כותרות TheMarker >
    ';

    החיים עפ"י השקפתי ואחרים

    חשבתי לתומי,שהחיים עפ\"י השקפתי, צריכים לאפיין דרך שבה אני בוחר למצות את חיי, ולחלק את תובונותי, עמכם הקוראים, שרוצים לצלול לנבכי נשמתי, אני אדם שחושב שכל מה שאנו עושים זה באחריותנו,ולמרות הכל אנחנו אנשים שטועים, כי מטעויות אנחנו צומחים. וכל החיים זה עשייה ותהייה.אז לכן אנחנו חייבים לעשות, ומעשייה אנחנו מתפתחים ולמדים. ואני בחיי מחפש את הריגוש שבחיים בעשייה, שלא לשם עשייה. אלא עשייה שתגרום לי הנאה מהעשייה. והעשייה שלי היא הן בתחום החומרי והן בתחום הרוחני. כי אני מאמין שחומר ורוח מחזקים ומפתחים את הפנימיות שלנו.
    ואני יודע שאין קיצורי דרך בחיים, ואני לא מחפש סיפוקים מיידים. אלה תובנות והצלחות שבאות כתוצאה מסבלנות והתמדה. ואני מלמד ולומד שכל מה שאנו רוצים בחיים יש לנו את האפשרות להשיג, בהתכוונות נכונה, ולדעת שאנחנו צריכים להעריך ולהנות מכל דבר שאנו משיגים בחיים, לא להיות חזירים לבלוע את האוכל ולא להינות ממנו, כי כך זה בחיים הם חולפים ליידנו מבלי שנהנו מהם, ולכן כל הישג הוא טיפה של אושר, ואני מחפש אנשים שירצו להיות לצידי בהפרייה הדדית. כי סוף מעשה במחשבה תחילה.

    אני ישראלי

    1 תגובות   יום שבת, 2/3/13, 23:57

    פרופ' עוז אלמוג הוא בנו של מפקד חיל הים לשעבר ואיש שייטת 13 זאב אלמוג

    כל מה שכתוב אמת לאמיתה

    כתב: פרופ' עוז אלמוג, סוציולוג מהחוג ללימוד א"י באוניברסיטת חיפה

    ככה מתנהגים הישראלים – דהיינו אנחנו

    מייצרים גאוני מחשב ומאדירים אהבלות בלונדיניות.
    קוראים לצביקה פיק 'המאסטרו' ושורקים בוז לזובין מהטה.
    קונים ארבע על ארבע וצמודי-קרקע ומתלוננים על קשיים כלכליים.
    כועסים על הצעירים המפונקים ומלטפים להם את האגו.

    קוטלים אחרים ונעלבים מביקורת.
    בולסים מכל הבא ליד ובוכים על עודף משקל.
    עושים דאווין של שף ומעמיסים לתוך הפיתה עמבה, טחינה וסלט טורקי.
    מוקפים בחברים ולא רואים את הזולת ממטר.
    רוצים מנהיג חזק ורודפים פוליטיקאים.

    מפרגנים ! למי שתרם למדינה, אבל רק אחרי פרישתו או מותו.
    מבקרים את תרבות הרייטינג ומכורים לריאלי טי ושעשועונים.
    לא ממלאים פקודות ואוהבים לפקד.
    מפיקים חתונות גרנדיוזיות ומתגרשים אחרי המשבר הראשון.
    נוסעים לסוף העולם לחפש את עצמם ומוצאים ישראלים אחרים.

    שואלים 'מה קורה?' ונענים ב'מה המצב?'
    חוגגים את החיים עם שירי דיכאון.
    אוהבים את השירות הצבאי, אבל רק אחרי השחרור.
    מעניקים לילדים שמות דו-מיניים ומתבדחים על חשבון הומואים ולסביות.
    מקרינים 'סמוך עלי' ומייחלים ל'עזרת השם'.

    מתפלצים מהשחיתות ומתחמנים את כל העולם ואשתו.
    מעריצים קשיחות ונחישות ומעודדים קיטורים והגרת דמעות.
    מתגאים במצליחנים ומייחלים למעידתם.
    חיים בפזרנות ומתמקחים על כל שקל.
    שקועים באוברדרפט תמידי וזוכים להלוואות בנקאיות נדיבות.

    מחפפים במצוות ורצים לבקש את ברכת הרבנים.
    שרים את ההמנון בשפתיים רוטטות מבלי! לדעת את המילים.
    בטוחים שביבי, ברק, מופז ולבני נכשלו ומריצים אותם לראשות הממשלה.
    ככה זה בחברה שבה חוויה חיובית היא 'משהו בן זונה חבל על הזמן' ואפילו הקפה הפוך.
    לכן, כשהישראלי משלשל פתק בקלפי הוא שם בכיס פתק החלפה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/3/13 01:18:
      עצוב כמה שזה נכון .. ! אבל .. אתה וודאי יודע ש בכל כלל יש גם יוצאים מן הכלל .. (;

      ארכיון

      פרופיל

      joesi
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין