פרק 6 את "טום הנקס" (שם בדוי) פגשתי בחד יומי שהזמנתי דרך South Siam Divers Co, עליהם המליץ לי אילן ב.ט. זה היה ביום השני לטיול למעשה. היום הראשון היה להתאקלמות ורביצה על החוף המהמם ומהיום השני מרטיבים נוצות, כך תכננתי לי. כבר במונית "טוםהאנקס" היה מאוד חברותי ורצה לדעת ה-כ-ל. מהיכן אני. עם מי הגעתי. כמה זמן. מה עושה בארץ. סיפרתי לו. מה יש לי להסתיר. הוא לא האמין שאני יוצרת בובות ספוג עד שהראיתי לו את התמונות בפל. הוא מאוד התלהב ותוך רגע נהיינו החברים הכי טובים בעולם. 'טום הנקס' גילה לי להפתעתי שיש לו הערב Living Aboard של 4 ימים. וואי וואיוואי, מזה התרגשתי! אולי בכל זאת אגיע להפלגה הזו עם מישהו שאני מכירה. 'טום האנקס' הוא אמריקאי חביב במיוחד, אמריקאי טיפוסי, מהנדס משהו, המעביר זמן רב במזרח הרחוק הרחק ממשפחתו. 'טום האנקס' הוא גם פטפן גדול, חייכן ואיש טוב לב ומצחיק במיוחד, לדעתי גילו מעט גדול משלי, לא התעמקתי יותר מדי. הוא שואל אותי על איזה ספינה אני עולה בערב והאמת שאני לא זוכרת. 'איזה שלך?" רציתי לדעת "Gawara" הוא עונה לי, השם נשמע לי קצת מוכר משהו "נו.. תנסי קצת להיזכר" הוא לוחץ עלי ומוסיף "אולי נהיה ביחד" "מה ביחד?!" מייד הטחתי בו והוספתי "חביבי, אני בחורה טובה, מבית טוב, לא כמו...!!" (אתם כבר יודעים..) סתם סתם, באמת שלא זכרתי את שם היאכטה. באמת. עם יתר אנשי המונית לא יצא לי כ"כ להתערבב מלבד עם "גרגורי" (שם בדוי). "גרגורי" הוא יהודי ממוסקווה אשר היגר לאמריקה לפני שנים רבות, יש לו אפילו בת בארץ והוא מכיר כמה מקומות בודדים בארץ. ל"גרגורי" יש חדר שלם בבית המוקדש לאוסף של כלי נשק, יש לו "עוזי", "אמ-16", "קלאצ'ניקוב" ועוד ועוד שמות שאני לא מכירה. הוא מספר לי שבכל תחנת דלק ב-USA אפשר רצוי ומומלץ לרכושרוסים, אקדחים, כדורים ורימונים. זה ממש כמו לקנות חלב במכולת. והוא "מת" על כלי נשק. "מת" עליהם. מגיעים לנמל ובו יש המולה מטורפת. מטורפת. המדריכים מוצאים אותנו, מעמיסים אותנו ואנחנו עולים על היאכטה. יש רוחות והשמיים אפורים. אנחנו קבוצה דיי גדולה. יש מדריך על כל 3 אנשים. 'טוםהאנקס' מקבל מדריך אישי, כי הוא לא צלל איזה שש שנים. 'פיל' המדריך קורא לי להרכיב ציוד ואני מבצעת בשלמות. ברור! אני כבר צוללת מנוסה היום. יש תדריך ו'פיל' מוציא קופסת פלסטיק שקופה, בה עשרות כדורים, הוא מרשרש בקופסא ושואל בקול- "מי רוצה?" כולם מרימים ידיים מלבדי. מזה לא נעים... מכירים את זה שפעם מזמן היו לנו שיעורי בית להכין ולא הכנו, אותו דבר, אני מרגישה ממש כמו תלמידה סוררת. "פיל" מחלק לכולם כדור, מתבונן במבט מפתה, עוצר מולי וקורא- "אולי בכל זאת?" אני מהנהנת בסירוב מנומס והוא ממשיך בעיניים מפתות "בטוחה?" "אהה" עונה לו בחיוך אמיתי "ammmmm… strong Israely girl?! Ha??!!" הוא קורא בקול גדול Been in the army, ha??!!"" הוא ממשיך עוד Will see later how strong you are…"" הוא מסיים ועובר לצולל הבא אני כ"כ נבהלתי, מייד הסתכלתי בחשש לכל הכיוונים לבדוק אם אין איזה מתנקש על היאכטה, "גרגורי" שיישב מולי מייד קלט אותי וליטף ברכות את כף ידי- "don't worry" אמר במבטא רוסי כבד "I have my gun just in my pocket, u wil b safe with me" ובינינו, זו בדיוק הסיבה שהוא היה אח"כ הבאדי שלי לשתי הצלילות שהיו. ליתר ביטחון.. אתם יודעים.
"פיל" מודיע שאנחנו לא נצלול באתרים המתוכננים אלא חצי ק"מ מהם. בגלל הרוחות. הים גבוה. 100$ שילמתי על השתי צלילות האלה ומה היה שם –חול-חול וחול. מאכזב ברמות. אפילו בים תיכון רואים יותר. בחזור, במונית, 'טום האנקס' נזכר לספר לי שהוא האחרון שנכנס להפלגה הזו ושהייתה אמורה להיות לו שותפה לתא שביטלה ברגע האחרון. מייד ירד לי האסימון! "אתה צוחק עלי?" שאלתי בתמיהה "כן נו.. " הוא ממשיך "ההפגה מלאה, זו יאכטה גדולה. הבחורה ביטלה. אני מקווה שלא יהיו לי שותפים" מייד סיפרתי לו את הסיפור שלי ואמרתי לו שאני והוא "זה 'מכתוב'טום האנקס. מכתוב" כשחזרתי מההפלגה שלי, 'טוםהאנקס' כבר השאיר לי מסר פרטי בפייסבוק שכל היאכטה שלו הייתה קבוצות של רוסים, סינים ויפנים והייתי כ"כ כ"כ חסרה לו. האמת, שאני ידעתי על איזה יאכטה הוא היה, כי ראיתי אותה ממרחק עוקפת אותנו כל פעם מצד אחר.
פרק 7 "בראד פיט" ו "רודריגו" 'נגנבים' מזה שאני כותבת וכותבת שעות על גבי שעות לפעמים. הם נועצים בי אינספור מבטים בזמן הכתיבה. אמרתי ל "בראד פיט" שאני לא יכולה שהוא מסתכל עלי ככה כ"כ הרבה זמן, אז הוא התעקש שאגלה לו מה אני כותבת. אמרתי לו חד משמעית – "אני לעולם לא מספרת על הסיפורים שלי עד שהם לא גמורים. זה bad luck" כמובן שהוא קיבל ולא הציק יותר. "תקרא בספר שלך" הפצרתי בו "אני רוצה לקרוא את שלך" הוא המשיך להתעקש על ה GIAMANIובעיקר בין הצלילות, כל פעם שנוחתת עלי המוזה אני שוקעת כולי לתוך מלאכת הכתיבה. שוקעת וצוללת לעולם משלי. עולם בו אין בו שותפים וגם לא מחליפים. כולי שם בשלמות. אין לי הפרעות וגם לא הסחות. כמעט..
כל פעם ש"בראד פיט" משתרע ליידי בלי חולצה אני לא יכולה להתרכז בכלום. בכלום. אין. הוא כזה חתיך הורס. אין דברים כאלה בכלל. זה אמיתי. נשבעת לכם. איך אפשר לכתוב ככה? בסוף התעצבנתי וצעקתי עליו אחרי אחת הצלילות במתחם הזולה- "תעשה לי טובה תשים עלייך משהו, אלוהים אדירים!!" נראה לכם שהוא התלבש? לא דובים ולא יער, הוא ו'רודריגו' שני טווסים צבעוניים עם חזה מנופח ליד אישה אחת מנפנפים כל אחד את נוצותיהם לכל הכיוונים. פשוט בלתי אפשרי. כל מה שצריך זה רק להתרגל. גם לזה.
צלילה מס' 9 27/2/13 האתר: TachaiPinnalle "רודריגו" מתריע כבר בתחילת התדריך – צלילת זרם. הוא מצביע על קו הזרם ומסביר שהזרם חזק במיוחד וחי בדיוק בדיוק מעל הריף. ככל שיש יותר זרמים הריף יותר חי, הוא מדגיש. היאכטה כבר דוהרת, "רודריגו" מבהיר שבצלילת זרם אנחנו לא משתמשים בסנפירים אלא בידיים לא הבנתי כ"כ.. "סנפלינג" 'בראד פיט' זורק לי. מיד יורד לי האסימון "כדאי שנסתכל טוב טוב אפוא אנחנו אוחזים. יורדים וחוזרים על החבל 'רודריגו' מוסיף "איפה מיסטר סמית'?" רציתי לדעת "אה.. זה לא בשבילו" 'רודריגו אומר לי באדישות ומוסיף "הוא כבר זקן מדי לדברים האלה" ליבי מחסיר פעימה
אנחנו שלושה, קופצים ביחד, תוך רגע צריך להגיע לחבל. זרם מטורף. מטורף. החבל ארבעה מטר ממני ואני לא מתקדמת מילימטר. נלחמת ונלחמת. לא מוותרת. נלחמת ונלחמת. שומעת את "בראד פיט" מעודד אותי בקולו החם- Little more, come on liora, little more, u van do it.."" אין. זה מעבר ליכולתי. לא מצליחה. הטבע מזכיר לכולנו היטב מי שולט פה. נלחמת ונלחמת ולבסוף 'בראד פיט' עוזר לי בכוחות עילאיים ומושך אותי אל החבל. אני אוחזת בחוזקה. זרם פשוט מטורף. אני שומעת את נשימותיו הכבדות של 'בראד פיט' אין עליו. אין. מכניס את הרקולס בכיס הקטן. תמיד מוכן ומזומן לעזור. מותק אמיתי.
אני מצטערת שקפצתי למים. מתחרטת שנסעתי לחו"ל להרפתקאה הזו, מתחרטת שסגרתי על ההפלגה הזו, מתחרטת על ההוצאה הכספית המיותרת. הכל עובר לי בראש בשניות. טעות. אני חושבת לעצמי. הדברים האלה. זה ממש לא בשבילי. אני פוחדת. אי אפשר להתחרט עכשיו, היאכטה רחוקה, חייבים להעמיק ומהר. 'רודריגו' מסמל לרדת ואנחנו מבצעים בשלימות. עוד לא הספקנו אפילו להסדיר נשימה. על החבל הזרם המטורף ממשיך, אני שומעת את 'בראד פיט' מעלי בנשימות כבדות. 'רודריגו' יורד בקלילות ושואל כרגיל OK. אני לא יכולה לענות לו בכלל, אם אני משחררת יד אחת אני עפה כי-בי-נימט. שיחכה. אני חושבת לעצמי.
איזה זרםם. איזה פחד וזה לא מפסיק. פשוט לא מפסיק. אנחנו ב 24 מטר, מתקדמים בצעדי חילזון על סף מוות, עם הידיים על הסלעים, אצבעות בזהיאות בין האלמוגים, צמודים לקרקעית ונגד הזרם. ראות של 12-15 מטר בערך. דיי עכור יחסית לראות הקריסטלית שהתרגלנו אליה. זרמים מתחלפים, פעם חם ופעם קר. 20 דקות החזקתי מעמד לבד. אני לא נהנית. אני אחרונה. שניהם מקדימה. אני מחליטה לקשקש ל'רודריגו' ברעשן. שיבוא. אני מפחדת. אני מקשקשת והוא קשוב, נשמה טהורה, מגיע תוך שניה. מסמנת לו שהלב שלי דופק. אני נושמת בסדר. פשוט מפחדת. הוא לא יכול לתת לי יד. אנחנוצריכים את הידיים בכדי להתקדם. הוא מסמן לי OK ולהחזיק בדרגה הראשונה שלו חזק חזק ולא לעזוב לרגע. שניה אח"כ גם 'בראד פיט' מגיע. עכשיו הכל בסדר. מסמנת OK. מתמודדת. המשכנו עוד קצת. צמודים צמודים. לחבל בכלל לא הגענו. זה היה בלתי אפשרי. את החניה עשינו בזרם המטורף. מצוף באוירוהGIAMANI מופיעה. למעלה, היה לי מזה לא נעים מ'רודריגו' ובקשתי סליחה על זה שהתעלקתי עליו חצי צלילה "מה קרה לך?!" הוא מייד ענה בי, בחזה מנופח ונוצות מנצננצות "אני כבר רגיל לזה, תמיד מישהו נצמד אלי בצלילה הזו וטוב שהפעם זו את!" בא לי לתת לו חיבוק ענקי. איזה מלך הוא. לא ככה? אמרתי לכם כבר. יש לנו הפלגה חלומית. חלומית.ואני ממש שמחה שנסעתי. חכו להמשך...'רישליו' לפנינו!!
פרק 8 'רודריגו', הוא עושה את ה Living Aboard הזה כל שבוע, 6 חודשים בשנה. ששת החודשים נוספים כאמור הפארק סגור. הוא מכיר את האתרים כמו את כף ידו. כבר 4 שנים שהוא בתאילנד. הוא התחיל בכלל כמדריך גולש רוח ורק אח"כ המשיך לצלילה - "3 פעמים נותרתי לבד בלב ים!" הוא מספר לנו בגאווה , בעיניים מנצנצות וחזה מנופח "פעם אחת 18 שעות הייתי לבד, פעם שנייה 14 שעות ופעם שלישית 8 שעות עד שהגיע חילוץ" "וואווו" אנחנו עונים אני ו"בראד פיט" בפה אחד "רודריגו" שלנו צלל במערות בדרום אמריקה, עשה את מרוץ הסרדינים בדרום אפריקה, צלל עם איזה חוקר באנטרטיקה... בקיצור. יש לו את זה.
"בראד פיט" צולל שנה. זה בערך הזמן שהוא איש חופשי ומאושר, ללא רכוש ועם תרמיל על הגב. את הקורס שלו הוא עשה בנורבגיה במינוס 18 מעלות. הייתם מאמינים?! גם אני לא! אבל זה אמיתי, אני לא ממציאה פה כלום. הוא סיים רק עכשיו את ה DM שלו ויש לו אינספור שאלות ל'רודריגו' על צלילות. ל'רודריגו' שלנו תמיד יש תשובה. וגם תשובה הגיונית בד"כ.
'רודריגו' התחיל את דרכו בתאילנד בתחילת שנות ה-40 לחייו, כאיש ליווי למישהו שהגיע לבנגקוק לעשות שינוי מין. זה אמיתי. וגם את זה אני לא ממציאה. 'רודריגו' דובר 3 שפות: תאילנדית, אנגלית וצרפתית מלבד פורטוגזית. חצי שנה הוא היה בבנגקוק עם הבחור, סליחה.. הבחורה. הניתוח עבר בהצלחה ואז הוא הכיר את סיימון שממנו הוא למד את המקצוע. לסיימון יש אישה תאילנדית ושני ילדים. לכל האירופאים פה יש תאילנדיות הוא מספר לי. ככה יותר קל להם להקים עסקים. גם ל'רודריגו' שלנו יש תאילנדית, אבל לדעתי הוא באמת אוהב אותה, הוא גם מדבר עליה לא מעט. חמוד ה'רודריגו' הזה. לב זהב יש לו. שאר הדברים שהוא סיפר לי, אני לא יכולה לספר לכם, לא נעים לי. זה אישי... ופה זה בכלל סיפור על צלילות, שכחתם?!
צלילה מס' 10-11-12 האתר: Richelieu Rock 'סלע רישליו' הוא הסלע המפורסם ביותר לצוללים בעולם ואני שצללתי לא מעט כבר יכולה לספר לכם ש... זה נכון. 'רישליו' הוא סלע ענק מבודד עם קצה ממזרח לאי סורין. בגאות ניתן למצוא את קודקדו במינוס 1 מ' לפני פני הים ובשפל הוא מבצבץ כמטר מעל פני הים. עומק מירבי 35 מטר, הצד הדרומי כולו קירות, מערות מניאטרוריות ואלפי זנים של חיים. מסופר של דייג צרפתי אשר הגיע לאזור לאחת מלחמת העולם ה-1 וסירתו נתקעה בקודקוד 'סלע רשליו'. אותו דייג קפץ למים בצלילה חופשית בכדי לראות במה נתקעה סירתו וכך גילה את 'סלע רישליו'. מעט זמן אח"כ חזר אותו דייג עם משלחת שלמה לחקור את האתר. מסביב לאתר כ-12 יאכטות בעגינה. מה שאומר שהאתר בטוח שווה. אני חושבת לעצמי. יורדים על חבל. מה אומר ומה אספר – חבר'ה – מה שקורה שם למטה זה – אין דברים כאלה!! צלילת WOW, WOW, WOW, WOW!! לעניות דעתי אפילו בפיליפינים לא ראיתי כאלה דברים וגם לא בסיני. הכמות. הצבעוניות. הקירות. מניפות ענק. אנחנו צוללים בתוך חלום. חלום שלא נגמר. להקות ענק של דגים בכל מקום, עשרות אלפים, איזה צבעוניות, איזה מראה משובב נפש, מדהיםםםם. הקירות כולם מכוסים בתפרחת של אינספור זנים רכים, קשים, ובתוכם יצורים מכל הסוגים מתחבאים. חלום. חלום. חלום. אין מילים. פשוט צלילה מעלפת. עומק מירבי 30 מטר. זמן: 45 דקות. זרם חלש.
צלילה שניה גם ב'סלע רישיליו ' עומק מירבי 24 מטר, 'רודריגו' מסביר שאנחנו מרדידים מצלילה לצלילה. כולנו בהתלהבות מהשפע. 'רודריגו' הופך להיות סוג של קולומבוס בצלילה הזו. כל חור על הקיר, כל מחילה, כל ייצור מניאטורי הוא מוכרח, אבל מוכרח להראות לי. קודם כל הוא מסמן לי לבוא לראות, אח"כ אני מתקרבת לאט, מתהפכת כמו שהוא מבקש, מציצה ו... אין שם כלום. הוא שואל אם ראיתי. אני עונה שלא. ושוב זה ממשיך. הוא לא מוותר. הוא מסמן לי להתקרב שוב, להסתכן יותר טוב, זה שם בטוח, אני מנסה שוב. מתקרבת, מתהפכת, מציצה... קי בי ני מט, לא רואה כלום! מסמנת לו – כלום. הוא שוב לא מוותר, 'רודריגו' הזה, כשיש לו משהו מראש, אין מה לעשות נגד זה, בפעם השלישית הוא כבר תופס אותי במאזן, הופך אותי ודוחף לי את הראש כמעט לתוך כל המחילה! עוד רגע ואני מעיפה לו כפה ענקית! אני חושבת לעצמי. אני שונאת שנוגעים בי, דוחפים אותי ומושכים אותי בצלילה. על זה גם נאמר 'הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות'. 'רודריגו' שלנו, כמו שכבר סיפרתי לכם, יש לו דם חם בעורקים. אין חור ומחילה שלא הצצתי בה בקיר הזה. עד שזהו, החלטתי לתפוס מרחק ושיפסיק להציק לי. כל כך הרבה להקות ענק מסביבנו מי צריך את המחילות החשוכות הללו. 51 דקות עומק מירבי: 23 מטר
אני ו'בראד פיט' עולים ביחד, 'רודריגו' ממשיך עם מיסטר סמית'. הים פלטה בשעה הזו של היום. תענוג. ה GIAMANIמתקרבת וכדור פלסטיק ענק קשור לחבל נזרק לעברינו. אני בכלל ברברס מתקרבת. 'בראד פיט' שולח יד חזקה ומפתיעה ומושך אותי אליו בחוזקה, עוד רגע שהכדור היה נוגח את ראשי. מזל... כאמור צלילת WOW WOWWOW Sunset dive גםברישליו וזה ממשיך. אין יותר קרוב מזה לאלוהים, אני חושבת לעצמי. אני בגן עדן. ג-ן ע-ד-ן.
בלילה האחרון להפלגה, כולם קצת עצובים. עוד יום אחד וניפרד איש איש לדרכווליעודו. אנחנו מדברים על תכניות העתיד, מה יביא איתו המחר- "מחר יש לי הפתעה בשבילכם!" מודיע 'רודריגו' במרץ אינסופי כהרגלו "חכו ותראו.."
פרק 9 צלילה מס' 13 28-2-13 האתר Teak Wreck 'רודריגו' מקדים את הצלילה לשבע בבוקר קפיצה למים. האתר לא מופיע בספר על סימילאן. זה האתר של 'רודריגו'. 'צלילה טכנית' הוא מודיע. 3 חניות בטיחות. 30% נייטרוקס. אנחנו מזינים במחשב אזעקת דקת התרעה מדקו. פעם ראשונה שאני לומדת לתכנת את האזעקה. 'רודריגו' מספר על אוניה שהובילה קורות עץ ענקיות מבורמה לויאטנם, לפני 3 שנים. בדרך ליעד פרצה סערה ואחת משלשלאות הברזל החלה להתרופף. הקורות הכבדים החלו לזוז וגרמו לאוניה לאבד את שיווי משקלה. מים החלו להיכנס והסירה החלה לטבוע. אותות מצוקה נשלחו, הצוות חולץ אך האוניהעד היום בקרקעית של 40 מטר. האוניה טבועה ואיתה הקורות. מיליונים. מיליונים של דולרים שרק משתבחים עם השנים. לפי החוק הבינלאומי, הוא מסביר, אוניה שטובעת באזור שלא שייך לה, נשארת בשליטת המדינה שאלו גבולותיה. העצים לא מתרקבים ולא מתפרקים. 'רודריגו' מעדכן שהוא יורד עם מיכל נוסף. רק ליתר ביטחון. תחילת האוניה ב-27 מטר וקרקעיתה ב-40 מטר. התכנון שלנו זה להגיע עד 35 מטר. ייתכן שניכנס לדקו– לא להילחץ., הוא מתריע, יורדים ועולים על החבל.
לפנינו 3 חניות: 2 דקות ב-15 מטר 2 דקות ב-10 מטור וחניית בטיחות ב 6 מטר לפי המחשב כרגיל יהיה לנו קטע אחד של 5 מטר של חושך מוחלט בבטן הספינה. לקחת פנסים. האמת? תדריך רציני ויסודי במיוחד. אני חושבת לעצמי. רק שזו לא איזה ספינה קרחת באמצע שום מקום,אני חושבת לעצמי.
חברים יקרים, מה אומר ומה אגיד – אחת הצלילות המדהימות ביותר שחוויתיever. קופצים למים. יורדים. ראות קריסטל. אין זרם. למטה מרוב דגים לא רואים את האתר. מ-י-ל-י-א-ר-ד-י-ם. מיליארדים. הוא בכוונה לא דיבר על הדגים, אני חושבת לעצמי, אין על המדריך הזה. אין על 'רודריגו'.
אנחנו בסרט אמיתי של נשיונל ג'אוגרפיק. כוכבים ראשיים. אין מילים לתאר. פשוט אין מילים. אתר מדהים. מרוב דובים לא רואים יער. למטה, ב-35 מטר, בבטן האוניה, אם מזיזים את הדגים, ניתן לצפותבקורות עץ ענק מונחות להן בבלאגן, אורכם כעשרות מטרעם, רוחבם כמטר עד מטר וחצי. זיכרון אחרון והוכחה ניצחת לשליט היחיד שקיים פה. מיליארדים של דגים. מיליארדים ועוד מליארדים. פשוט מדהיםםםםם. WOW. WOW WOW
הצלילה מושלמת. רגועה. כולנו מרוכזים ביופי האינסופי וקשובים למחשב. עומק מירבי: 33מ' זמן: 41 דקות 3 חניות בטיחות ללא דקו. הכל פיקס. צלילה נדירה. נדירה. אין כאלה דברים.
צלילה מס' 14 האתר:The Nay Hearn עוד סירה טבועה. עומק מירבי 20 מ'. 51 דקות. עוד צלילת WOW. נגמרו לי המילים... לרוץ לעשות את הספארי הזה. פשוט מדהיםם.
סיכום כמה פעמים מזדמן לאדם לשים הכל מאחור, לצאת אל הלא נודע וללכת בעקבות ליבו. דיי הרבה. או, לעיתים נדירות בלבד. את הטיול הבא הענקתי מעצמי לעצמי. זו המתנה הטובה ביותר שהייתי יכולה לבחור לעצמי. פגשתי אנשים מדהימים, חברים חדשים וזכיתי בחוויה בלתי נשכחת. על כך יוכל להעיד סיפורי. בשם האמנות, מעט המצאתי. מעט הקצנתי. את כל היתר שלפתי ושכתבתי מליבי הפתוח. מקווה שנהנתם ולמי שלא, מתנצלת.
|