כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    טיוטות לב

    רישומים ורשימות -חומרים אקספרימנטליים

    פרופיל

    forte nina
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    0

    פורטה נינה וגלית א' ליוו את הקוורטט

    32 תגובות   יום רביעי, 6/3/13, 09:33

    ''

    גלית: עוד סרט על זקנים.

    פנינה: שמת לב שהפכנו לנציגות המחלקה הגריאטרית של קפה דה מרקר? זה מקרי או שאנחנו מכינות את עצמנו נפשית עם הרבה עידוד לקראת הגיל הבא?

    גלית: אני לא מתכוננת, אני מדחיקה. אבל הסרט הזה הרבה יותר קליל ומצחיק מ"אהבה".

    פנינה: אם צריך כבר להזדקן אז במקום נפלא כזה.

    גלית: כל עוד לא חולים, הכול בסדר.

    פנינה: דסטין הופמן  רק "עובר על יד" התחלואים ומרכך את זה עם הרופאה החיננית.

    גלית: דסטין הופמן עשה סרט אנגלי.

    פנינה: ואיזה שחקנים יש לו שם.

    גלית: מגי סמית, מייקל גמבון.

    פנינה: מי זאת פולין קולינס?

    גלית: זאתי הג'ינג'ית.

    פנינה: אה, זאת ההיא מהסרט על החופשה ביוון, איך קראו לו?

    גלית: נכון. אני לא מצליחה להיזכר בשם הסרט. גם הזיכרון כבר לא מה שהיה.

    פנינה: לא קראו לו "חופשה ביוון"?

    גלית: לא, קראו לו בשם של הגיבורה. תיכף אני אזכר ואגיד לך.

    ''

    גלית.: "שירלי ולינטיין".

    פנינה: דסטין הופמן זכור כאוטיסט ב"איש הגשם", כרץ המרתון ב"איש המרתון", אולי כראשון שהיה מאהב של קוגרית ב"הבוגר" וגם מ"קאובוי של חצות" ו"כל אנשי הנשיא", שבכולם היה מדהים. למעשה מעטים השחקנים המפורסמים בני גילו שעדיין פעילים וחלק כבר אינם בחיים. משחקן הפך לבמאי, לא תופעה נדירה אך ללא ספק אצלו  זה מרגיש לגמרי אחרת. בראיון אתו שראיתי הוא היה נינוח, שופע חיוכים קלילים ואמר שהוא מסתכל במראה ושואל את עצמו "מי זה הזקן הדפוק במראה?" אבל בתוכו הוא מרגיש צעיר לגמרי ללא כל מגבלות. ואכן, האיש מלא קסם בבימוי הקליל שלו. הסרט עוסק במוזיקאים קשישים שמתגוררים בבית ביצ'ם, בית הורים המיועד למוזיקאי עבר. דסטין הופמן  ביים את הסרט כמו צעיר המתבונן בבית ההורים למוזיקאים בהצצה שובבית, מלקט אפיזודות ליצניות ולא פתטיות כלל. הוא לא מביא אפילו גרם של כובד לסרט, למי שחושב שזה עוד סרט על זקנים טרחנים. ממש לא!!!

    גלית: הקרבה שלו בגיל לגילם של הגיבורים מאפשרת לו להזדהות איתם וניכר שהוא מחבב אותם. הסרט לא נופל למלכודת ההתנשאות שמאפיינת סרטים על זקנים ולהבדיל, על ילדים, שיוצריהם אינם נמנים עם קבוצות גיל אלה. אמנם היו קטעים שאורח החיים בדיור המוגן הזכיר לי בית ילדים בקיבוץ – כשהם נדרשים לבקש אישור לצאת בערב למסעדה ולחזור אחרי כיבוי האורות, למשל – אבל אנחנו רואים שלמרות הזיכרון הנחלש ומקל ההליכה, עולמם של הזקנים אינו שונה מאוד מעולם הצעירים. השנאות, הקנאות, היצרים, התככים, הקטנוניות – כולם קיימים בבית ביצ'ם. אולי פחות חריפים ויותר בהומור.

     

    ''

    פנינה: הכישרון המוזיקלי לא הולך לאיבוד עם הגיל וגם רגשות אחרים מאוד קיצוניים לא נעלמים. עלילת הסרט סובבת סביב מופע של זמרי אופרה לשעבר שהופיעו בעבר בקוורטט, אך סיפור אהבה שובר לב שכמעט נקבר עם השנים נפתח מחדש, כשהצלע הרביעית מגיע לבית ביצ'ם היפהפה שבקנטרי סייד האנגלי. הגעתה של ג'ין הורטון (מגי סמית') מלווה בדרמה מצד רג'י פאג'ט (טום קורטני), שעדיין מלקק את הפצעים מפרשת נישואיהם הקצרצרים. הוא מעולם לא נישא לאחר מכן והיא נישאה פעמיים באופן הכי סתמי וגם נפרדה מבעליה, שאחד מהם לא רצה את הקריירה שלה והשני רצה ילדים והיא לא רצתה. הסרט משובץ קטעי אופרה ומוזיקה קלאסית ובית ביצ'ם הומה מהתרגשות לקראת המופע החגיגי המתוכנן לרגל יום הולדתו המאה של ג'וזפה ורדי, ששיאו אמור להיות איחוד של הקרוורטט בקטע מתוך "ריגולטו".

     

    גלית: בולט בסרט היעדרם של בני משפחה שבאים לבקר. רוב המוזיקאים ויתרו על הקמת משפחה לטובת הקריירה ועכשיו הם המשפחה זה של זה. עליהם להשלים עם העובדה שלא רבים זוכרים אותם היום, ובכלל – כמה מהדור הצעיר שומעים היום מוזיקה. במפגש של רג'י עם בני נוער מהסביבה, שהוא מעביר להם קורס על אופרה ומקבל מהם שיעור על היפ-הופ, שני הצדדים מגלים שההבדל לא גדול כל-כך ושמוזיקה יכולה לגשר גם על פער הדורות.

    פנינה: אפשר לזהות בסרט הרבה שחקנים מוכרים מהטלוויזיה ומהקולנוע הבריטי המשובח, ועם כל הגינונים הבריטיים, לא מעט קללות עסיסיות ניתזות מפי הגיבורים. גם הדמנציה מקבלת בסרט הרבה חן. אין מה לחשוש מדיכאון בגלל גילם של הגיבורים. מרביתם מלאי חיים יותר מצעירים רבים.


     

     

    ''

     

    גלית א

    דרג את התוכן:

      רשימה