Present Perfect
כי החיים סקסיים להחריד, היצירה חופנת בנו רגעים והרגש, הוא חורץ בנו סימנים ומזנב בנו ליצור, ליצור ליצור.
(סיומת של ספר, לא משנה מאיזו עדה)
פוסטים פופולאריים
-
וידוי אישי - המלצה לסרט "הנרי וג'ון"
29/5/07 | 3996 צפיות
-
היום בו הכוכבים נפלו
13/6/07 | 1301 צפיות
-
Post Mortem
5/6/07 | 591 צפיות
-
קריסת קודש
24/8/07 | 1528 צפיות
-
מילון המונחים השלם: מאפיה, מאפיוזו
14/7/07 | 1812 צפיות
-
האיש הגדול ואני
12/7/07 | 1169 צפיות
פוסטים אחרונים
- אף לא מילה 26/4/09
- אישקטאינסופי 27/2/09
- מערג צרוף 25/1/09
- הזמנה חגיגית למשהו אחר 13/1/09
- הקשיבי לשינה הפועה שם 24/11/08
- Twilight Man, אתה כה חסר לי. 27/8/08
... ובעצם חיכיתי היום לבואך
"דע לך
(רבי נחמן מברסלב)
אהוביי נפשי ידידי הנפש שליקטתי ריגושי חיים שפנס רחוב זימן לחיי ועוברי אורח רכי חיוך שבי.
רוצה להישיר מבט ולומר, כי ישנן עתים בהן כל בדל מילה, נמס אלי אפור. רגעים בהן עינוגי משפט, חיוכי יצר חשים את שקט הפתאום מאט את ריכולי הרגש, לואטים את הבלי היום.
ישנן עתים שכאלה. כמו ... בפרידה למשל. כן, בפרידה.
שונא פרידות. לא מאמין בהן, פרידות.
לכן אומר - רוצה להיעשות שקוף. כאן, בקפה.
פעימות של זמן הפליאו בי כאן את ריגוש הקרבה, אהבות הביטוי קידושי הכתיבה, במרחב הציבורי בסמטאות פרטיות שכאן.
פעימות שמציאות חיי המשלימה לא ההינה לשלב בחוכמה לתמוך ביצירה האחרת, הפיזית. הייעוד האחר, ההגשמה העצמית שם בחוץ.
רוצה להיעשות שקוף לחלוף בסמטאות רק כשאוכל במינון יותר שפוי לפעום ריגושי אקראי, אצל זרים אולי אפילו בביתי שכאן.
רוצה לחוש בפעימות החיים שבי מבעד עורקיכם ליתן בי רגעים של הווה מלאכי כנפי ונוצתי כשיודע אני כי מגשים אני בעוצמה גם את ייעודי שם בחוץ.
שונא פרידות, הופך שקוף. למחצה בר חלוף, לא נפרד נישא אקראי ברוח היצירה.
... וכל נפש שתחפוץ להיות בקשר, לכתוב, לחייך אמצא תמיד ב- krispil@gmail.com
ומעת לעת, אלגום מן הקפה, גם בעת סופה, גם ביום שמש-חורף יפה.
ואסיים כאן את עצמי, בשירה לא מביתי, מהרבים שאני אוהב לחפון ברגעי תוגה מחויכים אקראיים, פשוטים, ואלמותיים.
לא נפרד, נעשה שקןוף
מוטי אינספייר.
(ישנן תקופות שגם הבסדר, גמור)
סיפור אהבים / דוד אבידן
ככלות הכל / לאה גולדברג
ככלות הכל אצא אל חוף חלומותי
רגע לפני האחרון / דוד אבידןהגוף הפציר בנפש: השארי כאן, עוד יהיה שמח. היום אפתח סופסוף את כל בקבוקי היין הישנים. אפילו הקרקס יבוא לכאן. אשיר לך שירים שטרם שמעת. אבל הנפש אמרה: מה אתך? כבר שכחת שכל הנאתי היא תנועה בזמן? עכשו אני זזה מכאן. אתה בא אתי אולא?
משהו בשביל מישהו, דוד אבידן
אתה תמיד היית משהו בערך. חדש, ממזר אמרו. ממזר כלכך יפה. לא משנה אם פה ושם בשעות הערב גמעו אותך עם ספל הקפה
תפילה, לאה גולדברג
למדני אלוהי ברך והתפלל,
|
תגובות אחרונות
-
גלית נעמן
בתגובה על אישקטאינסופי
-
נעמי ק
בתגובה על בחזרה אל הרחם, גרסה ביתית
-
רפאלה
בתגובה על תוואי חי במיץ גווניו
-
בלאק סמארה
בתגובה על אף לא מילה
-
שטוטית
בתגובה על משברים של חורף מתבגר
-
אילנה שמול
בתגובה על האומן הוא הציור או האומן?
תגובות (67)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
להיפך היה לי יום מהמם!
סיפורים של אחרים הם של אחרים, ממש לא שלי..ואותי זה תמיד מצחיק סיפורי זוועה כאלה.
פרט לזה שיש לי חברות מצחיקות, כך שאף פעם לא יכול להיות זוועה.
חיכיתי עם ההשתנה להגיע לכאן...לא עושה מורפינג .רק במחשב
היינו...אבל רק אני צילמתי..
אז היה לך יום זוועתי ?
למה ציפת להשתנות? לבט מידלר?
{הבנתי שלא סימנת שום קרן רחוב היום כמנהג כלב על טריטוריה..}
אבל אני ממליצה לך להסתובב בכל הארץ ולהשתין בכל פינה ופינה.
מי זה אניווי, כאילו מואה, אווטאשי, me, היה לך יום מקסים ברבים או ביחיד..כי את כל השאר חוץ מלצלם עשית ברבים.
ובטח ידעת שאתה ממתין לי..אבל אני הייתי בים..ואכלתי בים, ושתיתי בירה בים..עם חברות וסיפורי זוועה על בעלים זוועה.
באתי בעיתוי גרוע..המסך ירד וכולם התפזרו להם.
פעם ראשונה אצלך (..בעצם אולי אני מדבר אל הקירות)
ולפי מילות הפרידה והתגובות של חברים פה..כנראה פיספתי בגדול..:)
אשלים בזמני החופשי את החסר..(אל תמחק פוסטים ישנים..טנקס)
26 התגובות מעליי אומרות הכול,
אבל אז יש 3 שלא אומרות בעצם כלום,
אחריהן 7 שקצת צולעות אבל אומרות משהו, ואז עוד 12 שמוסיפות עוד קצת לכל מה שכבר נאמר.
כמובן, אם מתחילים את הרשימה מלמעלה, אז ה-12 הראשונות אומרות הכול, ו-26 האחרונות רק חוזרות על עיקרי הדברים. (כפל תגובה מאותו כותב/ת נחשב כתגובה 1, לצורך העניין).
ואם פספסתי תגובה 1 או 2, עמן הסליחה.
אם זו לא פרידה, אז מה זה כן?..
:(
הספיק לי לקרוא רק פוסט אחד כדי להבחין בכשרונך , בעוצמת כתיבתך ורגישותך
תענוג לקרוא אותך !
אתם.. תפסיקו עם האילנק'ה הזה
מרגיש לי שוב שיצאתי מהרפת (שבעצם נמצאת 200 מטר מכאו )
שבוע שעבר ראיתי לידת עגל.מדהים ומוזר.
דרך אגב אני משתין לך על הקיר בזמן שאני כותב. מולטי-פיסינג-טאסק.
השקיפופות שלך משקפת לי את השופוני יא-נאס בזמן שהיתי צעיר ויפה כמוך (משתין עדיין ..)
גיהוק....עדיין שותה בלעדיך בקפה הבורמזי ושוב החזרתי ציטוט שלך להגדרת הבלוג מפני שכולם שואלים בפרטי מה ז"א "הקפה הבורמזי ". עוד מעט ירצו גם הקפות תורה ובייסבול,לא מתאים לי ...גיהוק...אני הולך להתחבא. (גם גמרתי להשתין..טריטוריאלית יש לי כבר חלק כאן ,לא ?)
זו הפעם הראשונה שלי פה אז יש לי מה לעשות/לקרוא עד שתשוב
אבל
תשוב, טוב?
כמו בתאילנד , אוטוטו הבנין הנטוש הזה יהיה עמוס בישראלים שימנגלו בחדרי המדרגות כמו בצומת הרכבת על האי תנועה.
ולתשובתך:
1. אוטוטו זורקים אותי מכאן , עוברת דירה לכפר נידח בצי'לה , בניין מוסתר בלי שלט ועם שומר ראש מעושן ושתוי
2. כנראה שהספר יעבור איתי (גיבוי במקום הכושי...)
3. נראה לי שכבר לא יהיו לי לקוחות מסוג מפעלים וארגוני הייטק באזור יבנה נתניה רבתי... (אבל כנראה שאמשיך לגבות לפי שעה רק התעריף ישתנה)
4. מים לחץ ולחם צר בייבי (אחרת איך נשמור על הפיגורה?)
והצליח לי , הגעת , הגבת , אפילו התחלת שוב להשתולל
אין עלי (ריח שתן עולה מסביב...)
"ובעצם חיכיתי היום לבואך.."- משפט * "שחור לבן " ממיס ביותר!
..גם הרקע של הבלוג שלך נהייה שחור לבן והזכיר לי סיני אחד שאמר לי שבסינית אין ביטוי ל:
I love you.
יש הערכה, יש מסירות, כמיהה וכאלה ,אבל I love you זה ביטוי שבא מהמערב
וכך גם משתמשים בו (באנגלית).
ואפרופו תמונות..הניצוץ בעינים שלך- מדליק!!!
*תמונת הדייג בגלריה שלך- "אינספייר ".
כן, כן, איזה כיף שאפשר להגיב כאן - כמו בנין נטוש שאפשר לעשות בו קומזיץ בקומה 12, ולצייר בגדול על הקירות של מה שהיה פעם חדר הישיבות.
1. אני יודע היכן את גרה
2. אני יודע היכן את מסתפרת
3. אני יודע מול איזה מחסום רכבת את נעצרת מעת לעת
4. אין לי מושג איזה קורנפלקס את אוכלת בבוקר
אך כל זאת דיו בכדי שאוכל לתפור עלילת היצ'קוק סטייל לבוקר אקראי, ונראה אותך ואת "אילנק'ה" עושים רונדלים בפוסט הנטוש שלי.
(בוקר טוב ומקסים, כבר אמרתי?)
שיו , איזה כיף לכתוב כאן. בטח אף אחד לא נכנס לקרא את התגובות של המלך השקוף. אפשר חופשי לפטפט , כמעט כמו במסנג'ר.
ואילנק'ה , אם אתה רוצה שאקרא את ההתייחסות שלך אלי אנא הודע לי שהגעת לארץ השקופים כי אחרת גורלך נתון ליד המקרה.
וכן , התחיל כאן מרד.
שלב א' שקיפות
שלב ב' מלמול בין הצללים לפוסטים של אחרים
שלב ג' מסיבות אטרף עד אור הבוקר
שלב ד' ... די , בו נטריף אותו עד שיגיב כאן
תפסיקי עם האילנק'ה הזה ..תמיד נדמה לי שיצאתי מהרפת
מורד העורף ? יש מֶרֶד ולא אמרו לי ?!
תגיד תודה אילנק'ה שכאן אתה יכול לכתוב אפילו רק מילה אחת
ואין סיכוי בעולם שתקבל תגובה ארוכה יותר ממה שכתבת
הבן אדם בשקיפות מאמי!
הוא השאיר כאן רק את האזניים , את הלשון הוא לקח איתו
מידי פעם מחליק לנו אותה במורד העורף... (אל תתחרפן לי עכשיו)
"הטעם שלך בשירה והשירים שהצגת הם נומרו אונו! "
עכשיו אני חושבת,שיכולתי למכור כרטיסים
למופע של אינספייר.
שיט!
(בריאה עלייך,אסתי)
"קולומבוס של הלב"
כמה קולע
חיבוק גדול
אנימל היקרה שאני מאד אוהבת, הביאה אותי בסערה אליך.
יופי של בלוג ויופי של כתיבה.
עוד יותר יופי הטעם שלך בשירה והשירים שהצגת הם נומרו אונו!
אחלה :))
גם אני שונאת פרידות
אבל כדי לקרוא פוסט מהמם כזה הפרידה שווה.
תודה לאנימל שכיוונה לבלוג הזה(-:
שבוע טוב
נהייתי
שקופה עם דמעה
אתה יודע פרידותי
אוהבת אותך, מוטי !!
אתה תמיד היית משהו בערך.
חדש,
ממזר אמרו.
ממזר כלכך יפה.
לא משנה אם פה ושם בשעות הערב
גמעו אותך עם ספל הקפה
אתה תמיד היית משהו בערך.
חדש,
ממזר אמרו.
ממזר כלכך יפה.
לא משנה אם פה ושם בשעות הערב
גמעו אותך עם ספל הקפה
אתה תמיד היית משהו בערך.
חדש,
ממזר אמרו.
ממזר כלכך יפה.
לא משנה אם פה ושם בשעות הערב
גמעו אותך עם ספל הקפה
נשמה שלי
הכי עצוב לי בלב שאתה עוזב
היה כייף לארח אותך ונעים לקרוא לך את הלב....
מאחלת לך רק אור, אהבה ואושר גדול
חיבוק ענק
מתובלת
בהצלחה גדולה, מוטי...
רק בקשה קטנה -
שקוף אל תהיה!
היה נוכח בבחירתך
אחרת היא תהפוך
לבריחתך...
אם לא נפרדים אז אתה לא הולך,אז אני לא נפרד.
מחכה לפוסט הבא.
"הנפרד מחברו יאמר לך לשלום ולא לך בשלום..."
שמח שהכרתי ,וקראתי ,והחכמתי - וניכרים דברי טעם שנשארים אחרי אומרם ...
ועולמנו קטן...ומאמין (כמו מאן דבעי/גנדלף) שעוד נשוב וניפגש .
ומאמין עוד שלעתים צריך ... פשוט ללכת עם הבטן והלב .
לך לשלום , ובהצלחה .
הכתיבה של חושנית משהו אני קוראת ונהנת ממך כל הזמן מחדש העומק של ראייתך מדהים אותי והרוחניות שלך ההבנה התובנות שלך הרגשות הרגישות.
אם הייתי יכולה לצייר או לדמיין את כתיבתך הייתי מציירת יער שלם מלא בכל מיניי עצים ומלא פרחים דווקא לקראת החושך. תשאל למה לא יודעת ככה מרגישה.
אם ננסה לנתח אז יער הוא מקום מסתורי .
מלא עצים מגוונים- רב גוניות ושונות אינדבידואליות
פרחים - רגשות יופי חיים
לקראת חשכה - תנועת היום לכיוון הלילה עוצמה,חושניות,עומק ועוד.
באתי לא להיפרד.
אני מזדהה מאד עם התחושות שלך.
ובכל זאת יודעת, שלמקום שלך אחזור.
אין כמוך, מוטי. מילותיך מלמדות עולמות שלמים בתוכי.
מוטי,
כשאני מתגעגעת אליך , אני חוזרת לבלוג שלך.
רגעים כאלה אינם מתרחשים ללא סיבה. והנה ימי השבוע חלפו מאז שוחחנו ובאתי לראות מה שלומך, כך גיליתי שבחרת ללכת. אם כרגע זה נכון לך, אני לא מתיימרת להבין.
סופה של התלבטות בהחלטה ואני מקבלת ומכבדת אותך באשר החלטת להיפרד לעת עתה.
לך שלום אנחנו כאן, נמתין לשובך בשלום.
ניצה
לך ותצליח
תרגש בכל דרך
ותחדור ללב אנשים
באופן בלתי אמצעי
תלך
ותשוב
נחכה לך.
לא יכול להיות.
צ'או, מוטי
<השתנתי בפינה הימנית התחתונה.סדר שיהיה כאן ! התנועה למען שוויון הקומפוזיציה והקומפוסט>
תודה מוטי...
יחיד ומיוחד
- טוב יותר?
- רע יותר?
- לא יודעת מה יותר.
משהו אחר.
כשהדרך נגמרת מתחיל איזה שביל,
כשהלילה נגמר אז הבוקר מתחיל,
כשנגמרת שעה, עוד שעה מגיעה,
רק בסוף הידיעה מתחילה השגיאה.
סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
יש תמיד יום מחר לכל יום שעובר,
כל חלום משומש מחליפים באחר.
כשנגמרת שנה, עוד שנה מתחילה,
כל תשובה מתחילה רק בסוף שאלה.
כי סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
הצלילים מתחילים כשאין כבר מלים.
כשנגמור את הצליל אז נתחיל צליל אחר.
כשנגמור את השיר אז נתחיל לדבר.
סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
- טוב יותר? רע יותר?
- לא יודעת מה יותר.
משהו אחר.
מוטי
מוכשר שכמוך
חייה בעוצמה שם בחוץ
מחכה להביהובייך במרחב כאן
גם אם לעיתים פחות תכופות
הצלחה בכל איש יקר!
לא חברה "רשמית"
ודווקא בפרידה - מגע.
כי הייתי חייבת.
קראתי, חייכתי והשתתקתי בשקט - כמעט תמיד
לנוכח מילותיך, בעיקר תגובותיך.
לא שקוף מדי, אנא.
תמשיך לרפרף.
מוטי , תמחק , תמחק את הקודמת.
סתם מעצבן ששם הלינק לא נפתח בחלון נפרד
אני רוצה שתמשיך לקרא את החברים שלך והמוזיקה תתנגן לך ברקע
ומוצ'ו גרסייאס אישוני הכבאי המדליק.
הולכת , חוזרת , בהכחשה , קוראת , חוזרת ושוב... (לא יציבה ממש)
מזכיר לי סיטואציה של ילד שהגיע לפרקו והוא עוזב את הבית (כן , אני יודעת , אני יודעת שהוא עוד יביא את הכביסה ויקח קופסאות אוכל כי כמה אפשר לחיות על לחם עם חומוס)
אבל בכל זאת בכל בוקר לקום ולשמוע את השקט מהחדר המסודר שלו (סוף סוף מסודר אחרי שכל החיים ניג'סנו "נו , מתי תסדר את החדר שלך?") הוא גם לקח גם את הפלייסטיישן והספרים (מגוון הילד שלנו)
וכן , נפגש , נצחק , נבכה , נתווכח , נגדל...
אבל זה לא יהיה אותו דבר (כי סוף סוף אין ילדים בבית ולא צריך לשמור על שקט או לסגור את הדלת...)
אויש , תראה איך אתה מפרה אותי גם כשאתה בשתיקה כשתמונת הלשון שלך מתנוססת מתגרה בעוברים והשבים (תשלח לי אותה למייל בתמורה לחזה ושאישון ימשיך להתפוצץ...)
אז אתה תרקוד בין המיזמים ואני בין האמיתות העליונים והתחתונים (אוח , כמה שהייתי רוצה להוסיף כאן משהו שנון אבל אנחנו לא נמצאים בקפה הבורמזי עכשיו)
יאלל'ה איזה פוסט יצא לי כאן עכשיו.
מליון אהבה חבר שלי
כמי שמבלה ומתבלה לא מעט שנים בעולם הוירטואלי העשיר הזה אני נוטה להבין
את הצורך ללכת, להתנתק מעט, להתמלא מחדש בויזואלים.
יש שם משהו שאין פה.
ובכ"ז העולם הזה מייחד בתוכו כלכך הרבה חיבור.
חיבור בלתי אפשרי כמעט בין נשמות תועות הפורסות תכולתן על גבי מסכים קרים
ומקבלות בתמורה מלאי כוכבים וחיבוקים.
צאתך לשלום ידידי,
מהמעט שלמדתי אתה איש יקר , רגיש במידה הנכונה ,אומן יחודי של מילים חכמות,
אבא נפלא , בן מיוחד ובעיקר חבר אמת.
אתה תצליח שם בחיים הויזואלים לפחות כמו כאן בוירטואלים ובוודאי יותר.
תפילתה של לאה תלווה אותך בכל יום.
לבל יהא יומך הרגל...
ואסיים במילים לא שלי (כי לא מצאתי טובות יותר )
"יש לי הרבה אנשים שאני אוהבת, ולחלק גדול מהם אני חייבת - תודה!"
(ו.מוסינזון)
דרך צלחה
שקט.
חבר יקר - כולי תקווה (ונראה לי שלכך רמזו מילותיך) שנסיגתך מכאן באה לשרת את הגשמת חלומותיך בעולם החוץ-וירטואלי (מסוג הדברים שסיפרת לי בשיחתנו).
אם כך הם פני הדברים - זהו יום של שמחה.
והשקיפות? זמנית, מן הסתם...
בהצלחה!
תודה לך,
שקיבצת את הפנינים האלה לפוסט אחד מקסים ונוגע.
עמוק עמוק בפנים
בהחילט משובח.
כמובן שכיכבתי.
משונה שאני קוראת את זה עכשיו אחרי פוסט שכתבתי על אהבה רחוקה,פרידה ושוב פגישה.
תודה לך.
איזה מרגש לצאת לחיים מתוך החיים
מרקיד מילים מדהים אתה פורט נוגע מלטף באהבה
תודה לך איש יקר וטהור על מי שאתה ועל מה שאתה
ומסע מרתק ומוצלח בדרכך
אוהבת אותך אורלין
בון וואייז'
אתה בלב
מתגעגעת
כבר.
בשבילי אתה אדם ואדמה.
הפוסט הקודם שלך איתי במחברת...מודפס.
עוד מעבדת.
אשלח לך אהבתי
עם יונת דואר
לבנה
כמה חבל שאתה עוזב...
רק לפני זמן קצר נכנסתי לקפה ואתה היית החבר
הראשון שעזר לי להבין מה קורה פה....
שיהיה לך המון בהצלחה בבחיים נטולי קופאין
למדני אלוהי ברך והתפלל,
על סוד עלה קמל על נגה פרי בשל,
על החירות הזאת
לראות,
לחוש,
לנשום.
לדעת,
לייחל,
להכשל.
למד את שפתותי ברכה ושיר הלל
בהתחדש יומך עם בוקר ועם ליל
לבל יהיה עלי יומי היום
כתמול שלשום,
לבל יהיה יומי
עלי הרגל.
כשאין מילים לפעמים הכי קל לצטט ועוד ציטוט כל כך יפה ושקט שכזה
אתגעגע אליך...
"לא נפרד, נעשה שקןוף "
יקר שאתה, יקר כל כך
חשבתי עליך, על משאבי הנפש
העצומים שלך, נתינתך הייחודית
כשרונך הנפלא. אתה מרגש כל כך.
אני נתפסת עכשיו בלפסוס הזה -
שקןוף, ומחפשת משמעויות, מתקשה
קצת לעכל
מדהים כמה נפשי נכבשה וננגעה
אתגעגע אליך
אבל שמחה שאתה להגשמתך
פונה,
ויודעת שבכל דרך בה תבחר
יבורכו כל הפוגשים בך.
דרך צלחה, מוטי. קסם של אדם אתה.
:(
גם אני שונאת פרידות.....
ומבחינתי השארת הכתובת היא עדות לכך שקשה לך להיפרד...
בדיוק כמו לאלו שנקשרו לדמות הזאת שנקראת inspire
אתה תהייה חסר לי. היית משמעותי עבורי.
תודה שהיית כאן בשבילי כשהייתי צריכה אותך.
מבחינתי לא הלכת.
גם כתבת שתהיה כאן, ותגיב. ומבחינתי, אתה תמיד ישנו.
אתה לא דומה לאף אחד, מוטי. לאף אחד.
חיבוק מפוקק-עצמות.
מכל הלב, איש יקר ונדיר.
מוטי...
יש משהו בכתיבה שלך,
שגורם לי להיאלם מולה,
להיעלם בתוכה.
נותנת לך את שתיקתי - במתנה.
רק תודיע, איש מקסים, כשתפרסם שם "בחוץ" משהו.
ושיהיה ושתהיה בטוב וב-טוב.
לא מאמין לך, אתה מכור. עוד תיפול מהעגלה ושוב ותרכב עליה, שוב...
אחת לאיזה זמן מוגבל
אני נשמט אביון ודל
ממירוץ הכרכרה המשתקשקת
נפלט משצף מעגל
וכמו שוקע תחת גל
כשההמולה הסחרחרה אט מתרחקת.
ואבא תמיד אומר
תעזבהו יום יעזבך יומיים
העגלה נוסעת אין עצור.
קפצת ממנה היום
חלפו שנתיים
והנה נשארת מאחור.
"...ובעצם חיכיתי היום לבואך"
וברגעים שכאלו
נוטה אני להתרכז במחשבות
חיוביות,
והמשפט השקוף הזה אוסף לתוכו
זרם אוויר צלול בעל כוחות חיים משלו ...
(כן, גם אני נמנית על אלו,אשר פרידות אינן
טובות להם .
שקופה.)
איש יקר ונפלא ש-אתה ,
מאחלת לך,
שכל הזורם בתוכך
כל השואף להתקיים
כל אשר עתיד להיוולד,
יפרח
ויתפתח
ויצליח
בך ולך
וימלא את ליבת חייך
ב-להט ה-נכון לך .
השארת כאן חותם של מילים ,
רקמה חיה
אשר תמשיך לספר את עצמה...
מחכה ,כמו כולם, לשובך .
בהצלחה!!!
אל נא תאמר לי שלום,
אמור רק להתראות!
להתראות!
אינספייר אינספייר...
תגיד, איך הסכימו מהדה מארקר לפרסם את הפוסט הזה?:)
אחרי שעלינו איתך יחד על הגל ,עברנו בתוואי בין גאות ושפל ועמדנו לצידך על הצוק, כיצד לא נפרוש גם אנחנו כנפיים לממש את עצמנו על מצע האהבה שהנחלת לנו???
אני מאחלת לי ולשאר שותי הקפה שנכנסו לפה לעיתים רק בתקווה לקרוא אותך- גמילה קלה
והסבה מתגמלת לכל זבני וזבניות המילים,שייסגרו את הבסטה בעקבותיך ,
לפחות בין 14:00 ל- 16:00.
"לא חשוב כמה ידע יש לך אלא מה אתה עושה איתו!"
אין כמוך :))))))))
אוהבת, גלי.
2 התגובות שמעלי אמרו הכל.