היום שבו כבו האורות...- הסיפור הרומנטי למוצ"ש

לצפייה במסך מלא

היום שבו כבו האורות...- הסיפור הרומנטי למוצ"ש

‎34

יחסים

57 תגובות יום שבת, 2/3/13, 20:21

זה קרה בבת אחת בלי הכנה. כל הנורות בבית כבו.המחשב,המקרר,הטלוויזיה, המדיח,מכונת הכביסה נדמו. המכוניות בכבישים נעצרו. מטוסים נפלו.טלפונים השתתקו.איש לא הבין מה קרה וגם לא היה מי שיסביר.העולם הטכנולוגי כפי שהכרתי –חדל להתקיים. הייתי אז בן 17וחצי ולא ידעתי איך אוכל לחיות בלי האינסטגרם והיוטיוב שהיוו את כל עולמי החברתי.

זה היה יום שישי בערב.הכי מרגיז היה שבדיוק קבעתי צ'ט יותר מאוחר, ב-11 בלילה,עם עם הבת הכי יפה בכיתה, אחרי שאתפטר מארוחת השישי המשפחתית המעיקה ואצא לחופשי,כלומר עמוק לתוך החדר שלי עם המחשב.הארוחה בדיוק הסתיימה,כשהעולם המוכר התפורר.

אני לא אגיד שלא הכרתי את האפשרות הזאת.לפחות מהסרטים.הרי היה "עולם המים", היה "שודדי הזמן",הייתה הסדרה "המהפכה" בטלוויזיה. כל הסרטים האלה התמקדו רק בדבר אחד: כשהעולם הטכנולוגי מתרסק,את מקומו תופס הכוח. הרעים משתלטים על החנונים. האקדח תופס את מקום הטילים ופצצות האטום,כי הרי בלי חשמל,טווח הרוע מתקצר מאוד.חבל שאי אפשר לעשות היום סרט על מה שהולך בעולם, כי אי אפשר לעשות סרט בלי חשמל.

במרחק של שנתיים וחצי מאותו יום נורא,אני יכול להגיד לכם,שכל הסרטים שצפו את הרגע הזה,הם בולשיט אחד גדול. אף אחד לא יכול באמת לדעת איך ייראה העולם.אז תשמעו טוב,הנה כמה דברים שהפכו לנורמה, אפילו שהם מוזרים ולקח המון זמן להתרגל אליהם: קודם כול, אנשים חזרו להיפגש באמת, כי כבר אין סקייפ, אין פייסבוק, אין טלפון, אין שום דבר שיכול לקשר בין אנשים חוץ מפגישה פנים אל פנים. אה, כן, וגם מכתבים.גם זה חזר.אפילו ה"שנות טובות", משהו שסבתא רבא שלי סיפרה,שסבא שלה סיפר לה.

יש קטע חזק שהולך כבר שנתיים וחצי, כי אין ברירה: אנשים מבקרים אחד את השני בבתים בלי הודעה.פשוט כי אין איך להודיע.בגלל זה הייתי צריך ללמוד איך לסדר ולנקות את החדר שלי בעצמי כי אף פעם לא יכולתי לדעת מתי דנה תקפוץ לביקור.דנה,הבת הכי יפה בכיתה י"ב, שביום שבו כבו כל האורות היה לנו דייט וירטואלי, היא החברה שלי כבר שנתיים וחצי.כמו כן לקחתי קורס כתיבת מכתבים מאיזה סבא'לה זקן , הומלס,שעבד פעם בהיי טק,והיום ישן ברחוב כי הוא לא יודע לעשות כלום חוץ ממחשבים,שאין להם שימוש היום.אבל הוא לימד אותי איך לכתוב מכתב לבת,ככה שאמצא חן בעיניה,ואחרי כמה מכתבים כאלה,דנה הוקסמה ממני.

המון אנשים מתו, כי כבר אין מכונות הנשמה והרדמה וכאלה וגם כי יש תרופות שאם לא מחזיקים בקירור –והרי אין קירור –אז זה מתקלקל.האנשים שנשארו בחיים הם בדרך כלל צעירים,כי הם יותר בריאים. פה ושם יש איזה זקן עם מערכת חיסונית חזקה שהצליח לשרוד,ובדרך כלל כי יש לו עבר צבאי ביחידה קרבית, אז הוא יודע לשרוד בתנאי שדה,לבשל על מדורה וכאלה.מדורה,עוד משהו שנאלצתי ללמוד וגם לצוד.קודם הייתי צמחוני כי לא יכולתי לסבול מה שעושים לפרות ולתרנגולות.עכשיו אין לי ברירה.למדתי לדוג ולצוד, אבל הי, זה רק זמני, כי אני עכשיו בקורס חקלאות, לומד גידולים חקלאיים שאפשר לאכול, אז אני בטוח שאחזור להיות צמחוני.

דנה למדה לסרוג ולתפור.לא הייתה ברירה כי אין יותר קניונים ואין איפה לקנות בגדים.כל אחד תופר בעצמו ממה שיש.האופנה האחרונה –בגדים מפלסטיק,כי זה חומר שיש המון ברחוב וזה לא נגמר אף פעם.אה,כן,עשיתי לי חליל מקנה סוף,ולמדתי לנגן! זה גם כן נורא הרשים את דנה, כי ככה הצעתי לה נישואים.מה,לא סיפרתי? גם כי אין לאיפה לצאת לבלות,וגם כי אין זמן לזה,כי צריך למצוא לבד כל יום מזון .אז אישה זה דבר נורא פרקטי,במיוחד אם היא יודעת לבשל,לתפור ולסרוג.בגלל זה המון מתחתנים בגיל 19-20.

לא יודע איך נראות לכם שנתיים וחצי,אבל לי זה נראה כמו נצח.אני בקושי זוכר מה זה אייפון. המכוניות היחידות שאפשר לראות זה במגרש הגרוטאות, כשילדים משחקים שם.לכל אחד יש סוס או חמור, או סוס עם עגלה, או סירה.ובזה נוסעים.למשל מתל אביב לאילת זה יכול לקחת –ביום טוב של הסוס –שלושה ימים. כי הרי צריך גם לעצור בדרך,הסוס מתעייף.בחיים לא ידעתי כלום על סוסים,אבל עכשיו אני ממש אשף בתחום.

סליחה, אני שומע תופים מהכפר השכן.כן,עברתי לכפר,כי אף אחד לא יכול לחיות בעיר –מה אפשר לאכול שם? בטון? אה, כן,הם מודיעים על חגיגה גדולה אצלם וכולנו מוזמנים.חגיגת הבגרות.לא,לא בחינות בגרות,חחח, הצחקתם אותי. מי זוכר מה זה בית ספר...ללמוד זה מותרות.חגיגת הבגרות זה אומר שכל מי שהגיע לגיל הבגרות, גיל 16,ועבר את המבחנים של ציד,הליכה בחשכה,התמצאות בכוכבים וכאלה,נחשב אדם בוגר וזה כבוד גדול! לצערי,בגיל 16 עוד הייתי בעולם הטכנולוגי הישן ושם לא חגגו לי כלום. סתם הלכנו עם החב'רה והמכוניות של ההורים והשתכרנו,הקאנו וחזרנו בבוקר.אם רק הייתי בן 16 היום,איזה כיף היה לעבור את המבחנים ולחגוג את הבגרות שלי עם כל הכפר!

אבל כמו שאומרים,צריך להסתכל קדימה ולא אחורה.אני מתנחם בזה שהבן שלי יוכל לחגוג את הבגרות שלו. הוא תיכף הולך לצאת, וזו הסיבה שאני עובד כל כך קשה החודש להרחיב את האוהל המשפחתי. מה שטוב בתקופה שלנו זה שכל אחד יכול לבנות לו איזה בית שהוא רוצה.אבל אף אחד לא בונה בית מלבנים כי זה טיפשי. המון עבודה,ומה אם מחר לא יהיה ציד בסביבה ונצטרך לעבור לאזור אחר בארץ? הכי טוב זה אוהל.הולך אתך לכל מקום, כמו הסוס.

זהו,סיפרתי לך כל מה שאני יודע,עכשיו אני חייב ללכת.מי אמרת שאתה? סופר נודד? וואו, כל הכבוד! אף פעם לא פגשתי מקצוע כזה.! מה היית בעולם הישן? גם כן המצאת מקצוע שלא היה קיים קודם? תוכנה מפורסמת? איך אמרת קוראים לך? ביל גייטס? לא מכיר...אבל בהצלחה לך!

* כל הזכויות שמורות לאלומה עברון (c)

דרג את התוכן: