 בבוקר אביבי ובהיר, מתחשק לרעייתך ולך לקפוץ לתל אביב, ארוחת בוקר, תערוכה במוזיאון, הצגה ולבסוף בר נחמד וסולידי. עיר ללא הפסקה, מרכז העולם , כולה נסיעה – קפיצה, של שעה ברכבת, חיסכון בדלק ועמידה בפקקים. אולי להתענג בדרך העולה והמתפתלת, בין הרים ובין סלעים ובין פריחה אביבית ברכבת הזוחלת לבירה.
כחייל קרבי, אילצו אותך להשתמש ברכבת בקו באר שבע – נהרייה, בימי ראשון וחמישי, מיוזע, עייף וסחוף רוחות, עם קיטבג עמוס לעייפה וצפיפות נוסעים - משא כבהודו. היית ניגש למסוף מקליד "חייל" וקופץ חיש קל לקרון הראשון הנקרה על דרכך.
אך, לך אין רשות להיות ספונטני ... כך קבעה המדינה ! אם וכאשר רצונך להשתמש ברכבת עליך להודיע בכתב, לשלוח בפקס' חלילה לא בדוא"ל, ולבקש יפה שברצונך
נכון, עברו כמה שנים, ומה השתנה מאז? המשקל, עלית מאז בחמש ק"ג, אז מה, עכשיו אתה בעל משפחה. כל הסיפור בגלל שאתה בכסא גלגלים העשוי מסיבי פחם, קל כנוצה, אתה קולט שאתה מרותק בכל פעם שאתה מול הנהלת רכבת ישראל.
ברכבת ישראל, אתה אזרח מיוחד, לא כזה שפורסים בפניו שטיח אדום. זה לא! אלא מנהל התחנה או סגנו, או סגן סגנו, חייבים להיות נוכחים ולהפעיל במו ידיהם את המעלון "המתוחכם" ולהודיע למנהל תחנת היעד להתכונן שעה מראש לבואך. ולך אין רשות להיות רומנטי -ספונטני, לקפוץ שלא בתחנת היעד כדי להביא לרעייתך זר קטן של פרחי בר שראית מחלון הקרון.
במדינות העולם הנאור וגם בארצות המתפתחות, רשת הרכבות מגיעה ונגישה לכל פינה גם אם היא נידחת. רציפי תחנות הרכבות והמטרו נגישים לאנשים עם מוגבלויות והם משתמשים בשירות הרכבות כאחד האדם. מדוע כאן, במדינת ישראל, מעצמת היי טק עולמית, הרכבת תוקעת אנשים ?
שר התחבורה ביטל את צו ההודעה מראש. אך, לך תתווכח עם מנהל תחנה או סגנו או סגן סגנו, שבדיוק הבוקר הוציאה בת זוגו את הרוח ממפרשיו, ואין לו כוח/חשק להפעיל את המעלון בספונטניות.... |