כותרות TheMarker >
    ';

    הילדה שהייתי היא האישה שאני היום

    0

    תרדמת התבונה..

    8 תגובות   יום שישי , 8/3/13, 17:52

    http://cafe.themarker.com/image/2795674/

    הזכרון הראשון שלי הוא כנראה מגיל שלוש. כנראה, מכיוון שכאשר ניסיתי להבין בת כמה הייתי עשיתי זאת על ידי התחקות אחרי מבני הפעוטונים בקיבוץ. המבנה שבמרפסת שלו עמדתי ובכיתי בלילה היה מיועד לגילאי שלוש.

    מפעל "גת" השייך לקיבוצים גבעת חיים איחוד ומאוחד נפרץ לילה אחד. כתוצאה מכך פרצה יללת אזעקה מבהילה ברחבי הקיבוץ והעירה אותי משנתי. אני זוכרת את האזעקה הזו שאותה ליוויתי בבכי מר עומדת במרפסת הפעוטון, צופה לשווא, בתקווה שמישהוא יבוא. אני לא זוכרת אם הגיעה שומרת לילה או לא אבל זוכרת היטב את תחושת הפחד המחניק, החשיכה העוטפת מכל עבר. תחושת הלבד.

    לילות כאלו היו מנת חלקם של ילדים רבים. לא כולם עצמו עיניים וגלשו בשלווה אל שינה נטולת חלומות. מי שסבל מסיוטים, הרטיב את מיטתו, חש ברע, נאלץ לעמוד מול מכשיר קטן מפלסטיק שנורה מהבהבת בו ולצעוק בקול ענות אל שומרת הלילה. היות ותמיד היו עוד פעוטות שקראו לה היא לא מיהרה להגיע וגם אם באה, לא נשארה לזמן רב. אני לא זוכרת שאי פעם זכיתי לכך שהיא תקרא להורי והם אכן יגיעו אבל היא תמיד הבטיחה. כל לילה מחדש.

    הבחישה בזכרונות ילדות נחשבת להתעסקות דביקה. בשביל מה? שואלים אבל לא מבינים כי זכרונות ילדות הם לא רק זכרון. הם לא רק סיפור על משהוא שפעם קרה לנו. הם ארועים מעצבי אישיות שבגללם או בזכותם אנו נעשים מי שאנחנו. אני לא מסוגלת להרדם ללא שמיכה מעלי. גם ביום החם ביותר. כנראה שהשמיכה היוותה תחושה של הגנה. היתה חוצץ ביני ובין כל מה שנראה או לא נראה תחתה יכולתי להתחבא, להרגיש מוגנת קצת יותר.

    הנבירה הבלתי פוסקת, הנסיון להבין מהווה אפשרות לסוג של שקט נפשי. המוח הקודח, שלא מצא אף פעם אי של שקט, של שלווה מחפש בלי הרף עוגן להאחז בו. מקום של תובנה. אנחנו הרי נבנים ומתחזקים מתוך החיבוק התומך, מתוך כתף ואוזן קשבת. משם אנחנו מקבלים את הכח והביטחון וכשהם לא נמצאים שם בתחילת הדרך ניתנים לנו על ידי אותם אנשים קבועים עליהם אפשר לסמוך אנחנו בונים שמיכת טלאים של רגשות שיכולה לכסות אותנו חלקים חלקים אבל תמיד נישאר קצת חשופים קצת ארוכים או גדולים מדי בשביל להרגיש באמת מוגנים.

    זה לא פוסט של בכי. ממש לא. כמו שכתבתי קודם הנסיון להבין נותן תחושה של שליטה. טריפה של ערימת קלפים סתורים וסידורה מחדש לכדי תובנה ברורה. מי הייתי ואיך נעשיתי כזו.

    התעוררות התבונה

     

     

    בימים אלו אני מציגה תערוכה עם אמנית נוספת רות אורנבך,  באצירתה של ג'ני בלוך בביתן האמנים בראשון לציון. התערוכה נקראת "תרדמת התבונה מולידה מפלצות" והיא תוצג שם עד לתחילת חודש אפריל.

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/3/13 09:24:

      צטט: מציירת 2013-03-18 09:18:49

      צטט: מטפלת באמנות- איריס 2013-03-17 19:00:41

      הזכרונות אכן מעצבים אותנו ולעיתים החפירה בהם והגדרתם מאפשרת סוג של שקט.... הציור חזר ומדבר אליי מאוד... אם תרצי לשמוע מה הוא אומר לי תשאלי.... המון הצלחה עם התערוכה אשתדל להגיע.

       איריס בהחלט אשמח לדעת מה את רואה כאן. תמיד מסקרן לראות דרך עיניים אחרות..

        

       

        18/3/13 09:18:

      צטט: מטפלת באמנות- איריס 2013-03-17 19:00:41

      הזכרונות אכן מעצבים אותנו ולעיתים החפירה בהם והגדרתם מאפשרת סוג של שקט.... הציור חזר ומדבר אליי מאוד... אם תרצי לשמוע מה הוא אומר לי תשאלי.... המון הצלחה עם התערוכה אשתדל להגיע. איריס בהחלט אשמח לדעת מה את חושבת.

       

      הזכרונות אכן מעצבים אותנו ולעיתים החפירה בהם והגדרתם מאפשרת סוג של שקט.... הציור חזר ומדבר אליי מאוד... אם תרצי לשמוע מה הוא אומר לי תשאלי.... המון הצלחה עם התערוכה אשתדל להגיע.
        17/3/13 18:28:

      צטט: RonArzi 2013-03-16 18:18:42

      לא ניתן לדרג פעמיים... סבור שהצפירה לפריצה לגת הייתה קשורה לחדירת מחבלים שפוצצו אחד משני מתקנים "מרשימים" שהיו בלב המפעל אך למעשה היו ישנים ולא נמצו בשימוש.

       

      רון אולי תגיד לי אתה? מתי היתה הפריצה הזו? אני ממש זוכרת את הלילה הזה ותוהה בת כמה באמת הייתי?
        17/3/13 18:21:
      התמונה והסיפור כל כך מחוברים ביחד, שלא נשארות מילים רבות מדי.........והכי שמתי לב איך שלילדה הזו בעצם הפה אטום, הצעקה נחנקת.........
        16/3/13 18:21:
      חפשי את "ידידות וסופה" ו- "כאן תחת כוכב הצפון".
        16/3/13 18:19:
      מוזמנת לבקר אצלי, כמה רישמות וצילומים שווים את זה.
        16/3/13 18:18:
      לא ניתן לדרג פעמיים... סבור שהצפירה לפריצה לגת הייתה קשורה לחדירת מחבלים שפוצצו אחד משני מתקנים "מרשימים" שהיו בלב המפעל אך למעשה היו ישנים ולא נמצו בשימוש.

      ארכיון

      פרופיל

      מציירת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין