|
המלך ג'ורג' השני השלים את ביקורו ותושבי ירושלים הנצורים שוחררו מבתיהם. בין סיכום מימין לסיכום משמאל, ובתום חגיגה תקשורתית גדולה, כרגיל כל אחד הולך לדרכו, ואנו חוזרים אל הקסאמים בשדרות, אל ניצולי השואה שמפגינים, הפערים הקשים בין השכבות, ובעיקר אל העובדה, שלאיש לא איכפת. מצב החניה בדרך למשרד, והחור בשן השמאלית לעולם יטרידו אותי יותר, ממאות קסאמים בשדרות, רעידת אדמה בפיליפינים, או כל אירוע אחר. אלא אם אני תושב המקום או לפחות יש לי שם קרובים...
המחשבות על האגו האנושי, הטבע שלך ושלי, הזכירו לי אירוע שבו השתתפתי לפני שנה וחצי. אוסף של אנשים נאיביים שאכפת להם מהמצב, הרכיב את "שולחן הקולות החופשיים". לא אני לא חושב שזה ישנה משהו, אני גם לא מאמין שזו הדרך לשינוי, אבל כן חשוב לפרסם את זה. ולמי שלא מתחשק/אין זמן לקרוא, אני ממליץ על הקליפ.
ברלין, ספטמבר 2006. "הכול התחיל מארוחת צהריים תמימה שניהלנו - סינדי, ג'קי ואני - בוויליג' בניו יורק", פתח רלף שצ'מרברג את מסיבת העיתונאים הרשמית של "שולחן הקולות החופשיים" בברלין, בספטמבר 2006. "ישבנו, כמו תמיד, על קפה וסיגריה, וקיטרנו על מצב העולם, על כמה רע, על המלחמות ועל כך שלאף אחד לא ברור לאן מועדות פנינו. זה יכול היה להסתיים כמו עוד הרבה שיחות חסרות תכלית שניהלנו, אלא שאז אמר מישהו מאיתנו (אני חושב שזו הייתה סינדי) שאולי הגיע הזמן לעשות מעשה".
שצ'מרברג, בחור צנום וגבוה, הוא במאי סרטים דוקומנטריים, צלם ואמן גרמני מוערך. שנה לאחר מכן הוא ייסד עם סינדי גאנץ וג'קי וואלאס את הארגון Dropping Knowledge (בתרגום חופשי: טיפות של ידע), שפרויקט הדגל שלו הוא "שולחן הקולות החופשיים". השאר, כמו שאומרים, "כתוב על דפי ההיסטוריה".
מהו "שולחן הקולות החופשיים"? בתשעה בספטמבר 2006 התכנסו 112 אנשי חזון, שהגיעו מחמישים מדינות ואף יותר מרחבי העולם, סביב השולחן הגדול ביותר בעולם. על השולחן העגול שהוקם במרכזה של כיכר בבלפלאץ (Bebelplatz) ההיסטורית, הותקנו מצלמות וידאו מיוחדות ומיקרופונים אליהם דיברו המשתתפים. במהלך תשע שעות רצופות הם ענו, כל אחד לחוד, על 100 שאלות זהות שקובצו על ידי מארגני האירוע במהלך שלוש שנים באמצעות האינטרנט.
בין המשתתפים: מדענים מובילים, מנהיגים רוחניים, אמנים, אנשי תרבות שהגיעו ממזרח אירופה וממערבה, מרחבי אמריקה, מאפריקה, מאסיה, מהמזרח התיכון ובעצם, מכל מקום. השחקן וויליאם דאפו הנחה את האירוע, ובין המתאספים סביב השולחן ניתן היה למצוא את הבמאי הגרמני וים ונדרס ("פריז טקסס", "עד סוף העולם"), ביל ג'וי - ממייסדי סאן מיקרוסיסטמס ומי שהוביל את כתיבת מערכת "יוניקס" המפורסמת, "ג'אווה" ורבות אחרות, ביאנקה ג'אגר - אשתו לשעבר של "האבן המתגלגלת"... ולוחמת זכויות אזרח בלתי נלאית בעצמה, לצד אוליביירו טוסקאני - הצלם והמעצב הראשי שאחראי לתמונות הפרובוקטיביות של חברת "בנטון".
גם תחום המדע לא נפקד, ומדענים כמו פרופ' הנס פיטר דאר - פיזיקאי גרעין גרמני ידוע ופרופ' טו ואימינג מאוניברסיטת הארווארד היו חלק מרבים שכיבדו את האירוע בנוכחותם.
באופן מפתיע כללה הנוכחות הישראלית ייצוג מרשים. ארבעה משתתפים הוזמנו מישראל, ובחלקי נפלה הזכות ללוות את אחד מהם - הרב ד"ר מיכאל לייטמן, מקובל ומדען. הרב לייטמן הוא אחד מהחברים במועצת החכמה העולמית (The World Wisdom Council), Think Tank - מעין ועדה שמאחדת הוגים, מדענים, מנהיגים רוחניים ואמנים.
המשבר והצעות לפתרונו כיום האנושות כבר מבינה, שכולנו - העולם השלישי השני והראשון - כרוכים זה בזה בקשר שאינו ניתן לניתוק. "אפקט הפרפר" אינו שם של סרט מתח, אלא מציאות ברורה, ובפועל ומה שעובר על ג'ורג' באפריקה, או הפיטורין של טונג מסין מעבודתו, משפיעים באופן ישיר גם על רבקה מפתח תקווה. מועצת החכמה מנסה להציע דרכים לפתרון המשבר באמצעות שילוב בין המסורות העתיקות לבין המדע המודרני.
בארבע השנים האחרונות משתתף הרב ד"ר מיכאל לייטמן בפורומים בינלאומיים רבים בניסיון לעורר את תשומת הלב הציבורית לנושאים הקשורים למשבר העולמי. הוא מנסה להביא את המסר האוניברסאלי של חכמת הקבלה למועצה, בעיקר את ההבנה שבליבו של המשבר ניצב האגו האנושי, שהורס כל חלקה טובה בטבע, ושהאמצעי המרכזי להתעלות מעליו הוא הצבת הנוסחא המדעית (כן מדעית...) "ואהבת לרעך כמוך" כבסיס ליחסים בינינו.
מכיוון שבין הגופים שארגנו את "שולחן הקולות החופשיים" הייתה גם מועצת החכמה, מצאנו עצמנו בדרך לברלין כשותפים לצוות היגוי בינלאומי של אירוע מיוחד במינו.
השאלות 100 השאלות שעליהן התבקשו המשתתפים לענות, נבחרו בקפידה מתוך למעלה מ- 100,000 שאלות פוטנציאליות שנשלחו דרך אתר האינטרנט במהלך שלוש שנים. להלן שמונה דוגמאות:
ועוד 92 שאלות מעוררות מחשבה.
את התשובות פרסמו המארגנים במאגר נתונים פתוח לציבור ואפשרו לכל מי שחפץ בכך ליהנות מתוכן עשיר ומגוון. הטקסטים וקבצי הוידאו של התשובות, מוינו, חולקו לנושאים וזכו לעיבוד נתונים מרשים בטכנולוגיה חדישה.
השולחן הצבת שולחן עגול ענק מעץ (הגדול מסוגו בעולם - לפחות לפי גינס) באמצע כיכר עירונית מעוצבת בעלת היסטוריה טעונה במיוחד בברלין, היה צעד ראשון ובעל משמעות. אבל לא זה מה ש"תפס" אותי. גם לא תשתית האינטרנט הכבדה שהוקמה על גבי משאיות עמוסות ציוד, ואפילו לא מחשבי המיני המדהימים, שפנטזתי איך הילדים שלי מריצים עליהם משחקי וידאו במהירות שיא.
מה שכן תפס, לפחות אותי, היה דווקא "הזמזום" המיוחד הזה שנישא מעל לכל האירוע. 112 אנשים, אינטליגנטיים, מובילים בתחומם, יושבים ומדברים יחד, בארבעים שפות שונות, ועונים על אותה שאלה, כל אחד מהזווית שלו. היה בזה משהו מאוד מאחד, אפילו מרגש. מין איחוד מחשבות שכזה.
זה הוביל אותי קצת לחשוב עלינו, שאנחנו כמו חלקים של פאזל. מה שיפה בפאזל, שכל חלק הוא ייחודי, יחיד ואין שני לו, אבל כשהחלק נפרד משאר החלקים, אין לו משמעות. אך כשמחברים את כל החלקים יחד מקבלים את "השלם". שלם שהוא צבעוני עשיר ומורכב, ושמכיל בתוכו את התכונות של כל חלקיו. הקבלה קוראת לשלם הזה "הנשמה הכללית". איש חכם מאוד כתב על זה פעם "כל יחיד ויחיד שבחברה, הוא כמו גלגל אחד, המלוכד בגלגלים מספר, המותנים במכונה אחת. שהגלגל היחיד אין לו חרות של תנועה בערך יחידתו לפי עצמו, אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים, בכיוון ידוע, להכשיר את המכונה לתפקידה הכללי" (מאמר "השלום בעולם", בעל הסולם).
לא לחינם נבחר האירוע להתקיים בכיכר בבלפלאץ בברלין. בשנת 1933 שרפו הנאצים למעלה מעשרים אלף ספרים של כמאתיים סופרים, אנשי מדע ופילוסופים באותו המקום בדיוק. רוב היצירות שנשרפו היו של הוגים יהודיים. בין הכותבים שיצירותיהם הושמדו היו תומס מאן, היינריך היינה, קרל מרכס, זיגמונד פרויד, אריך קסטנר ורבים אחרים. מאז הפכה כיכר בבלפלאץ לסמל לחופש הביטוי, ומוצבות בה מספר אנדרטאות שמציינות את האירוע הטרגי.
.
. הרוחניות כאוטופיה,משה איבגי שואל : "עולם חדש" . |
