תעשה הכל מהר. אתה חייב להספיק אחת שתיים שלוש ארבע חמש שש... שבע עשרה דברים היום. קום כבר. מה אתה עוד במיטה? אני? לא בא לי בכלל לקום. זוז כבר. קמת? פתחת עיניים? תתחיל לעשות. לעשות ולעשות. השמש עוד לא ממש מאירה ויש לי כמה רגעים לנוח, לא? לא! ממש לא. אתה כבר מאחר. כמו השפן של אליס. השעון מתקתק ואתה חולם. עדיין. על מה אני חולם? על בעיות לא פתורות. על עולם אחר. אז מה? מה יש אי אפשר עוד קצת לישון? אין ברירה חייב לקום. עוד יום עמוס בפתח, דוגמית לשבוע שלם נוסף של עומס. התחייבויות מראש. הכל מתוכנן, סגור ויש גם רשימת המתנה ורשימת עתידיים ורשימות מכאן ועד הודעה חדשה. יש לך הודעה חדשה! בעצם כבר שתיים. לא רוצה לקרוא אותם. אין לי זמן לקרוא אותם.

הולך לשירותים, הטבע קורא לי ואני קורא גם, הכל במקביל. חוזר, מזרון צהוב על הרצפה מתגלגל, התמתחות קלה ושוב התעמלות לגוף, להקשיב לכל החלקים חורקים קצת בהתחלה ואחר כך רצים יותר חלק במקומם. מתיחות, התנשפויות, שוב מתיחות, כיווצים, נשימות. השעון כל הזמן מתקתק, להאריך את התנועות, להגיע רחוק יותר, עוד פעם אחת ודי. ודי... נו די... עד למחר. מזרון צהוב מתקפל וחוזר למקום כמעט מעצמו. נח עד מחר.

להעיר את הבנות, לא רוצות לקום, להכין כריכים, לחתוך, למרוח, לשים באובן, להוציא, לשטוף, לארוז, לנגב, לנקות. הן קמו, לא קמו, כן קמו, מהומה קלה, חיבוק עם הקטנה שקשה לה, הגדולה רוטנת שהיא עייפה. הקטנה לא מוצאת בגדים. הגדולה נתקעת בשירותים. הקטנה רוצה לדבר. הגדולה רוצה שקט. אני רוצה להתקדם עוד שלב. כולם לבושים, להסתרק. מה שכחתי? בטח משהו שכחתי. שיט. נחשוב על זה כבר בדרך ונקלל בשקט.  יורדים למטה, סוחב את התיקים, שלי ושל הקטנה ולפעמים של הגדולה. בוקר, קר, קריר, סגריר או מעונן. הגדולה יורדת אחרונה. סוגרת את הדלת. מכניס את הקטנה לאוטו. התיק למעלה. נזכר ששכחתי משהו לקחת. צינורות, חוטים, כבלים, חלקי חילוף. צפוף לקטנה מאחורה. הגדולה מחכה עם דלת פתוחה בחוץ. תכנסי כבר. מניע. הניע. רוורס, מביט במראות, הן מדברות אליי. אני לא שומע. מתרכז. הילוך לראשון. עכשיו אני יכול לשמוע. שטויות של בוקר.

שלוש דקות ואנחנו בפקק. סטנדרטי מספר שלוש. כולם עצבניים. האיש שמכר פעם קפה עבר למיצים צבעוניים. סחוט טרי. גם אני. מסתכל על הדקות חולפות, בדרך לפספס את ההסעה של הקטנה. הטור זוחל קצת קדימה, אין מה למהר חייב לחשוב על מה קורה אחרי שאני מוריד אותן, איך לנסוע. הנייד מחשב לי מסלול מחדש. בדיוק עכשיו החליט להתעדכן. לא רואה מסלול. מנסה להרגיש בבטן מה המסלול הנכון היום. הנס היומי, ההסעה עוד לא יצאה. הקטנה יורדת. הגדולה מחכה באוטו. מוציא תיק, סוחב להסעה, חיבוק נשיקה, היא מנסה להמנע ליד כל החברות. לא אכפת לי. מעלה לה את התיק לאוטובוס. חוזר לגדולה. נוסעים אחרי האוטובוס הצהוב של הקטנה, מוריד את הגדולה מול אנשים שנוסעים באין כניסה. מה יהיה איתם? איתי?

נשימה עמוקה. אני לבד. עוד נשימה אחת כזאת. לחשוב מהר. מה עכשיו? אה כן. ליעד הראשון, רגע מה עם ההודעות מהבוקר? צריך לחזור לשיחות. הנייד לא עובד טוב. לא שומעים. מולי אורות מהבהבים. עוצר. נוסע. בורות בכביש. נמנע. מתפתל סביבם. מוריד הילוך. מאיץ. מצפצפים לי. מה אני בחורה יפה? יאללה סעו. תמהרו. בלאו הכי כולנו נפגש ברמזור הבא.

מתקשרים אליי. מנסה להבין מה הבעיה בטלפון. רוצים לקבוע. מבקש שיסמסו לי את הכתובת כי אני לא יכול לכתוב. אני נוהג. צריך לזכור להכניס את זה ליומן שאגיע ליעד הראשון. היא מתקשרת. אני לא פנוי בראש לשיחות בבוקר. יש יותר מדי דברים שמנסים להתארגן ולהסתדר. לייעל את היום. בצהריים חייב לחזור להכין ארוחה לילדות. איך אני אספיק להיות אצל כל כך הרבה אנשים וגם לחזור הביתה עם הפקקים האלה. איך? יהיה בסדר. אחד אחד, נתקן את כל העדר. אני מחייך לעצמי. צריך להאמין. מקסימום נדחה למחר עם כל הצער שבדבר. ויש צער. יש. לא חסר. מחר יש מספיק משלו.

השעון דוהר, הגלגלים מסתובבים, הרמזורים חולפים. יוצא מהאוטו, פותח דלתות, לוקח ארגזים, תיקים. עולה, יורד חוזר. שכחתי משהו. בינגו מצאתי את הבעיה. יש חלק, אין חלק. חוזר לאוטו. מעמיס תיקים, ארגזים. נושם קצת. שיט משהו שכחתי. טלפון, כן כן מחר. אה, לרשום את הקריאה מהבוקר. רושם. מה אני עושה? לנסוע כבר לבאה. אין זמן.

צהריים, אני מנסה להגיע חזרה לקטנה. לאסוף אותה לפני ההסעה. לחסוך זמן. להכין לה לאכול בינתיים עד שהגדולה תסיים. מרוץ לטווח קצר נגד השעון ועצמי. חותך, מערבב מקפיץ ומטגן. מבט בזוית העין אל השעון, כן יש זמן. מגיש לשולחן אוכלים בזריזות. יוצאים להביא את הגדולה. עוד מעט כבר ארבע. חוזרים. עוצרים, יורדים אצל האקסית, לוקחים דברים. נתקעים כרגיל שם יותר מדי זמן. ושוב לאוטו. בחיי, כמות הפעמים שאני פותח את הדלת ביום, הציר צריך שימון. מתישהוא.

עוד קריאה או שתיים, הבנות בבית, אני שוב בדרכים. חוזר, כבר ערב. מה אוכלים? הדלקתן דוד? כן. למקלחות, לשולחן. לצחצח שיניים. לקרוא קצת חדשות, לשמוע מה קרה היום בעולם. קצת ספר ושוב לישון. מעט מדי.

מחר יום חדש.

עוד מעט כבר מחר.

הכל מחדש.