היום, 3.3.2013, הייתה אזכרה לניר, אח שלי. 22 שנים מאז שהוא נהרג.

זה מה שהקראתי:

מטייל בעולם שלי, מתבונן בדרך שעשיתי, ביסודות שבניתי.

רואה עקבות בחול טובעני, בבוץ סמיך ובשבילים מטושטשים ולא מסומנים.

רואה סולמות מטפסים מתוך בורות עמוקים ומצוקים נשברים.

נוגע בתומכות בטון יציבות, בקורות חיזוק מברזל.

במדרגות המובילות בבטחה למעלה, לקרקע מוצקה ויציבה, לגובה פני הים.

מתבונן אחורה, מסתכל על מה שעברתי, על הדרך שעשיתי.

מתבונן קדימה, על האפשרויות, על החלומות, אל השמיים הפתוחים.

התחלתי לבנות את העתיד הנראה לעין, את קירות הבית.

אני מרגיש בנוח שיראו מה אני עושה ובונה, מה אני רוצה.

אני מרגיש בנוח עם העוצמה שאני,

אני מרגיש בטוח בחיים שלי.