה והשמש זורחת. הכלב שלי מסתכל עלי בעיניים גדולות. ״אני יודע, אתה רוצה לרדת, עוד רגע, תן לי להתאושש.״ לוגם מהקפה באיטיות, מקשיב לקולות מהרחוב, רכבים חולפים וציוצי ציפורים, יש לי עננה של צמר גפן בתוך ראשי. נועל סנדלים למרות הקור ומחפש את הרצועה של הכלב. ״בוא חמוד ניקח אותך לטייל, אבל בלי קונצים, אני לא אימא שלך״. הכלב עליז ומקשקש בזנב, יורד בריצה במדרגות. מדי פעם מסתכל אלי במבט חוצפן, תתחיל לזוז, אתה איטי. יש לו סגנון אישי לכלב שלי, הוא מתחיל להשתין כמה טיפות בנקודות מפתח. מרחרח עמודים ופינות בגדרות ובסוף מואיל בטובו לעשות מספר שתיים. אני נאנח ואוסף את האוצר בשקית, זורק אותה לפח הקרוב. ״זהו סיימת, אני יכול לעלות הביתה, קר לי״. הוא מסתכל עלי במבט חוצפן, מתיישב ולא רוצה לזוז. ״בוא, עוד מעט אימא תתעורר, היא תיקח אותך עוד פעם״. הוא בשלו, לא רוצה לזוז. ״אתה ארנבון מטורף״, מרים אותו בידיים ומעלה אותו הביתה. הוא מביט עלי במבט כועס, ״הרסת לי את טיול הבוקר״. הוא רץ לחדר השינה וקופץ למיטה, מלקק את פני אשתי. ״אני קמה, מתוק שלי, רק עוד רגע״. הנודניק לא מוותר ומאלץ אותה לקום מהמיטה. אני כבר הכנתי לה כוס קפה ריחני על השולחן בסלון. ״בוקר טוב אהובתי״. ״בוקר טוב״, אני מקבל נשיקה חמה. ״הורדת אותו בבוקר, מה הוא רוצה״. ״את מפנקת אותו, הוא עושה מה שהוא רוצה״. ״אני מפנקת את כל הילדים שלי״, מרימה את הכלב ונותנת לו נשיקה. ״בונבון שלי, בוא, אני אקח אותך לטייל״. ״ואתה״, מצביעה עלי, ״תחכה לי במיטה, אני מיד חוזרת, יש לנו כמה עניניים לא סגורים מאתמול״. ״טוב המפקדת, אני אמתין בקוצר רוח, תחזרי מהר״. אלון. |