מיקי אני מדברת אליך/ שי שטרן, הוצאת מודן הספר כתוב ב"ירושלמית" חצופה ומלאת הומור, במין שפה שרק ירושלמים של פעם, לא פעם פעם שהיה מזמן מזמן, אלא פעם של לפני כמעט אולי 30 שנה, דוברים אותה. ירושלמית של הגימנסיה ורנה קאסן ושל ילדות יפות באמת שלא צריך להוסיף לידן כוכבית * "עובד בעזרת פוטו שופ", של בייגלה טרי טרי מלא מלח מתנור אבן בקיר בכיכר צה"ל, סחלב ואבטיחים בשער שכם ופיצה מגעילה אצל חסאן ובגדים משומשים מחו"ל, אבל מחו"ל באמת של אמריקאים, ב"שמאטס" למטה בסמטה.
בתקופה שמי שהיה לו הסתיר כי לא יפה לנקר עיניים ומי שלא היה לו הרגיש טוב כי לכולם לא היה מי יודע מה. בתקופה שדפקת בדלת של השכן שלך, שר העבודה וביקשת מאשתו לטייל עם פונטי הכלב שלהם וביום העצמאות חיכית מוקדם בבוקר שהאוטו של יו"ר הכנסת ישעיהו יגיע כדי שתוכל לטפס עליו ולעצבן את הנהג שצריך למרק אותו שוב לכבוד המצעד, שנתיבה בן יהודה צעקה במכולת של סמי ואת רוב השיעורים למדת בחורשה כי המורה חשבה שהיום יום יפה. ותמיד במקרה הכי גרוע אפשר היה לברוח לחושות בסיני בלי דרכון ובלי בטיח.
לפני שהיגיעו הימים שמרבית הירושלמים הפכו גולים במדינת תל אביב ואלו שנשארו, הפכו גולים בארצם. ועדיין רק ירושלמים מתעוררים בוקר אחד פעם בכמה שנים ורואים שהעיר האפורה והעצובה שלהם החליטה ללבוש היום את המעיל הלבן הכי יפה שלה שהיא שומרת רק לאירועים מיוחדים אלא שאיתם מתעוררים עוד כל מיני הזויים שפעם לא היו כאן...או שאולי הם הסתתרו ממש טוב.
סיפור קטן קריא מאד ומומלץ מאד גם לכאלה שלא רושמים תחת ההגדרה "תחביבים": קריאה וגם לכאלה שלא דוברים ירושלמית שוטפת...תהנו.
|