כותרות TheMarker >
    ';

    הברזייה

    כל טיפות האושר, התסכול, הכיף, העצוב, הפנינות, האהבה והאופטימיות מתנקזים כאן, למקום הזה שבו אני יכול לכתוב בו בחופשיות.

    מקווה שכמו שהכתיבה ההרגשות יוצאים לחופשי, כך הם ימצאו את דרכם אליכם - בהרבה הרבה חום.

    קריאה מהנה.

    אז מה לעשות כשאהיה גדול?

    4 תגובות   יום חמישי, 19/4/07, 02:13

    פעם,

    מזמן מזמן, אולי כשהייתי בן 7 או 9, או 8 וחצי, אבא שלי שאל אותי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול.

    לא הייתי צריך לחשוב הרבה, כי ידעתי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול, וככה גם עניתי לו -

    אמרתי לו שאני רוצה להיות כמה שנים רופא, כמה שנים עורך דין, כמה שנים חבר כנסת, וכמה שנים מדען.

    אבא שלי ישב והסביר לי שזה לא כל כך אפשרי עקב שנות הלימוד שצריך להשקיע במקצועות, וצריך להתמקד בדבר אחד, ואני הבנתי והפנמתי - ובמהלך השנים שבאו אחרי הפנמתי והבנתי אפילו יותר.

    וזה היה בסדר.

     

    בגיל 10 אותרתי כמחונן, מושג שמשמעותו לא מובנת לי עד היום, אבל הוא אמור להביא גאווה או משהו.

    שנה אחרי זה כבר למדתי לתכנת עם קרובת משפחה שהייתה באה ומסבירה לי מה צריך לעשות עם ה Basic הזה.

    לא כתבתי שום משחק אסטרטגיה, רק תוכנות ששואלות כמה שאלות ומחזירות פלט מסוים.

    מאז ועד היותי בן 18, בזמן שחבריי דיברו על משחקי אסטרטגיה ומשחקי ספורט במחשב, 

    אני ישבתי מולו נפעם מהאינטרנט, לומד לתחזק את המחשב, כותב סקריפטים ותוכניות פשוטות, ופותח קבצי קול , מלל ותמונה כדי לראות מה יש בפנים.

     

    די היה לי ברור לאן אני רוצה להגיע לצבא. ממר"מ, אלא מה.

    והגעתי. אומרים שבמיונים היו בסה"כ בכמה מחזורים מעל 1500 אנשים (ימי טרום הבועה הנפלאים), ולבסוף נבחרו 80.

    במהלך הקורס הבנתי שלתכנת זה נחמד, אבל לא בשבילי. 

    סיימתי את הקורס והגעתי ליחידה הטכנולוגית של מודיעין - 8200. שם הייתי איש סיסטם במערכות פתוחות של תוכנה בשם MQSeries. לא מעניין מדי. אבל עטתי כמו נשר על פגרים על כל הזדמנות להיות יצירתי וחיפשתי את הפתחים להגדיל ראש במסגרת הזמן.

     

     לקראת סוף השירות היה לי קצת נמאס, והתחלתי להתעניין בבורסה. לא במקרה, פשוט בטעות מוזרה (ועל כך בפוסט אחר).

    הגעתי לאוניברסיטה כדי לבזבז שנה אחת בכלכלה רק בשביל להבין שזה לא בשבילי,

    ועוד שנתיים בניהול, שרצופות הנאה וכיף, וכמה אנשים מדהימים ומביני עניין.

     

    והנה אני היום.

    אמצע סימסטר רביעי של תואר בניהול. לא תואר שהשוק מקבל לחיקו בזרועות פתוחות כל כך.

    אבל זה לא העניין. העניין הוא עבודה, הוא תחום עתידי, הוא זה שמתקשר לעבר באופן ישיר.

     

    כי העבר מלמד אותי שתמיד הייתי סקרן, וזו לא תכונה שפיתחתי בשנים האחרונות,

    שאני חייב את היצירתיות הזו - שלרוב מתבטאת בכתיבה. לפעמים בפוסטים בבלוג, לפעמים במאמרים סתמיים שאני כותב לפורום כזה או אחר, ברעיונות למדורים חדשים או מוצרים חדשים שאני מחפש אנשים שצריכים אותם, ולפעמים בשירה

     

    וכך אני מוצא את עצמי עכשיו, בהתלבטות האינסופית הזו שמטרטרת את ימיי, את לילותיי, מתגנבת בחשאי גם כשאני באוטובוס, וגם כשאני במיטה, וגם במקלחת ובשטיפת הכלים.

     

    האם לחזור להייטק?

    מצד אחד - התחום פורח כיום, מניב כסף, מבטיח עתיד אולי, מסוג הדברים שתמיד יצטרכו, אוכל לממש בו את עצמי לפעמים, ולרוב לא אקח אותו איתי לבית.

    מצד שני - ברחתי מסיבה מסוימת, לא? זה לא עניין אותי כל כך, זה לא נתן לי מוטיבציה או אפשרות להיות יצירתי.

     

    האם לפתוח עסק? 

    מצד אחד - זה החלום מאז ומעולם, מעניין אותי ומאתגר אותי בכל אספקט שלו, החל מהשלבים הראשוניים וכלה בשיווק, הפצה ועבודה עם לקוחות.

    מצד שני - אין לי רעיון מספק, אין לי כסף.

     

    האם לחפש עבודה בתחום של שוק ההון? 

    מצד אחד - מעניין, מסקרן, גורם לי לרצות ולהבין יותר, ללמוד יותר, מעורר לי מוטיבציה תמידית, וגם מתקשר לכסף ישירות.

    מצד שני - אין ביקוש לסטאז'רים, וכרגע אני בכלל באיזור הדרום הלא מפותח בתחום הזה.

     

    כרגע אלו ההתלבטויות שמובילות אותי בחיים.

    אפשר להוסיף להם את האפשרות לעשות תואר שני, אבל נראה לי באמת שחבל. לא כרגע, לא עכשיו.

     

     אין מקצוע כזה, רעיונאי?

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/4/07 20:04:

      ארז.

       קודם כל מז"ט על הצעד השיווקי הראשון כי הגעתי בסוף לבלוג שלך ואני מגיב. וגם אתן כוכב למען העידוד.

      בהקשר לתוכן שלך, אני עשיתי הרבה תפקידים בחיים שלי , ראיתי עולם ויש לי רזומה עשיר ומגוון ואני עדיין שואל את עצמי את השאלות האלה. זה בריא. כי זה תהליך של צמיחה.

       

      הרהור פנימי מביא אותנו לתובנות חדשות.

       

       כלל אצבע, לך אחרי הלב שלך. תהיה איפה שאתה הכי מאושר. אתה ולא הסביבה. מימוש עצמי  הוא הדבר חשוב . תפקיד חייך נמצא כבר ומחכה לך. יום אחד כשתהיה בשל אליו אתם תפגשו ותדע.

       עד אז, תמשיך לבחון אופציות. אתה כבר תדע שהאופצייה הנכונה עומדת מולך.

       

      ועוד דבר חשוב: אל תפחד לחלום. תעיז לבנות במוחך תמונה של איפה אתה רותה להיות בעוד 10-20-30 שנה. בלי הגיון או ניתחוים. עם החלום הזה בראש  הדרך שלך לשם יהיה ברור וכל החלטה שתקבל  יוביל אותך לחלום הזה.

       בהצלחה

        25/4/07 17:51:

      כמי שנמצא בשוק ההון, לא נראה לי שזה הפתרון בשבילך. גם לי זה היה נראה נוצץ ומעניין וכמובן, חשבתי שאלמד איך עושים כסף..... המציאות טפחה לי על הפנים. פנייה לעבודה בשוק ההון לא תלמד אותך איך לעשות כסף. מי שעושה את הכסף הם האנשים שמנפיקים את החברות שלהם. האנשים היצירתיים, היזמים, שמקימים חברה מאפס ובסופו של תהליך מנפיקים אותה, כלומר מוכרים אותה ברווח עצום, הם אלה שעושים כסף. ואז באים הסוחרים, שקוראים לעצמם משקיעים ומהמרים על כיווני המחיר.

      את אלה שמכרו את החברה זה כבר לא כל כך מעניין. הם את המיליונים שלהם כבר עשו....

      כאדם יצירתי, תחשוב טוב לפני שאתה פונה לסטאז'.

        20/4/07 04:55:

      הנה עוד אחד מהדברים שאני לומד מאחרים, ואנסה לא להגיע אליהם.

       

      בכל מקרה, שיהיה לך בהצלחה בבחירה.

      אחוות מחוננים מגניב

        19/4/07 09:02:

      אךךךך, שאלת השאלות מחייך,

      לא מזמן יצא לי לשוחח עם מישהי בת 32 שהתלוננה שהיא עדיין לא יודעת מה היא רוצה לעשות כשתהיה גדולה.

       

      בהצלחה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ארז פרץ
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין