פרולוג כמה פעמים מזדמן לאדם לשים הכל מאחור, לצאת אל הלא נודע וללכת בעקבות ליבו. דיי הרבה. או, לעיתים נדירות בלבד. את הטיול הבא הענקתי מעצמי לעצמי. לאיש לא סיפרתי על הנסיעה, מלבד מס' אנשים בודדים. ההחלטה הייתה שלי ורק שלי. הפעם אני נוסעת בגפי. על כתפיי לא מעט עייפות, עומסים, לחצים, מתחים, משימות לא גמורות ועוד. בליבי לא מעט חששות ובגופי שרידי מחלה. הכל השארתי מאחור. הכל. ארזתי לי תיק צלילה, תיק תרופות ותיק בגדים. לכל השאר דאגו אילן ורד והגר. היעד: איי סימילאן, תאילנד זמן:21/2 – 4/3 / 24/2-28/2
פרק 1 באמצע האוקיינוס ההודי, מערבית לתאילנד phang-nga province ממוקמים להם איי סימילאן, הנחשבים לאחד היעדים הגדולים בעולם הצלילה. קבוצת איים זו הוכרזה לפארק הלאומי של תאילנד בשנת 1982 ומכסה שטח של 128 ק"מ רבוע. ב-1998 נוספו לפארק עוד 12 ק"מ רבועים נוספים. סה"כ 140 ק"מ רבועים מתוכם 15 ק"מ בלבד הם איים. הפארק פתוח 6 חודשים בלבד בשנה למבקרים וזו על מנת לשמרו ולטפחו. 21/2 נחיתה בפוקט. התמקמות רכה בחוף Karon. חוף שקט במיוחד ונעים ללא ריכוזי תיירים וישראלים. 24/2 בצהריים אני מתקשרת לסיימון, איש הקשר שלי להפלגה ושואלת אותו אם הוא זוכר לאסוף אותי וכתובת המלון שלי רשומה לו כראוי. 17:00 הנהג יגיע. הוא מבטיח לי בחביבות. 'האנגלית שלי כ"כ התדרדרה' אני חושבת לעצמי בעגמומיות, 'שנים שלא השתמשתי בה כמו שצריך'. הנהג מגיע בזמן. מעמיס את תיקיי ואנו נוסעים. בחוץ גשם זלעפות. גשם. גשם אמיתי בתאילנד. ארץ השמש העולה. 'נקווה שזה יתבהר' אני חושבת לעצמי.
עצירה בבית מלון מפואר "one moment" מבקש הנהג בחיוך "no problems at all" אני עונה. אין לאן למהר. אף אחד לא יברח לנו. כמה דקות המתנה ומיסטר סמית' (שם בדוי) מגיע עם תיק צלילה שחור. מיסטר סמית' הוא גבר גבוה עם כתפיים מעט שכוכות, עיניים תכולות וזקן צרפתי מעטר את פניו. שיערותיו מלבינות והוא להערכתי בסביבות אמצע שנות השישים לחייו. אני לא יכולה לחשוף את זהותו של מיסטר סמית', כי מיסטר סמית' היה שריף אמיתיבאחת ממחוזות ארה"ב ועל חזהו לא מעט אותות סמויים של גבורה, הצטיינות ופעולות סודיות. מיסטר סמית' פרש וכעת הוא בגימלאות מספר לי 'רודריגו' (שם בדוי). 'רודריגו' הוא המדריך שלנו. הוא במקור מפורטוגל. איזה גבר ה'רודריגו' הזה. אין כאלה דברים בכלל. בעורקיו לא זורם דם אלא אש חיה ומתפרצת. לא סתם אש מתפרצת. תכפילו ותשלשו ואם תגיעו להר געש וולקאני, אולי זה יתקרב. 'רודריגו' הוא פצצת אנרגיה מהלכת עם לב זהב. והכי חשוב – הוא סופר בטיחותי מתחת למים.
אנחנו קבוצה ענקית, יותר מדי גדולה. והיאכטה, היא קטנה מדיי, אני מחליטה. איזה מבאס לשלם כ"כ הרבה כסף ולאכול אותה!! אני כבר אראה לאילן ורד מזה, אני חושבת לעצמי. 'רודריגו' בעצמו סיפר למיסטר סמית', בזמן שצעדנו אל עבר היאכטה תחת המטרייה הורודה, שייתכן ששניהם יצטרכו לישון על הסיפון. 'אין ברירה. כל התאים תפוסים' הוא הודיע בנימה דרמתית למיסטר סמית'.
'אני חייבת לקבל חדר משלי. חייבת' אמרתי לאילן ורד כבר בטלפון 'אחרת הלך עלי' "אי אפשר להבטיח כזה דבר' אילן אמר לי בקול רציני והוסיף "לפעמים מישהו ברגע האחרון יכול להיכנס" כבר שילמתי על הטיול. הלך עלי. אם יהיה לי שותף בתא שלא ארגיש איתו בנח, לא אעצום עין לרגע, אני יודעת. ואם יהיה לי שותף שארגיש איתו יותר מדי נוח גם לא אעצום עין לרגע. גם בעיה. נראה לכם?! אני בחורה טובה! לא כמו מה שמספרים עלי כל הרכלנים של המועדון! סתםםםם, אני זורמת בטיול הזה. מחליטה להיות אמיצה. מה שיהיה יהיה. החלטתי בלב כבד ובפחד גדול להמשיך עם הנסיעה ויהי מה. הגר הייתה זו שהפתיעה והתקשרה להודיע לי שממש ממש ברגע האחרון הם החליפו לי את היאכטה ליאכטה אחרת, יותר קטנהGIAMANI שמה, מקבוצת ClonaLiveaboards. וכנראה, אולי וייתכן ותהיה לי שותפה. הייתם מאמינים? גם אני לא! מ-ז-ל! ו'מ-ע-ו-ל-ה', חשבתי לעצמי ככה גם תהיה לי באדית. מיד נרגעתי. איזה מלך הוא יצא בסוף אילן ורד? לא ככה?
בחוץ השמיים קודרים. עלינו ליאכטה המתנועעת. נעליים בארונות. ומגיעים לחלל המרכזי. על הספה הלבנה רובץ לו אל יווני בדמות אדם. שיערו השטני מתנופף ברוח הקלילה, עיניו תכולות כשמיים ביום קיץ בהיר, על מצחו כתר עלי זית וגופו השרירי בוהק באור יקרות מתחת ל טישרט לבנה.... אין דברים כאלה. אני לרגע מחסירה פעימה ומועדת. מייד הוא מתרומם ושולח יד זריזה ליצב אותי. "hellow, my name is –" "sorry, what?" אני שואלת שוב מבולבלת והמומה ממראהו המעלף "בראד פיט" הוא שמו (שם בדוי) , אנחנו לוחצים ידיים ואני מתיישבת על הספה ולוקחת מהר נשימה מרגיעה. 'בראד פיט' הוא בסביבות אמצע שנות ה-30 לחייו. DM ויקינגימנורבגיה. הוא צלל בעשרות אתרים מהיפים בעולם.
מחצית היאכטה סגורה בשל הגשם עם ברזנט שקוף מיוחד. רגע אח"כ 'רודריגו' ומיסטר סמית' מגיעים וכולנו מתיישבים מסביב לשולחן העגול.Meee מגישה לנו כיבוד. "שנתחיל בתדריך?" שואל רודריגו "מה רק אנחנו? איפה כולם?" שאלתי בתדהמה "כולם פה" הוא משיב לי בחיוך חם, עיניים מנצנצות ופה מתלוצץ. "כולם?" "כן" קורץ לי ומסביר "שניים ביטלו ברגע האחרון, לא הרגישו טוב" איך הוא 'עבד' על כולנו ה'רודריגו' הזה, כמו שכתבתי מקודם, אנחנו קבוצה ענקית, אנוכי, מיסטר סמית' ו'בראד פיט'. והולכת להיות לנו הפלגה של החיים, אני מחליטה. חכו להמשך.
פרק 2
'רודריגו' עושה לנו הכרות עם היאכטה. היא בעלת 3 מפלסים. קומה ראשונה: ציוד צלילה בחצי אחד ובחצי השני תאי שינה מפלס שני: מתחם זולה, חדר ישיבות ומשרד מתחם שלישי: גג אני לא עולה לגג. אין שם שום מעקה בטיחות ואני פוחדת. 'רודריגו' בעצמו התריע שכל מי שעולה לגג שיודיע לו לפני, שחס וחלילה לא ייפול לנו מישהו והוא יגלה זאת מאוחד מדי. אני יודעת שהוא התכוון אלי, אין סיכוי ש'בראד פיט' ייפול פה מאיפשהועם איך שהוא נראה ומיסטר סמית', הוא לא ינסה לטפס בכלל. הוא דיי זקן בשביל הדברים האלה. הוא התכוון רק אלי. רק אלי. אני מחליטה. אז לא עליתי וגם לא הודעתי לו. הודעתי לו רק כל פעם שאני עייפה ורוצה ללכת לישון- מה לעשות? לא הייתה לי ברירה. אני גם לבד פה. מי ישמור עלי? חושך מצריים על היאכטה הזו בלילה, אין טיפה של אור במסדרונות הצרים ובסולמות הארוכים. הייתי חייבת שהוא ילווה אותי. חייבת. כל לילה לפני השינה, 'רודריגו' או 'בראד פיט' מלווים אותי לתא. עד הדלת כמובן. אמרתי לכם כבר מיליון פעם, אני בחורה טובה, מבית טוב, לא כמו מה שמספרים עלי כל הרכלנים במועדון!
בקיצור, 'רודריגו'ו'בראד פיט' עשו זאת באהבה וביעילות. 'רודריגו' נסיך אמיתי, חכו להמשך, בטוח תסכימו איתי. "בואו. בואו לטכס!" 'רודריגו' קורא לנו לאחר שהתארגנתי בתא הריחני שלי. על מיטתי פרחי לוטוס ורדרדים והתא כולו שלי. אני ממוקמת בתא מס' 1 ו'בראד פיט' 4 מטרים ממני, בתא מס' 2. לתאילנדים יש טכס מיוחד. לפני כל הפלגה מוציאים זיקוקים, פצצות מרגמה, רימונים, תותחי נ.מ. ומבעירים את הכל על הסיפון באש חיה ענקית, תוסיפו לזה שירה אנדיאניתאדירה, ריקודי קפאורה ותפוחי אדמה, בצל ותירס על הגחלים שנותרו. 'רודריגו' מסביר לנו 'התאילנדים מאמינים שבכל מקום יש רוחות רעות ורוחות טובות. חייבים להבריח את הרוחות הרעות ולהישאר רק עם הטובות על היאכטה שלנו' התאספנו כולנו, הרביעייה, קרוב לטכס, בקדמת הסירה, הכנו מצלמות וחיכינו בדממה ובהתרגשות. "תגידו השתגעתם?! פחד אלוהים! איזה רעש!" איך שהתחיל הפיצוץ הראשון ברחתי מיד לקצה השני של הספינה!!
צלילה מס' 1 האתר: shark fin reef 25/2/13 Shark fin reef הוא אי קטן באורך 1 ק"מ ומצפון לו הריף. הוא נקרא כך משום שמי שיסתכל עליו מהיבשה יבחין ב-3 פינים כשל סנפיר של כריש. 'רודריגו' מודיע שב living aboard הזה כולם צוללים על נייטרוקס. אני מאוד מופתעת, זה מייקר לי את הטיול ואני על הקסקסגם ככה עם התקציב עם כל הקניות שכבר עשיתי ב karon. 3 אחיות יש לי, שלושה אחיינים, שתי עובדות, 7 תלמידות, לכולן קניתי מתנות.
'עדיף ככה' הוא מסביר לנו. הכל צלילות עומק, יש ריפים שמתחילים ב-26 מטר. ואין מה לעשות פה עם אויר. חוצמזה שזה יותר בטיחותי בתנאים האינטנסיביים שלנו. 4 צלילות ביום. עדיף נייטרוקס' הוא מודיע חד משמעית. לכולם יש הסמכת נייטרוקס ולמי שאין, 'אין בעיה בשנייה אני מסמיך אותו' מודיע 'רודריגו' במרץ אינסופי והתלהבות.
הפלגנו כל הלילה. 7:00 השקמה, קפה ואנחנו מתארגנים. הצוות מתקתק הכל. קורא את מחשבות הצוללים, לומד, משנן ומתרגל. עוד לא שלחת יד לסגור רוכסן, כבר יד אחרת, זריזה ומיומנת סגרה לך. עוד לא שלחת יד לנפח BCD כבר מישהו אחר הקדים ולחץ על הכפתור. מתכון לירוק למסיכה, הקפטיין יירק במקומך, מפחד לקפוץ, תיכף יזרקו אותך למים. סתם סתם. השירות על היאכטה מעל ומעבר ברמה שלא ניתנת לתיאור. ולענייננו, לתנאים בשטח: השמיים אפורים. רוחות חזקות. הים גלי. קול צפירה מחרישת אזניים ואנו קופצים אחד אחרי השני ישירות מהיאכטה. למטה, הכל כמובן רגוע. מעמיקים. משהו קרה ל'בראד פיט'. הוא ירד ועולה חזרה. 'הוא בחיים לא ימצא אותנו' אני חושבת לעצמי בדאגה. כזה חתיך. מה? לא חבל? כבר בצלילה הראשונה לאבד אותו? זרמים. 15 דקות מחכים. 'רודריגו' מוציא את הנקניק הזוהר' ו'בראד פיט' נראה מרחוק. אני שמחה לראות אותו. קבוצה קטנה. ממשיכים. כולם חשובים לי.
40 דקות צלילה. עומק מירבי: 30 מ' חניית בטיחות תוך כדי היסחפות. כך יהיה בכל הצלילות מסתבר. הגיע הזמן להתרגל ומהר! צלילה חמודה לאורך קיר. דגה. צמחיה ועשבייה.
פרק 3 צלילה מס' 2 האתר: East of Eden (island7) 'רודריגו' מספר לנו על מדריך צלילה אחד ותיק שפיתח רומן מיוחד עם אחת המורנות באתר הזה. בכל הפלגה הוא היה יורד עם שקית אוכל ומאכיל אותה. המורנה התרגלה למדריך וציפתה לבואו כל פעם עם הישמע קול מנועי היאכטה. יום אחד הסתבך המדריך עם פתח שקית האוכל בלחץ האטמוספירי שהיה והמורנה הרעבה שלא הבחינה בין אוכל לבין אצבעותיו נגסה באגודלו. מזה נגסה, הורידה לו אצבע. המדריך המסכן בילה אינספור שבועות בביה"ח בבנקוק ומאז הוא לא מאכיל אף מורנה. הוא לא יכול. אין לא אגודל. אגב, עד היום המקרה מתועד ביוטיוב כיוון שהבאדי היה גם צלם.
הורדתי מעט משקל ואנחנו קופצים אחד אחרי השני. למטה זרם חזק. אנחנו לא צוללים, אנחנו עפים. כל הצלילה עפים. כולנו ביחד. רק אחרי 30 דקות נרגע הזרם ואפשר להירגע. 'רודריגו' מספר לי בארוחת הצהריים שהוא לא זוכר כזה זרם באתר הזה ever. לדעתו עשינו ק"מ עד ק"מ וחצי ב60 דקות. מזל שלקפטיין יש משקפת לזהות אותנו והוא הגיע לאסוף אותנו. ל'רודריגו' יש אינספור סיפורים מפחידים. הכל הוא מספר לי. הוא נהנה לספר לי, הוא קולט שאני פחדנית אז למה לא להפחיד עוד קצת? 'רודריגו' מאוד גאה ביאכטה שלנו, כל פעם שה Gawara משיגה אותנו הוא אומר בגאווה ובחזה מנופח – 'אל תשימו לב, אצלינו יותר שווה! הם כמו סרדינים ואתם כמו מלכים' ואז מוסיף 'ואם תגיע סערה, אין ל Gawara סיכוי, בגלל שהיא ספינה גדולה היא תוך רגע תטבע ואנחנו ננצח! אנחנו עשויים עץ ואין לנו שום בעיה להתמודד עם גלים 9 מטר!!' "מה 9 מטר? רציני?" "ברור" הוא אומר לי, היו לנו צלילות ב-4 מטר גלים וגם ב-6 מטר גלים. האמת? 6 מטר זה כבר מפחיד" הוא מספר לי בצחוק מרושע ומבין, "חוץ מזה" הוא מוסיף "גם דיי מסוכן, מישהו עלול להיתפס בסולם ולהידרס מתחת לספינה" "וואי, לא סימפטי" אני חושבת לעצמי "ולמה אי אפשר לחזות סערות? היום הכל אפשר לחזותעם השירות המטראולוגי" "פה לא ניתן. באזור הזה הכל יכול לקרות" הוא מספר לי ואני יודעת שהוא צודק. גם אתם תבינו. אם תקראו.. את ההמשך... צלילה יפיפיה. הרבה דגה. הרבה אלמוגים. להקות להקות מימין, שמאל ומכל הכיוונים.
עומק מירבי: 24 מטר זמן: 61 דקות
פרק 4
רק שתדעו, שאת כל הסיפור הזה שיכתבתי לכם בקו-פי-פי מהמחברת שלי. ידעתי שלא יהיה לי זמן בארץ. אומרים על קו-פי-פי שהוא אחד האיים היפים בתאילנד ואני חושבת – חרא של אי. במקום להמשיך עם "בראד פיט" ל Lanta העדפתי לרבוץ לי בקו-פ-פי הפסטורלית כביכול ולהתמסר לכתיבה. 'בראד פיט' מאוד התאכזב. בלילה האחרון להפלגה הוא התחנן. התחנן שאשנה את המסלול. אין מה לעשות אמרתי לו."עשיתי בוקינגלהכל מראש.ואם אתה כ"כ רוצה, תבוא אתה" מה יש, הוא לא יכול קצת להתאמץ בשבילי? חשבתי לעצמי.
דעו לכם ש'בראד פיט' היה עובד בנק בנורבגיה. כשהוא סיפר לי זאת, לא האמנתי. זה אמיתי ואת זה אני ממש לא ממציאה. איך יכול להיות גבר כזה מהמם קבור בבנק אפרורי? 'בראד פיט' היה עובד בבנק. את כל רכושו הוא מכר בשביל הטיול הזה. את הרכב, הבית וכל תכולתו. כבר 10 חודשים שהוא מטייל עם תרמיל על הגב. ממש סוג של הנזיר עם הפרארי. אני מבסוטה על 'בראד פיט' הוא ג'נטלמן אמיתי'. הכי 'ג'נטלמן' בעולם. כל פעם שאני מתעטשת הוא אומר לי bless u עם חיוך מהמםם. אין על "בראד פיט" אין עליו. עוד על מעלליו אספר בהמשך...
"to croudy for me in koh-phi-phi" ענה לי "את לא תהני בקו-פי-פי" הוא אמר לי והוסיף "מה לך ולמסיבות?" "איזה מסיבות?" לא הבנתי "מסיבות, בארים...את יודעת.." "ולמה אתה חושב שהיא לא תלך למסיבה?" התערב 'רודריגו' על השולחן העגול "נכון!"החזרתי 'לבראד פיט' " אולי כן יבוא לי על מסיבה?!" "את לא שותה. לא מעשנת. תבואי איתי ל Lata, יותר שקט שם. יהיה לך כיף. תוכלי לחזור הביתה מקרבי" "אבל הטיסה שלי מפוקט" אמרתי לו
האמת? אחרי שהגעתי לקו-פי-פי הבנתי שהוא צדק. חרא של אי. חוץ מהחוף המהמם, הכל רעש ובלאגן. מה לי ולזה. אבל זה הכל בשבילכם. לקחתי לי את החדר הכי יקר במלון וישבתי לעבוד על הסיפור. בלי נוף לים זה לא יקרה. הייתי מוכרחה לשדרג. במקביל שלחתי ל'בראד פיט' הודעה בפייס שדחוף אבל דחוף יבוא להציל אותי מפה! אם הוא הגיע או לא הגיע, את זה אני כבר לא יכולה לגלות. אמרתי לכם כבר מליון פעם- אני בחורה טובה! לא כמו כל מה שהרכלנים במועדון מפיצים עלי!!
צלילה מס' 3 האתר: Elephant Head Rock הים נרגע, השמש סופסוף יצאה. 'רודריגו' מסביר לנו שאיים קרחים בתאילנד כבר לא נחשבים איים. למטה הטופוגרפיה מאוד מעניינת, 3 סלעי ענק קרחים צצים מעל פני המים ואנחנו מתחתיהם. האתר ממוקם כ-1.5 דרומית ל-koh-similan. הצלילה היא מעין צלילה בתוך ואדיאות צרים וצבעוניים, לאורכם אלמוגים רכים, צבי ים, שפע דגה. מעט דומה לצלילת מערות עם פתחים בכל מיני גבהים. אנחנו עם פנסים. מתחילים לעלות ב-50 בר. תמיד. עומק מירבי: 28 מטר זמן: 45 דקות צלילה יפיפיה. אתר ענק. חופשי אפשר לבלות בו יום שלם. ממשיכים לאתר הבא.
צלילה מס' 4 האתר: The goestsiland צלילת לילה. "אי הרוחות, הוא אי דיי מפחיד" מספר 'רודריגו', בחלקו הצפוני יש מעיין חור ממנו ניתן לראות את הים בצד השני. התאילנדים מאמינים ברוחות. גם אני מאמינה. גם 'בראד פיט'. "אני פגשתי כבר רוח פעם אחת" 'בראד פיט מספר לי ברצינות "באמת?!" אני מופתעת ומבקשת שיספר, גם 'רודריגו' מקשיב בערנות "זה היה פעם מזמן" הוא ממשיך "הייתי רק בן 17, יצאנו אני וההורים לנופש בטירה עתיקה באחד הכפרים המפורסמים בנורבגיה, בלילה אחרי שהלכתי לישון" הוא סיפר וכולי מרותקת "ראיתי רוח של אישה יושבת על שפת מיטתי, היא ליטפה אותי על פני בעדינות וברכות אין קץ. נבהלתי כ"כ ומייד התחלתי לצרוח momm!daddd! אמא ואבא הגיעו מייד להרגיע אותי" מסכן. חמוד.מתוק. מקסים. חשבתי לעצמי, מי לא תרצה ללטף כזה בחור מהמםםםם, בטח בתור נער הוא בכלל היה סוג של היידי בת ההרים ממין זכר. "בבוקר" הוא המשיך "סיפרתי את מה שקרה לאחד העובדים בטירה, הוא סיפר לי שפעם מזמן שלטה על הטירה גבירה טובת לב, כל פעם שהיו מגיעים משרתים חדשים, היא הייתה משכנת אותם בחדר בו ישנתי ('בראש פיט'), בלילות, הייתה נוהגת הגבירה לבקר בין המשרתים וללטף את פניהם. אותה גבירה התאבדה לבסוף ויש הסבורים שעד היום רוחה מסתובבת בין החדרים". "וואוו, איזה סיפור" אני אומרת ל'בראד פיט' "מדהיםםם"
"רודריגו" מקשיב אבל לא מאמין לכלום, הוא הולך לבדוק את המיכלים. מתכוננים לצלילת לילה. 'רודריגו' מודיע שבהפלגה אנחנו לא עושים צלילות לילה מלבד אחת. למה? הוא לא מת על צלילות לילה. אז אנחנו נעשה sunset dive במקום. בכל מקרה, 'רודריגו' מעדכן, צלילה רביעית בכל יום היא עד 15 מטר ולא יותר מ-40 דקות. לי זה לא משנה אבל 'בראד פיט' קצת מאוכזב. 'אל תדאג למחר לפני שנגמר היום' אני אומרת לו בחיבה והוא מחייך אלי בחזרה את חיוכו ההורס. אין בי רעב לצלילת לילה. היה לנו אחלה יום ואני מתלבטת בכלל אם לרדת למים שוב. בחוץ חושך כבר. יש לי ספר מעולה.3 צלילות עומק זה קצת אינטנסיבי. אפשר לוותר אני מחליטה.
איזה לותר? נראה לכם? קפצנו שלושתינו והייתה לנו אחלה צלילה שבעולם. מיסטר סמית' ויתר, הוא כאמור, כבר זקן מדי בשביל זה.
פרק 5 צלילה מס' 5 26/2/13 האתר: KHO BAN PINNALLE KHO BAN הוא אי מכוסה ג'ונגלים וסלעי גרניט ענקיים. גודלו כ 800 מ' והוא נחשב לחלק מהפארק הלאומי של סימילאן. רק חציו האחד של האי מומלץ לצלילה, הצד השני הרוס בשל הדייגים שדגים שם בעזרת פצצות דינמיט כשהפארק סגור. קול צפירה נשמע וכולנו קופצים יחדיו, מעמיקים יחדיו ונצמדים אל הריף. אלו ההוראות של 'רודריגו'. למטה עוד קבוצות צוללים. אתר יפיפה. צלילה ספירלית משהו מסביב לכיפת הסלע. מתחילים עמוק ולאחר כחצי שעה עולים בהדרגה. בכל עלייה מוציאים נקניק זוהר ב-6 מטר. הים הוא ים פתוח. צלילה יפה מאוד. 'רודריגו' מבטיח בחיוך שובב ונוצות מנצנצות 'חכו להמשך, אני אראה לכם דברים שאף אחד לא מכיר כמוני' עומק מירבי: 31 מטר זמן: 45 דקות
צלילה מס' 6 האתר: KOH BON REEF 'רודריגו' עושה לנו תדריך מנטות. "אם נראה מנטה" הוא אומר "קודם כל צריך להיות צמוד לקרקע ולא להפריע לה. כמובן כמובן לא לגעת ולא ללטף, המנטות ,כמו יצורים מימיים אחרים, מכוסות ג'ל מיוחד המגן על העור שלהן, כל נגיעה ולו הקלה ביותר יגרום לכוויה ולזיהום שעלול לגרום לה למוות. בקיצור, למטה במים, אנחנו אורחים, לא נוגעים בכלום" אני מאוד מתרגשת לפגוש מנטות. טרם פגשתי אפילו אחת במהלך חיי. למטה במים, הצלילה יפה מאוד, 20 מנטות עברו אותנו כבר, אני צופה בהן המומה, ספק חולמת ספק הוזה. צובטת את עצמי. זה נכון. אני הוזה. עומק מירבי: 25 מטר זמן: 48 דקות צלילה מס' 7-8 האתר: KOH TACHAI עומק מירבי: 28 מטר זמן: 50 דקות KOH TACHAIהוא אי בודד הממוקם 20 ק"מ לצפון KHO BAN. היא רצועת אי בעלת חול זהב עם שתי נקודות צלילה מדרום ומזרח (12מ'), הקרקעית יורדת לעומק (עד 30-45 מ'). 'רודריגו' מכניס אותנו לקצב, מצלילה לצלילה הכושר משתפר. צלילת WOW אין ספק. מבחינתי הספארי התחיל עכשיו. אנחנו באקווריום. איזה יופי. קורלים ואלמוגים מכל הצבעים והסוגים, להקות להקות של מיני דגים שאינני יודעת את שמם, זיהיתי להקת ברקודות, טונות, מהצהובונים, מהכחולים, יש גם צהוב-כחול ביחד מעורבב, יש כאלה עם ראש מחודד מעין חד קרן, חלילנים, זברות, קרנפים, אריות, ג'רפות... פשוט ג'ונגל שלם למטה. אין לי מגדיר דגים בעברית אז עמכם הסליחה. לא צריך לזוז לשום מקום, הכל זז מעצמו, אין כמעט זרם למטה לשם שינוי, עוד לא חלפה לה להקה אחת, נכנסת לה להקה אחרת, הכל צבעוני ועשיר מכל צבעי הקשת. קונצרט צבעוני של להקות דגים ענקיות מכל הכיוונים והגבהים. פשוט מחזה מעלףףף. צלילת WOW. WOW. WOW. אין לי מילים אחרות. אני ו'בראד פיט' צריכים לעלות ביחד, 'רודריגו' ממשיך עם מיסטר סמית', אנחנו עולים ביחד על החבל לשם שינוי. בחניה 'בראד פיט' חשב שאנחנו מסונכרנים עם החניה והתחיל לעלות לפני. "מה לעלות?! שיחכה לי!" מייד רשרשתי לו ברעשן שיחזור חזרה ודחוף! יש לי עוד דקה! 'בראד פיט המסכן, כבר נסחף ועד שהוא חזר לחבל הוא שוב גמר את האויר. זה רק בגלל שיש לו ריאות באורך קילומטר, אני חושבת לעצמי. למעלה אנחנו צוחקים ונותנים לזרם לקחת אותנו לאן שהוא רוצה. אמרתי לו בפירוש עם חיוך חם ואוהב- "אם היית מבקש ***, כמובן שהיית מקבל" אמרתי לכם כבר מליון פעם - אויר כמובן! אני בחורה טובה! לא כמו מה... אנחנו מחכים ומחכים. היאכטה מגיעה רק אחרי שאיזה תאילנדי על זודיאק עובר ושואל לאיזה יאכטה אנחנו שייכים ומודיע באוקי-טוקי לחבר'ה שלנו להגיע.
צלילת sun set גם באותו המקום. וזה ממשיך WOW. WOW. WOW. גן עדן. גן עדן עלי אדמות. בלילה השני להפלגה אנחנו מתחילים להיות סוג של משפחה על הסיפון. כמו בכל משפחה, כולם דואגים לכולם. את זה תגלו בהמשך, מי שיקרא... את מיסטר סמית' אנחנו כמעט ולא רואים. הוא ישן רוב הזמן. אמרתי לכם כבר. הוא איש זקן. הוא יוצא מהתא רק כשצוללים או כשאוכלים. יש לנו יםםם ספייס על היאכטה. יםםם. על המזרן הלבן, מתחת למצע כוכבים זוהרי וירח אחד מלא, הלב נפתח וסיפורים אישיים מתגלים, סיפורים על אהבות, אכזבות, כאב ושמחה. אין לנו צלמים על היאכטה. אין אינטרנט וגם לא וויפיי. אין מכשירים וגם לא מחשבים. אנחנו מנותקים מהעולם. מנותקים לגמריי. מחוברים לדבר האמיתי. מחוברים ללב. כולי מוצפת אהבה לבריאה, כמה יופי יש בעולם הזה, וכמה מרורים צריך לאכול בכדי לעשות כזו נסיעה. ואפילו שכולם חושבים שאצל האמנים הכל יותר פשוט וקל, עובדים באהבה ולפי המוזות. זה נכון לפעמים אבל גם בד"כ ממש ממש לא. כולנו באותה הסירה. לנהל, לחדש, לתחזק, ליצור כל פעם מחדש זה קשה. קשה מאוד. כל בוקר אני קמה ובוהה בעשרת אצבעות ידי, מאושרת שבעשרת ימי הטיול שהענקתי לעצמי אני לא מתכוונת לייצר כלום, כלום בלבד הסיפור שלי, שהוא לגמריי עבורכם. |