0

תגובה על הרשומה, "אני, יש לי שאלה...

0 תגובות   יום חמישי, 7/3/13, 10:44

לא ברור לי למה  אי אפשר להגיב לך שם.


דר' נורית צדרבוים

ובאשר לכאב,
כנראה שמאז ומעולם שאלו את השאלה הזאת
ואז באו כותבי התנ"ך השוביניסטיים ומצאו לזה פתרון -

בגלל שהיא פיתתה את הנחש.

פיתתה? אז קיבלה עונש.

זה כמובן הסבר מאד מטאפורי, עם המון משמעויות – אבל כותבי המקרא

היו גברים – והם חיפשו הסבר למה האישה 'בעצב תלד בנים וכו''

ועוד הוסיפו ואמרו "ואל אשך תשוקתך והוא ימשול בך"

אחר כך, לשם חיזוק, הם באו וחיברו תפילות וברכות השחר ושם

הם אומרים בלי להתבייש 'ברוך אשר לא עשני אשה"

ככה מנסים הגברים להסביר את הכאב, גברים של פעם.

אבל חוכמת הפעם היא חכמת העולם, במובן של זכרון קולקטיבי

וגם היום תמצאי הרבה גברים בחלד, שזה מה שהם יאמרו. חלקם בריש גליי ובפומבי וחלקם בשקט
כדי
שאפילו הם עצמם לא ישמעו את מה שהם אומרים /חושבים.

 

ובכל זאת,
למרות הכאב, לא הייתי מוותרת על להיות אשה (לא שמישהו שאל אותי ונתן לי
לבחור).

הכאב, הזה שאת מדברת עליו הוא זכות בעיני. כי מה שלא מחסל, מחשל.


בשביל זה נשים לא מבקשות ולא צריכות לצאת לקרב. יש להן את מלחמת ההישרדות התוך נפשית והגופנית
שלהן.

 

גברים, כנראה
זקוקים לכאב הזה, כי כאב מחסן, מחשל, מבגר, מעמיק – אז הם יוצאים
למלחמות.

 

ומשם או שהם
שורדים והופכים להיות בני אדם, או שלא.

 

תודה שעוררת את
מחשבתי ביום שקוראים לו 'יום האישה הבינלאומית' – שמשום מה, כל יום בחיי, כל עוד
נשמת אשה באפי, מרגיש לי כמו יום האישה.

 

ומאחר ואין
אפשרות להגיב אלייך בדרך רגילה בפוסט שלך – את יכולה בעצמך, אם את רוצה, לצרף את
הטקסט הזה, ישר לתוך הפוסט שלך ולציין שזו אחת התגובות.

 

ואני אומרת לנורית תודה רבה על התגובה היפה.

דרג את התוכן: