היא נכנסה למסעדת לוקה. הדלת נסגרה באטיות מאחוריה.
נדמה היה שהכל עצרו את נשימתם. רעש הסכו"ם פסק לרגע.
נוכחותה, גזרתה ויופייה גרמו גם לאלה שבקצה המסעדה להימתח מעט, להתבונן בהליכתה ובבר המזל שחיכה לה. 
הנשיקה הארוכה שהצמידה לשפתיו בכל פגישה, היתה מרוקנת את הדם מגופו. הוא היה חש בקריסת המערכות של גופו וכיצד ללא שום התראה פורצת מלחמת עולם בין כל צבעי הכדוריות שבדמו.
הלב הפתיע, הוא לא העלה בדעתו שלדופק יכולות האצה ועמידה במקצבים משתנים.

**                                           
היא התיישבה לידו, הניחה את ידה על ברכו ונעצה בו את מבטה החודר ותכול הים.
המבטא הצרפתי העדין שעד עתה היה הורס והוסיף לה תדר סקסי נוסף, השאיר אותו הפעם אדיש. הוא היה מפוכח והסתכל בה בעיניים ריקות.

"אני שמחה לראות אותך" - אמרה, ובמבטה אהבה והתמסרות.
"שקרנית גרועה" - חייך בלבו, מתבונן ברגליה הצרפתיות הארוכות והצמודות בהטיה.
ארוחת הבוקר הייתה נפלאה וצבעי הטבע מילאו את השולחן.
כשהתפעלה מהאוכל הבריא, ואמרה שלירקות יש טעם של שדה ירוק, סיפר לה בבדיחות על הזקן שרואה באקראי את אשתו בגן עדן, הוא רץ אליה כשהוא צועק:
"את והאוכל הבריא שלך... יכולנו להיות פה כבר לפני חמש שנים...”
צחוקה התגלגל כפעמונים ונשמע עד קצה המסעדה.
"אין עליך" - אמרה במבטא שמשך ארוכות את ה-ך'.

ואז הרצין ואמר:
"כשנפגשנו פה לפני עשרה ימים, ליטפת את ידי ביד אחת, ובידך השנייה אחזת בכוס יין אדום ורקמת תכניות על זוגיות, על מסירות ואהבה ללא גבולות, בדקת עד כמה אני מוכן ובשל למגורים משותפים בעתיד.

וכתבנו על שתי מפיות את המשפט:
'אנו מתחייבים לא לשמור בבטן דבר מטוב ועד רע, ומבטיחים לבנות קשר של חברות ואמון אשר רק ילך ויתעצם'.
קראנו טקסט זה בקול שקט וחתמנו אותו בהשקת כוסות יין ובנשיקה.
כיצד קרה, שאחרי רבע שעה צעקת אלי ממכוניתך המתרחקת שהבן שלך נשאר ללא מפתח...
ומהרגע ההוא, כבר לא ענית לנייד במשך 10 ימים... "

**

היא התבוננה בו, ואמרה בטבעיות:
"אנו חיים בעולם דינמי שמשתנה מרגע לרגע. מה שמתאים ברגע אחד, לא מחייב שיתאים ברגע האחר. כשאמרתי את שאמרתי, התכוונתי לכל מילה ואם לא יצרתי קשר בהמשך, כנראה שזמנך עבר... מה, זה לא ברור ?".

*תמצות הספר "גברים ממאדים ונשים מנוגה", למשפט אחד.  
  אם אתה בטוח ומשוכנע שהיא חושבת כמוך, אז זהו שלא...