ידידי הטוב, א. הוא אזרח מהשורה, שומר חוק ונאמן למדינה. הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי, עובד ומשלם מיסים ומאמין שבעת צרה המדינה תדאג לו (כך לפחות חשב בעבר). כיום הוא יודע שאמונה זאת הייתה אשליה. לפני כ – 4 חודשים א. חזר לביתו בצהרים, ובהגיעו לביניין בו הוא גר נוכח שבגינת הבית עובד גנן שהורס (פשוטו כמשמעו) את הגינה. רוב הצמחים היו עקורים ואילו אחרים גזומים. הוא שאל את הגנן למעשיו, וזה השיב לו בגסות שועד הבית הורה לו לעשות זאת ושעדיף לא. "להתחפף" לביתו ולא להתערב. א. התקשר לשכן שהוא ועד הבית, וזה אישר את העובדות, והגנן הוא קרוב משפחה שהגיע ע"פ בקשתו. א. כעס שהדבר נעשה ללא תיאום והסכמה שלו ושל יתר דיירי הביניין, ובעודו מדבר בטלפון, הגנן שהקשיב לשיחה החל לקלל אותו ולאיים עליו. במהרה זה עבר לאלימות. הסיבה לכך הייתה שהתנגדותו של א. לטיפול בגינה לא מצאה חן בעיניו. לאחר מספר דקות הוא ניצל את העובדה שא. היה מרוכז בשיחת הטלפון ולא הביט לכיוונו, ותקף אותו באגרופיו, ובהמשך במגרפה שאחז בידו. א. לא הגיב, נסוג לאחור והתקשר 100 כדי לקבל סיוע מהמשטרה. הובטח לו שההודעה תגיע במהירות למי שצריך. עברו כ- 10 דקות וניידת לא הגיעה. במשך כשעה הוא התקשר 6 פעמים בבקשת עזרה דחופה (כי הגנן הערס המשיך לאיים ואף ניסה לתקוף שוב) והעזרה לא הגיעה. רק אחרי כשעה התקשרה אליו השוטרת ו. ראש המשמרת, ושאלה אותו אם הוא זקוק לעזרת המשטרה או לטיפול רפואי. א. השיב לה בכעס שהעבריין עזב את המקום דקות ספורות קודם לכן ושהוא מרגיש רע, אבל אין לו זמן להגיע לבית חולים. כמובן שניידת לא הגיעה וכצפוי, הוא התבקש להגיע לתחנת המשטרה כדי להגיש תלונה.
א. נסע לתחנת המשטרה, הגיש תלונה מפורטת אצל החוקר י.א. , הובטח לו שהנושא יטופל, אבל, כצפוי, התיק נסגר והערס העבריין לא טופל ולא נענש.
הסיפור הזה אינו יוצא דופן. אני משוכנע שרבים מהקוראים שמעו על מקרים דומים, או חוו בעצמם מצבים כאלה. הבעיה מתחלקת לשני חלקים: האחד הוא אי הגעת המשטרה והפקרת אזרח הנמצא במצוקה אמיתית. החלק השני הוא העצלות הבלתי נסבלת של המשטרה בכך שאינה מתאמצת לחקור את המקרה ולהעמיד לדין את העברין. מדובר בכשל של כל מי שאחראי על הבטחון האישי של האזרח, החל מהשוטר הפשוט ועד מפכ"ל המשטרה והשר לבטחון הפנים. המסקנה היא שבמדינתנו ה"מתקדמת" כדאי להיות עברין ולהשתמש באיומים וכוח, ויתכן שפחות כדאי להיות שומר חוק. כמו כן ברור שאין לצפות להגנת המשטרה בעת הצורך. במצב הקיים האזרח צריך לדאוג לעצמו ולבטחונו האישי. מי שיכול לעמוד במשימה הזאת, זוכה, ומי שחלש, סובל ומופקר בידי ערסים כוחניים.
זהו החלק הראשון של הסיפור. א. התלונן על תפקוד המשטרה דרך האתר האינטרנטי שלה. הוא קיבל אישור שתלונתו התקבלה. כעבור מספר שבועות התקשרה אליו עורכת דין מהמשטרה וביקשה לדעת את אשר ארע. לדבריה, תפקידה היה לבדוק את תפקוד מוקד 100 בלבד, ולא את כל הארוע. א. מסר לה דיווח מפורט והיא הביעה זעזוע באשר לחוסר התפקוד של המשטרה. עבר זמן ואיש לא פנה לא. הוא שלח שתי תזכורות באמצעות האתר של המשטרה. נכון להיום, למעלה מארבעה חודשים מקרות הארוע, הוא קיבל הודעה שפנייתו הועברה לעה"ד רפ"ק ת.נ. וכאן נשאלת השאלה מדוע היה צורך בשלוש פניות וארבעה חודשים כדי לקבל את התשובה הזאת. ואולי חשבו שאם לא יענו ולא יטפלו האזרח יתייאש? חברי א. מוכר לי כבחור עיקש והוא לא יוותר למערכת. במכתבו הוא דרש לפתוח את התיק ולטפל בעברין שתקף אותו. הוא דרש בירור רציני באשר לתפקוד הכושל של המשטרה. עכשיו הוא ממתין לתגובת המשטרה ולהמשך טיפולה בארוע. אלה יסופרו בפרק ב' של הסיפור הזה.
|